ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת-מדע. אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים. היום אנחנו הולכות לדבר על השאלה: למה אנחנו מאבדות את זה מול הילדים ומה יכולות להיות ההשלכות של זה. כמה זה לא מובן מאליו- להצליח לווסת את הרגשות שלנו כשהילדים שלנו בסערת רגשות, ובכלל ברגעים מאתגרים בהורות. וכידוע, לא חסרים כאלה. בפרק של היום נבין לעומק מהו ויסות רגשי, במיוחד אצל הורים, ומה ההשלכות הפוטנציאליות של קשיים בוויסות רגשי גם על ההורות עצמה וגם על ההתפתחות של הילדים. נשאל גם את השאלה: מה זה בעצם אומר להיות הורה מווסת? האם אנחנו נדרשות להיות איזה בודהה או משהו (ספויילר: לא)? וכמובן נעסוק בשאלה- מה עושים עם זה? vאם אפשר לשפר את יכולות הוויסות הרגשי שלנו (ספויילר: כן)? יאללה, בואו נתחיל. 

 

למה שיהיה לנו אכפת מויסות רגשי?

למרות כל הפנטזיות שלי על איזו אמא רכה וקשובה אני אהיה, די מהר בהורות שלי נאלצתי להכיר בפער בין האמא שאני רוצה להיות לאמא שאני. שלא תטעו, חלק ניכר מהזמן אני מרגישה שאני סבבה לגמרי, אחלה של אמא. אבל יש גם לא מעט רגעים שבהם אני לא מרגישה ככה- לא כי חסר לי ידע, לא כי חסרה לי כוונה, אלא כי הרגשות שלי כל כך עוצמתיים שאני פשוט מאבדת שליטה. ומה זה אומר לאבד שליטה? להגיב בחוסר סבלנות לילדים שלי, לצעוק עליהם, אולי לאיים, להגיב בציניות, לעשות דברים שכנראה לא הייתי עושה אם הייתי יכולה לבחור איך להגיב באותם רגעים. הרגש עולה ובום- התגובה משפריצה החוצה. בלי טיפת מרווח לעצור רגע ולבדוק עם עצמי איך אני רוצה להגיב. ואז התגובות שלי לרוב רחוקות מהידע שלי, מהכוונות שלי, מהאני מאמין שלי כאמא וכאדם בכלל. וכמובן, לא הרבה אחר כך עולות גם תחושות האשמה- איך צעקתי ככה? איזו מין אמא אני? איזו דוגמא אני נותנת להם? מה הם ילמדו מזה? אני אומרת להם לדבר ולא לצעוק, ואז צועקת בעצמי? הכי מצחיק- לצעוק עליהם שיפסיקו לצעוק. אחח האבסורד. בקיצור, עוד ועוד אכילת סרטים שלא ממש מקדמת אותי לשום מקום. 

 

אני כבר 5.5 שנים לומדת על הורות בכל דרך ומכל כיוון, לא סתם יצרתי את מאמאדע, אבל אני מודה שהגעתי לרוויה- לא כי אין עוד לי מה לדעת, יש ועוד איך ושלא יגמר לעולם. אבל אני מרגישה שרכישה של עוד ידע ועוד ידע, כמעט ולא משפיעה על הרגעים האלה של אובדן השליטה. להפך, זה אפילו מגביר את התסכול- אני יודעת מה כדאי לעשות, אני לומדת, משקיעה ומתאמצת ובסוף פשוט לא מצליחה. באיזשהו מקום, אולי עדיף לא לדעת. סתם. אבל ברצינות, לאחרונה, נפל לי האסימון שהקפיצה המשמעותית הבאה שלי בהורות היא לא ברכישה של עוד ידע, אלא בעבודה על מה שמקשה עלי ליישם אותו. ומה מקשה עלי ליישם אותו? נושא הפרק שלנו- ויסות רגשי. 

