פרק ראשון בסדרה מנטאליזציה הורית: בונות יסודות
טיילור היה עצוב. הוא בנה ארמון יפהפה והיה גאה מאוד, עד שהארמון הופל ונהרס ע”י להקת עורבים. כל החיות ניסו לעזור לטיילור, היו להן המון רעיונות איך טיילור צריך להתמודד ומה עליו לעשות, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לגרום לו להרגיש טוב יותר. ואז הארנב הגיע והוא ידע בדיוק מה לעשות. הארנב הצליח לזהות מה טיילור מרגיש ולתת לו את מה שהזדקק לו יותר מכל: שקט ומגע חמים.
הספר הממיס “הארנב הקשיב” כבש את הקוראים- מבוגרים וילדים כאחד. מי מאיתנו לא זקוקה לפעמים לארנב כזה שיקשיב?
מה סוד הקסם? איך אפשר להיות הורה “ארנב”?
התשובה מורכבת, מן הסתם, אבל מחקרים עדכניים בתחום הקשר שבין הורה לילד, מצביעים על מרכיב ליבה חשוב: מנטאליזציה הורית (זה רק נשמע מפוצץ, תישארו איתי, בהמשך תגלו ששווה לכם!). מנטאליזציה הורית היא בעצם רצף, תהליך, ויש בה כמה חלקים: ראשית, יכולתו של ההורה להתייחס לילדו כנפרד ממנו, עם עולם פנימי שונה משלו. לאחר מכן, המסוגלות של ההורה לפרש את ההתנהגות של הילד ולבסוף, להיענות לצרכיו הנפשיים בהתאם.
מה זה אומר להכיר בעולם הפנימי של הילד כנפרד?
כשההורה חושב על הילד שלו, הוא לא נחרץ, יש לו סימני שאלה והוא רוצה להבין ולגלות מה מניע את ההתנהגות של הילד שלו. איך זה בא לידי ביטוי? ברובד הסמוי: ההורה מלקט מידע על התנהגות הילד, למשל לאן מופנות העיניים שלו, מה הוא עושה עם החפצים בסביבתו, לאן פונה הגוף שלו. בהתאם לסימנים, ההורה מזהה את הצרכים והמצב הנפשי של ילדו ונותן לו מענה התנהגותי כמו חיבוק, ליטוף או התרחקות ויצירת מרחב פיזי שקט. במקביל, ברובד הגלוי: ההורה מדבר עם הילד שלו, מקיים שיח פתוח שבו הוא מברר כיצד הוא מרגיש, מאפשר לו לתת שם למחשבות ולרגשות שלו ונותן מענה מילולי לצרכים כמו שיקוף של הרגש או הצעת פתרונות אפשריים. דוגמאות? ברור! חפשו אותן בתחתית הכתבה (כדאי לכן!)
המנטאליזציה ההורית, כמו רוב היכולות, נעה על פני ספקטרום. בקצה אחד, הורה שממלא את כל הקריטריונים בהגדרה. בקצה השני, הורה שרואה את הילד כהמשך ישיר שלו, או שלא מכיר כלל בעולמו הפנימי, וכתוצאה מכך מתקשה לפרש את ההתנהגות שלו. כל אחת מאיתנו עומדת איפה שהוא בטווח. הורה עם מנטאליזציה הורית גבוהה מעביר מסר לילד שלו: אני מכיר ברגשות ובמחשבות שלך. בהמשך, ההורה יכול לעזור לילד לזהות, להבין ולהתמודד עם הרגשות האלו.
