מיתוס 3: בנות יותר רגישות מבנים

בואו נתחיל מהתיאוריה, או יותר נכון מהתיאוריות על רגישות, אלה שסיפרתי עליהן בפרק הקודם. התיאוריות האלה לא מניחות שום הנחה בנוגע להבדלים בין המינים, כלומר שבנות יהיו רגישות יותר מבנים. 

ועכשיו נעבור לממצאים האמפיריים, כלומר מחקרים שבדקו האם בנות מקבלות ציונים גבוהים יותר במדד הרגישות בהשוואה לבנים. אז התשובות הפעם הן לא לגמרי חד משמעיות. מחקרים מראים שנשים מדווחות על עצמן כרגישות יותר מגברים. חשוב לציין שההבדלים יחסית קטנים, גם אם מובהקים סטטיסטית. יש גם מחקר בילדים שמצא שבנות רגישות יותר מבנים, והפעם מדובר במחקר שבו רגישות נמדדה על ידי החוקרים באופן אובייקטיבי ולא על בסיס דיווח עצמי, שהוא מן הסתם תמיד מוטה. אבל שימו לב- דווקא במחקר תאומים גדול לא נמצאו הבדלים גנטיים ברגישות בין בנים לבנות. כך שיכול להיות שההבדלים שנמצאו בשאלונים ובתצפיות משקפים השפעות חברתיות ותרבותיות יותר מאשר ביולוגיות. ובכלל לא בטוח שבנות רגישות יותר מבנים, אבל בהחלט צריך עוד מחקרים שיבררו מה באמת קשור להבדלים בין המינים ומה קשור להשפעות חברתיות והסללה מגדרית.

יאללה, למיתוס הבא.

מיתוס 4: רגישות היא תוצר של לידה ו/או היריון קשים

אחד הדברים שיצא לי לשמוע לא פעם- זה שהיום יש יותר ילדים רגישים כי הרבה יותר תינוקות שורדים לידות קשות, למשל לידת פג. פעם לתינוקות האלה לא היו סיכוי, היום כן. ובגלל ההיסטוריה הזו, התינוקות האלה גדלים להיות יותר רגישים בהמשך החיים. אני מודה שאני לא קניתי את הטיעון הזה, אבל מסתבר שהוא לא כזה מופרך. 

יש מחקר דרום אפריקאי שבו עקבו אחרי אנשים מהלידה ועד הבגרות. בגיל 28-29 בערך נתנו ל-858 מהאנשים במדגם למלא את השאלון אדם רגיש מאוד. ואז, הלכו אחורה להיסטוריה ותיעדו נתונים שקשורים להיריון וללידה- משקל הלידה, שבוע הלידה, מידת הסטרס האמהי בהיריון ועוד כל מיני משתנים נוספים, כמו מצב סוציו-אקונומי, בעיות התנהגות של הילדים בגיל 7 וכו’. לענייננו, החוקרים מצאו שהאנשים שנולדו לפני שבוע 38 קיבלו ציונים גבוהים במדד הרגישות. כלומר אנשים שנולדו לפני שבוע 38 היו בסיכוי גבוה יותר להיות רגישים מאוד בבגרות. בנוסף, גם אנשים לאמהות שדיווחו על סטרס בתקופת ההיריון נטו להיות רגישים יותר. חשוב לזכור שמדובר בקורלציה ולא בקשר סיבתי- כלומר אפשר לטעון שלידה מוקדמת ורגישות באות ביחד, אבל לא שלידה מוקדמת או סטרס בהיריון גורמים לרגישות. בקיצור, נראה שיש בסיס מדעי כלשהו לטענה שרגישות קשורה להיריון וללידה, מה שגם מסתדר עם מה שראינו קודם- שרגישות לא נקבעת 100% בגלל הגנים ויש גם גורמים סביבתיים. כנראה שהיריון ולידה הם חלק מהגורמים הסביבתיים האלה. 

רגע לפני שאנחנו עוברות למיתוס הגדול מכולם, אני רוצה להזמין אתכן שוב מכל הלב לסדרת ההרצאות על ילדים רגישים– זו באמת הזדמנות נדירה לדבר על ילדים רגישים עם חוקרים בתחום- וככה להבין טוב יותר את הילדים, מעבר לתווית, ולתת להם מענה מדויק יותר. הסדרה זמינה רק עד סוף החודש וכאן הקישור להרשמה.

יאללה הנה אנחנו בודקות את המיתוס הגדול מכולם- 

מיתוס 5: רגישות גבוהה מאוד היא בעצם מילה מכובסת לאוטיזם

אבל קודם כל סיפור קטן- לפני שנתיים בערך פרסמתי פוסט מחקרי ראשון על ילדים רגישים. במאמאדע אני הרבה פעמים נכנסת לגוב האריות כשאני נוגעת בנושאים נפיצים וכואבים ומביאה תכנים שלא ממש עוברים חלק בגרון. עיינו ערך: הפרקים על אימוני שינה והפרק על גיל הכניסה לגן. אבל האמת שבמקרה של הפוסט ההוא על ילדים רגישים, הייתי בטוחה שהכל יעבור בשלום. יותר מזה, דווקא בגלל שהשיח על ילדים רגישים הוא בכל מקום, חשבתי שאנשים ישמחו לתוקף המדעי. או אז נוכחתי לדעת ששוב נכנסתי לגוב אריות. לצד התגובות החיוביות, קיבלתי גם תגובה מאמא אחת שכתבה לי ש”ילד רגיש מאוד” הוא מושג פוגעני, שבעצם נועד להסוות אוטיזם- מושג מלטף וקל לעיכול להורים שמפחדים לגלות שהילדים שלהם הם בעצם אוטיסטים. הכרתי את הטיעון הפופולרי שרגישות היא שונות נוירולוגית כאשר אוטיזם נמצא בקצה של הספקטרום, אבל לא ידעתי שהמושג הזה ילד או אדם רגיש מאוד הוא כל כך שנוי במחלוקת. אגב הטיעון הזה על השונות הנוירולוגית שגוי, כפי שנראה בהמשך.