 

הורות היא באמת אחת הזירות הכי מאתגרות לוויסות הרגשי, לא משנה מי את ומה את. תחשבו על זה, כהורים אנחנו מתמודדים עם רגשות עוצמתיים, כאלה שחוזרים על עצמם יום יום וכאלה שמתעוררים באופן בלתי צפוי. הרבה פעמים הרגשות שעולים בנו סותרים אחד את השני- איך אפשר גם לאהוב וגם לכעוס על ילד אחד? וזה לא רק שאנחנו אחראיות לרגשות שלנו, יש לנו גם את הרגשות של הילדים שלנו לדאוג להם. כי, מה לעשות, בניגוד אלינו, הם עדיין גורים. ואם לנו קשה לווסת רגשות, אז מה הם יגידו? ותחשבו על זה, את כל ניסיונות הוויסות האלה אנחנו עושות באינטראקציות טעונות, הרבה פעמים תחת לחץ של זמן, עייפות וכמובן, הציפיות החברתיות שנהיה הורים טובים ורגישים ומכילים. אני מניחה ששכנעתי אתכן שוויסות רגשי הוא באמת משימה מורכבת במיוחד, שגם הורים עם יכולות ויסות טובות בהקשרים אחרים מתקשים בה כשזה מגיע להורות. 

שנייה לפני שאני נכנסת להגדרות ולמחקרים, אני רוצה להזמין אתכן לסדרת הרצאות חדשה במאמאדע שתעסוק, כפי שבטח ניחשתן, בוויסות רגשי. הזמנתי אלינו 3 חוקרי ויסות רגשי, ממובילי התחום אצלנו בארץ (ולא רק), כדי לתת לנו ידע וכלים מבוססי מחקר לווסת את הרגשות שלנו בהורות. הנה קישור עם כל הפרטים בתיאור של הפרק ועכשיו אני אתן לכן לקרוא את שאר הפרק כדי לראות בעצמכן למה זה חשוב. 

אז מה זה בכלל ויסות רגשי?

ויסות רגשי מתאר את התהליכים שבהם אנחנו משפיעות על איזה רגשות עולים בנו, מתי הרגשות האלו עולים, איך אנחנו חוות את הרגשות האלה, ואיך אנחנו מבטאות אותם כלפי חוץ. ומה זה ויסות רגשי טוב, או יותר נכון להגיד, ויסות רגשי אדפטיבי? ויסות רגשי אדפטיבי כולל 3 רכיבים:

1. הרכיב הראשון הוא מודעות לחוויות רגשיות אישיות, אני מודעת לרגשות שעולים בי עכשיו, לחוויה הרגשית שלי.
2. הרכיב השני הוא היכולת לזהות במדויק את הרגשות של עצמי, אני יודעת לתת לרגשות שלי שם- כעס, תסכול, מבוכה, אשמה, חרדה, התרגשות.
3. והרכיב השלישי הוא היכולת לווסת את הרגשות התאם לדרישות הסיטואציה והמטרות שלי. ומה יכולה להיות המטרה שלי? לסיים את הקניות בסופר, להגיע לעבודה בזמן, לשים גבולות לילד, להיות קשובה לבת שלי מבלי לקפוץ לפתרונות, לסדר את הבית. 

 

