• מאמר הסקירה: Mentalizing Makes Parenting Work: A Review about Parental Reflective Functioning and Clinical Interventions to Improve It
• מאמר סקירה נוסף: Mind Matters: A Meta-Analysis on Parental Mentalization and Sensitivity as Predictors of Infant–Parent Attachment
• מאמר: Mind‐Mindedness as a Multidimensional Construct: Appropriate and Nonattuned Mind‐Related Comments Independently Predict Infant–Mother Attachment in a Socially Diverse Sample
• מאמר: Maternal Insightfulness and Preschoolers’ Emotion and Behavior Problems: Reciprocal Influences in a Therapeutic Preschool Program.
• Enhancing the effectiveness of residential treatment for substance abusing pregnant and parenting women: Focus on maternal reflective functioning and mother‐child relationship

מקורות להרחבה:

• מאמר מקסים: Parental embodied mentalizing: how the nonverbal dance between parents and infants predicts children’s socio-emotional functioning
• מאמר נוסף באותו תחום: Parental embodied mentalizing and its relation to Mind‐Mindedness, sensitivity, and attachment security
  ממצאי שני מחקרים אלה תומכים בהנחה שהניסיון להבין ולתת משמעות להתנהגותו הבלתי מילולית של התינוק כקשורה לעולמו הפנימי ולהתנהל באינטראקציה עימו בהתאם- מקדמת את תחושת האמון של התינוק והתקשרותו הבטוחה להורה ומנבאת הבדלים בינאישיים בתחומי התפקוד הרגשי, הקוגניטיבי והחברתי. כמו כן, אותם תינוקות נטו להפגין מיומנויות חברתיות, תחושת מסוגלות חברתית ויכולות אקדמיות גבוהות יותר. שתינוקות אלה נבדקו בהמשך, בגיל 4 שנים נמצאה אצלם תיאוריית מיינד טובה ומוקדמת יותר, ביחס לילדים לאימהות עם יכולת מנטאליזציה נמוכה. כמו כן, בגיל 4.5 שנים הם הציגו פחות בעיות התנהגות.
  יש גם מספר מאמרים תיאורטיים, לא מחקריים- שמבססים רציונל ומסגרת התייחסות למנטאליזציה. רובם מתייחסים להפרעת אישיות גבולית, אבל ההבנייה הקונספטואלית והמסקנות, בחלקן, רלוונטיות לכלל האוכלוסייה.
• במאמר זה, רמות גבוהות של מנטאליזציה קושרו עם ויסות רגשי והתנהגותי טוב יותר וכן לרגישות חברתית ובינאישית.
• במאמר הזה מנטאליזציה הוגדרה כגורם חוסן המבטא את היכולת הנפשית לעשות משהו משמעותי עם הסבל האנושי, קשה ככל שיהיה ולהיבנות מתוך התנסות שלילית.

פותחת בהערה חשובה בנוגע למחקרים המוצגים בפוסט: המחקרים ברובם מתמקדים באימהות, אך מחקרים שבוצעו בקרב אבות מצאו ממצאים דומים.

הפעם, גם מרגישה שאני צריכה לצייד אתכן בידע לקראת קריאת המקורות:
חוקרים שונים מתבוננים על מנטאליזציה דרך משקפיים שונים. כולם מתכוונים למדוד את אותו המושג: מנטאליזציה הורית, אבל הדרך שלהם מעט שונה. במרבית המחקרים, מנטאליזציה הורית נבחנת באמצעות רפלקטיביות הורית- היכולת להבין ולתאר את התנהגות הילד ואת התנהגות העצמי, כקשורה לרגשות ומחשבות. הרפלקטיביות ההורית נמדדת ונבדקת באמצעות ראיון עם ההורה. כלומר ההערכה מתבססת על שיח לגבי חשיבה שלאחר מעשה.

אתן יכולות לקרוא על זה כאן

מערכת אחרת להערכת מנטאליזציה הורית, היא הערכת התובנה ההורית- היכולת של ההורה להבין את המניעים שעומדים בבסיס ההתנהגות של הילד באופן מורכב, פתוח ומקבל, תוך אימוץ נקודת המבט של הילד. התובנה ההורית נבדקת באמצעות ראיון חצי מובנה המועבר להורה לאחר צפייה בשלושה קטעי וידיאו של עצמו יחד עם ילדו. ההורה נשאל ביחס למחשבות והרגשות של הילד ושל עצמו ומתבקש לתת תימוכין לדבריו מתוך קטעי הוידיאו מחיי היומיום. בנוסף, הוא מתבקש לתאר באופן כללי את תכונותיו של הילד, רגשותיו כלפיו ואת הקשר ביניהם. כלומר ההערכה מתבססת על שיח לגבי חשיבה לאחר מעשה, אבל צילום הוידיאו מאפשר גם חשיבה יותר גולמית ופחות מעובדת, מידית.

אתן יכולות לקרוא על זה בספר הזה

מערכת נוספת להערכת המנטאליזציה ההורית, היא Maternal mind mindedness. במסגרתה, נערכת תצפית שמקודדת באופן כמותי. התצפית כוללת משחק בין האם לתינוק והיא מוקלטת בוידיאו. לאחר מכן, מבוצע הקידוד שמסתמך על השפה שהאם משתמשת בה בזמן המשחק ואומד את המידה שבה ההערות הספונטניות של האם משקפות התייחסות לעולמו הפנימי של הילד ועד כמה התייחסות זו מדויקת. גם בהערכה מסוג זה הדגש הוא על הפאן המילולי, אך הוא אינו נסמך על החשיבה, העיבוד והפרשנות של ההורה אלא על הערכה חיצונית.

אתן יכולות לקרוא על זה כאן

שלוש המערכות הללו מתייחסות, כפי שבטח שמתן לב, לשפה שבה האם משתמשת, אך זו לא הדרך הבלעדית להערכת מנטאליזציה הורית. כפי שהזכרתי בפוסט הראשון, יש גם היבטים התנהגותיים וגופניים באמצעותם ההורה יכול להציג מנטאליזציה הורית. מערכת שמתייחסת להיבטים אלו, היא המנטאליזציה ההורית הגופנית. הערכה הנסמכת על מערכת זו מבוססת על ניתוח הקלטות וידיאו של אינטראקציית הורה-תינוק והקידוד נעשה ללא קול, כך שכל תשומת הלב של המקודדים מופנית לאינטראקציה הבלתי מילולית בין ההורה לתינוק. הדגש בקידוד הוא על האופן שבו פעולות נעשות (למשל: מהר/ לאט, חזק/ חלש, קרוב/ רחוק, רצף/ הפוגה),על ההתאמה בין אופנויות התנועה של ההורה לבין התנועה והמחוות של הילד והיכולת של ההורה להתאים את עצמו ולשנות את התנועתיות שלו בהתאם לסימניו של התינוק דרך גופו.

אתן יכולות לקרוא על זה כאן