אני אתן רגע דוגמא, תחשבו על הסיטואציה הקלאסית הבאה- אתן בסופר ואז אחד הילדים שלכן רוצה לקנות איזה ממתק ואתן לא מסכימות. הילד שלכן לא נשאר חייב ופוצח בטנטרום באמצע הסופר. סביר להניח שהתגובה הרגשית שלכן לטנטרום, לפחות בהתחלה, תהיה תסכול, מבוכה, אולי אפילו חרדה. אבל אולי אתן כבר יודעות שרגשות כאלה יכולים להוביל אתכן למקומות לא טובים (בעיניכן), כמו למשל לצרוח על הילד או לחילופין לוותר לו, מה שלא תואם את המטרה המרכזית שלכן- ללמד את הילד גבולות. אולי אז תבחרו לקחת כמה נשימות, להזכיר לעצמכן שטנטרומים הם חלק מההתפתחות ושהילד שלכן הוא לא הראשון ולא האחרון שמשתטח בסופר- וככה בעצם אתן יכולות להשפיע על עוצמת הרגשות שלכן ואפילו על סוג הרגשות שעולים. זה נקרא ויסות רגשי. אגב, אני לא טוענת כאן שהצבת גבולות תמיד צריכה להיות המטרה, רק רציתי להדגים איך תהליכי ויסות יכולים לשרת את המטרה שלנו, תהיה מה שתהיה.

 

אם נלך להגדרה יותר ספציפית, ויסות רגשי בהורות מתייחס לתהליכים של ויסות הרגש של ההורה או של הילד, במטרה לשרת מטרות של ההורה או מטרות של הילד, כמו מטרות שתומכות בהתפתחות שלו. אז יש לנו כאן ויסות רגשי פנימי, כלומר ההורה מווסת את הרגש של עצמו, וויסות רגשי חיצוני, כלומר ההורה עוזר לילד לווסת את הרגשות של הילד. ויש לנו את המטרה שלשמה אנחנו מווסתות, שהיא יכולה להיות בשירות ההורה או בשירות הילד. ואגב, לווסת את הרגש לאו דווקא אומר להנמיך את העוצמה שלו, לפעמים נרצה דווקא להגביר אותו. 

 

הנה כמה דוגמאות כדי לסבר את האוזן:

 

דוגמאות למטרות שמשרתות את ההורה:

• קחו לדוגמא, ילדה שעוברת עכשיו חרם בכיתה, במקרה הזה אמא שלה תרצה לווסת את עוצמת העצב שהיא עצמה מרגישה כאמא, כי זה פשוט כואב לה מדי. המטרה של האמא כאן היא להרגיש פחות עצובה ולכן היא מווסתת את הרגש שלה, ספציפית מנמיכה את העוצמה שלו. זו בעצם דוגמא לוויסות רגשי של ההורה לטובת ההורה. 
• או דוגמא אחרת שבה ילד עוזר לאבא שלו לבשל, הבן שלו מתלהב מזה שהוא עוזר והאבא מגביר עוד יותר את ההתלהבות של הבן שלו. המטרה של האבא כאן היא לעודד את הילד לעזור לו לבשל, והוא עושה את זה דרך הגברת עוצמת הרגש של הילד. שזה הפעם ויסות רגשי של הילד לטובת ההורה.

 

דוגמאות למטרות שמשרתות את הילד:

• למשל, ילדה שהצליחה לעשות עמידת ידיים אחרי שניסתה כבר כמה חודשים. אמא שלה מרגישה גאווה אבל היא מגבירה את עוצמת הרגש אפילו יותר במטרה לחזק את הערך העצמי של הבת שלה. האמא מווסתת את הרגש שלה כלפי מעלה במטרה לתמוך בבת שלה. אז יש לנו כאן ויסות רגשי של ההורה לטובת הילד.
• ודוגמא אחרונה- ילד בחרדה רצינית לקראת מבחן גדול במתמטיקה ואבא שלו עוזר לו לווסת את החרדה לפני המבחן- כאן האבא מווסת את הרגש של הילד כלפי מטה, כדי לעזור לו לעבור את המבחן בהצלחה. שזה ויסות רגשי של הילד לטובת הילד.

 

אז אחרי כל הדוגמאות האלה, אני חוזרת שוב להגדרה הרשמית ממקודם- ויסות רגשי בהורות מתייחס לתהליכים של ויסות הרגש או של ההורה או של הילד, במטרה לשרת מטרות לטובת ההורה או לטובת הילד. אפשר לומר שהמטרה של ויסות רגשי בהורות היא בעצם לעודד התנהגויות הוריות רגישות ומיטיבות, בלי קשר למצב הרגשי של הילד. אני חוזרת- בלי קשר למצב הרגשי של הילד. וזה חתיכת אתגר גדול. תחשבו שוב כמה דברים אנחנו מחזיקות בו זמנית- את הרגשות העזים שלנו ו/או של הילדים שלנו, את המטרות החינוכיות שלנו, את הנורמות התרבותיות ואת הניסיון להבין ולפרש את ההתנהגות של הילד. ובתוך כל המורכבות הזו, יכולות ויסות רגשי הן בהחלט קריטיות. 

 

ויסות רגשי והשפעה על ההורות והילד (אולי להפריד)

ועכשיו בואו נדבר תכלס- מה באמת אומרים המחקרים? האם קושי בוויסות רגשי אכן פוגע באיכות ההורות שלנו? אז ככה, לפני שנתיים יצאה מטא-אנליזה שניתחה יחד 53 מחקרים שבדקו את הקשר בין ויסות רגשי של הורים לבין התנהגויות הוריות והתפתחות הילד. ויסות רגשי הורי נמדד בשתי דרכים: או דרך שאלון שמודד מיומנויות ואסטרטגיות ספציפיות לוויסות רגשי, או דרך שאלון שמודד קשיים בוויסות רגשי כמו למשל קושי במודעות רגשית, או חוסר גישה לאסטרטגיות ויסות. הכנתי לכן שאלון מחקרי שמודד אסטרטגיות לוויסות רגשי בהורות אם אתן רוצות לבדוק בעצמכן. תרגמתי אותו לעברית והתוצאות ישלחו אליכן במייל ברגע שתסיימו. 

 

אז אני מזכירה- אנחנו מדברות על מטא-אנליזה של 53 מחקרים שבדקו את הקשר בין ויסות רגשי של הורים לבין התנהגויות הוריות והתפתחות הילד, דרך נתונים של אלפי הורים וילדים מגיל 0 ועד גיל ההתבגרות המאוחר. אז הנה הממצאים: נתחיל מהקשר בין ויסות רגשי להורות. נמצא שככל שהורים מדווחים על יותר קשיים בוויסות רגשי או על יכולות ויסות רגשי פחות טובות, כך הם מדווחים על יותר התנהגויות שמאפיינות הורות שלילית, כמו ענישה, עוינות ותגובות לא תומכות. לעומתם, הורים שמדווחים על פחות קשיים בוויסות רגשי או על יכולות ויסות רגשי יותר גבוהות, מדווחים גם על יותר התנהגויות שמאפיינות הורות חיובית, כמו חום, רגישות ותמיכה רגשית. בקיצור, פחות ויסות רגשי- יותר התנהגויות הוריות שליליות. יותר ויסות רגשי- יותר התנהגויות הוריות חיוביות.

ומה בנוגע לילדים? במטא-אנליזה הזו לא התמקדו רק בקשר בין ויסות רגשי לאיכות ההורות, אלא גם בקשר עם ההסתגלות הרגשית של הילדים. נמצא שככל שההורה מראה יכולות ויסות רגשי גבוהות יותר, כך הילדים מראים פחות תסמינים של דיכאון וחרדה ויכולות ויסות רגשי גבוהות יותר. כלומר להורים עם יכולות ויסות רגשי גבוהות יותר יש ילדים עם יכולות ויסות רגשי גבוהות יותר והם גם סובלים פחות מדיכאון וחרדה. מעניין להגיד שהקשרים היו הכי חזקים עבור ילדים בין הגילאים שנתיים עד שש. 

כן חשוב להדגיש שכל המחקרים האלו מבוססים על דיווחים עצמיים, כלומר הורים מממלאים שאלונים על עצמם ועל הילדים שלהם, וזה מתכון להטיות. אם תנסו למלא את השאלון שהכנתי לכן, תבינו בעצמכן למה זה לא מדע מדויק. בנוסף, רוב המדגמים במחקרים שנכנסו למטא-אנליזה היו קטנים יחסית, והקשרים שנמדדו הם מתאמיים. כלומר מדדו קשר בין ציון במדד של ויסות רגשי הורי לבין ציון במדד של איכות ההורות, אבל אי אפשר לקבוע בוודאות שוויסות רגשי הוא זה שהשפיע על ההורות. ועדיין, כשמסתכלים על כל המחקרים יחד, הממצאים מאוד עקביים ומחזקים את הטענה שיכולת הוויסות הרגשי של הורים ממלאת תפקיד משמעותי בהורות ובהתפתחות הוויסות הרגשי וההסתגלות הרגשית של הילדים.

עכשיו אני רוצה לספר לכן על סקירה סיסטמטית אחרת שבה בדקו את הקשר בין ויסות הורי לבין חיברות רגשי, מה שנקרא גם סוציאליזציה רגשית- שזה בגדול מתייחס לדרכים שבהם אנחנו מבנות את ההבנה הרגשית, החוויה הרגשית, הביטוי הרגשי והוויסות הרגשי של הילדים שלנו. בעיקרון חיברות רגשי פועל בשלוש זירות:

1. זירה אחת היא האופן שבו הורים מגיבים לרגשות של הילדים- אם הם מנחמים אותם, מתקפים את הרגש שלהם, או דווקא מזלזלים, מענישים או מתעלמים ממנו.
2. זירה נוספת היא הביטוי הרגשי של ההורים עצמם, מה האקלים הרגשי בבית ומה עוצמת הרגשות החיוביים אל מול הרגשות השליליים.
3. והזירה השלישית והאחרונה היא השיח על רגשות שהורים מקיימים עם הילדים שלהם- הסברים, שיקוף רגשי, ליווי ותמיכה רגשית וכו’.

ואיך קשור כאן ויסות הורי? אז ככה: 

אם נתחיל בזירה הראשונה, זירת התגובות של ההורים לרגשות של הילד, נמצא באופן עקבי שככל שההורה חווה יותר קשיים בוויסות רגשי, כך הוא נוטה יותר לתגובות לא תומכות- כמו ענישה, זלזול, הצפה או דחייה של הרגשות של הילד. זה אגב נמצא גם במחקרי אורך, שהראו שקשיי ויסות של ההורים מנבאים, לאורך זמן, עלייה בתגובות פוגעניות וירידה בתגובות תומכות, שלהם כלפי הילדים. אבל אין הרבה מחקרי אורך כאלה. 

בואו נעבור לזירה השנייה, הביטוי הרגשי של ההורים עצמם. נמצא שהורים עם יכולות ויסות גבוהות יותר, נוטים יותר להבעה של רגשות חיוביים ופחות להבעה של רגשות שליליים בבית. לעומת זאת, קשיים בוויסות רגשי קשורים לאקלים רגשי יותר שלילי בבית, כולל כעס, עצבנות ודכדוך. 

ובואו נראה מה קורה בזירה השלישית והאחרונה שלנו- שיח רגשי. התחום הזה אמנם פחות נחקר, אבל הממצאים שכן קיימים מראים שוויסות הורי טוב יותר, קשר ליכולת ללוות את הילד בשיח רגשי באופן תומך- לתת לילד חוויה של קבלה ותמיכה, לעודד אותו לחשוב מחדש על הסיטואציה ולהנחות אותו בפתרון בעיות. לעומת זאת, הורים עם קשיים בוויסות נוטים יותר לעודד רומינציה, הימנעות או דיכוי רגשי אצל הילד. אבל כמו שאמרתי, יש מעט מחקרים והממצאים לא ממש עקביים. אז את הממצאים בזירת השיח הרגשי כדאי שניקח בערבון מוגבל.

אז אם נאסוף את הכל יחד, הממצאים שעולים מהסקירה הזו מחזקים את הטענה שוויסות עצמי של ההורה הוא לא רק תכונת אישיות של ההורה, אלא ממש מנגנון תשתיתי בהורות- כזה שמאפשר או מגביל את היכולת שלנו כהורים להיות נוכחים רגשית, להיות רפלקטיביים ולהיות מווסתים בתוך אינטראקציות רגשיות עם הילדים שלנו. כך שכמו שרמזתי בהתחלה- השאלה מה לעשות או לא לעשות בהורות היא שאלה במקומה, אבל שאלה חשובה לא פחות היא לא מה ההורה עושה או לא עושה אלא מה הורה מסוגל לעשות ברגע נתון, בדגש על מסוגל. 

ואגב, אם אנחנו כבר מדברות כאן על ההשפעות של ויסות רגשי על ההורים עצמם, אז שתדעו שמחקרים מראים באופן עקבי שהורים עם קשיים בוויסות רגשי חווים יותר סטרס הורי ונמצאים בסיכון גבוה יותר לשחיקה הורית.

לפני שנמשיך אני רוצה שנעצור לסיכום ביניים קצר. 

הגדרנו ויסות רגשי כאוסף של תהליכים שמשפיעים על איזה רגשות עולים בנו, מתי הרגשות האלו עולים, איך אנחנו חוות את הרגשות האלה, ואיך אנחנו מבטאות אותם כלפי חוץ. ובאופן יותר ספציפי, בהורות, ויסות רגשי מתייחס לוויסות הרגש של ההורה או של הילד, בשירות המטרות של ההורה או המטרות של הילד. ראינו שיכולות הוויסות הרגשי של הורים בהחלט קשורות גם לאיכות ההורות וגם להתפתחות של הילד- ויסות רגשי טוב יותר, הורות יותר חיובית. ויסות רגשי פחות טוב, הורות יותר שלילית. וראינו גם שילדים להורים עם ויסות רגשי יותר טוב גם מראים בעצמם ויסות רגשי טוב יותר. ובנוסף על כל זה, ראינו גם שוויסות רגשי הורי מאפשר את התשתית לתהליכי החיברות הרגשי, שזה בעצם האופן שבו הילדים לומדים דרכנו להתמודד עם עולם הרגשות. 

אם אתן מזהות אצלכן קושי בוויסות הרגשי- אולי בבוקר כשצריך להספיק להגיע בזמן לעבודה, אולי בערב כשאתן כבר עייפות, אולי כי אתן בתקופה מאתגרת עם אחד הילדים, אולי כי אתן חוות לחצים בזוגיות או בעבודה שמחלחלים לכן לאינטראקציות עם הילדים, יכולות להיות מלא סיבות. ויכול להיות גם שאתן מוצאות את עצמכן בהרבה לופים של מחשבות ואשמה של איך עשיתי את זה, ואיזו אמא גרועה אני ושאר מילים טובות ומעודדות. אני רוצה להציע לכן לחזק את התשתית הזו בהורות שלכן, את התשתית של הוויסות הרגשי, דרך סדרת ההרצאות שקראתי לה בשם הכי תכל’סי: איך לא לאבד את זה מול הילדים? כל החוקרים שתפגשו בסדרה מפתחים במעבדה שלהם כלים ואסטרטגיות לשיפור ביכולות הוויסות הרגשי, כלים שאשכרה נבדקו ונמצאו יעילים במחקר- ואת כל זה הם הולכים ללמד אותנו. בנוסף, אחרי ההצלחה בסדרה הקודמת, את הסדרה תלווה קבוצת תרגול שקטה שתאפשר לכן לתרגל את מה שנלמד בהרצאות ולהפוך את הידע והכלים האלו לחלק מהיומיום שלכן. ועכשיו בואו נמשיך עם הפרק שלנו.