וגם עכשיו, עם הפרסום של הפרק הקודם וסדרת ההרצאות על ילדים רגישים וכל השיח בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע סביב זה- הקולות האלה עולים. יש הורים שממש רוצים להבין איך אפשר לדעת מתי זה רגישות גבוהה ומתי זה אוטיזם, ויש הורים שטוענים שרגישות גבוהה היא בכלל לא דבר אמיתי. שזה קשקוש בלבוש אמורפי, לא מוגדר, בלי שום הוכחה אמפירית. הטענה שיש בלבול בין רגישות גבוהה מאוד לבין אוטיזם, היא טענה סופר לגיטימית וממש תכף נבדוק אותה לעומק. אבל להתחיל להדהד את אותו משפט שרגישות גבוהה מאוד היא לא דבר אמיתי ושאין לה שום הוכחה מדעית, זה כבר מעצבן אותי מאוד. קודם כל- יש הגדרה. הקדשתי פרק שלם, הפרק הקודם, רק כדי להגדיר רגישות. אפשר להתווכח על ההגדרה- אבל היא קיימת, כמו גם שאלון מתוקף שמודד רגישות ומשתמשים בו כמעט בכל המחקרים על רגישות. רק בפרק הזה שמעתן כבר על כמה מחקרים כאלה, כולל זה שמראה שיש לרגישות רכיב גנטי. השבוע אפילו הולך להתקיים באנגליה הכנס האקדמי השלישי על רגישות- כנס שלם על דבר לא קיים. אגב, אני אשתתף בכנס אונליין ואשתף אתכן בתקצירים מההרצאות שם, זה יקרה בקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע. מוזמנות להצטרף לקבוצה דרך הקישור.

בקיצור, זה שממשיכים להדהד את אותו משפט שוב ושוב לא הופך אותו לנכון. ואני מפצירה בכן- כל דבר שנאמר בנחרצות עם סימני קריאה, תרימו גבה. מעטים הדברים בעולם ההורות וההתפתחות שאפשר לדבר עליהם בסימני קריאה, אם בכלל יש כאלו.

טוב אחרי שפרקתי, בואו נעבור לדבר על אוטיזם ורגישות גבוהה מאוד.

מאיפה בכלל מגיע הקשר ביניהם? התשובה היא רגישות חושית. אחד הקריטריונים של אוטיזם כולל שונות חושית, שבאה לידי ביטוי בתת-רגישות או ברגישות-יתר חושית. שימו לב לאפשרות של רגישות יתר חושית. זה המקור המרכזי לדמיון עם רגישות גבוהה מאוד. השאלון של רגישות גבוהה מאוד גם כולל היבטים של רגישות חושית. חשוב לציין ששונות חושית, ורגישות יתר בפרט, הוא קריטריון לא מחייב לאוטיזם, כלומר לא כל אוטיסט בהכרח יראה רגישות יתר.

בואו נגיד כמה מילים על רגישות גבוהה מאוד ואז גם על אוטיזם, ומשם נמשיך להשוואה

כמה מילים על רגישות גבוהה מאוד

נתחיל מרגישות גבוהה מאוד- לפי התיאוריה שנקראת רגישות לעיבוד חושי או sensory processing sensitivity, רגישות גבוהה מאוד היא תכונת אישיות עם בסיס גנטי. היום ראינו שאכן יש לה בסיס גנטי. בנוסף, מחקרים מראים שבערך 30% מהאוכלוסייה נמצאים בקצה הגבוה של סקאלת הרגישות. במילים אחרות, 30% מהאוכלוסייה הם אנשים רגישים מאוד, וזה נמצא גם במחקר ילדים. 

אני אחזור כאן ממש בקצרה על המאפיינים של אנשים רגישים מאוד, לפי התיאוריה. אנשים או ילדים רגישים מאוד מעבדים מידע באופן עמוק יותר, מוצפים בקלות, התגובתיות הרגשית שלהם מוגברת והם מודעים יותר לדקויות בסביבה. בפרק הקודם נכנסתי להגדרות הרבה יותר לעומק, אבל למקרה שטרם שמעתן אותו אני מיישרת קו. 

השאלון של אדם רגיש מאוד כולל שאלות שמתייחסות גם לרגישות חושית- למשל “אני מוצף בקלות מדברים כמו אורות בהירים, ריחות חזקים, בדים מחוספסים או סירנות קרובות”, או “גירויים עוצמתיים, כמו רעשים חזקים וסיטואציות כאוטיות, מפריעים לי”. ואני מדגישה את זה, כי כמו שאמרתי קודם, רגישות חושית היא המכנה המשותף *המשוער* לאוטיזם ולרגישות גבוהה מאוד. אם כי אני חוזרת, רגישות חושית היא לא מאפיין מחייב של אוטיזם- יש אוטיסטים בלי רגישות חושית. אבל אנחנו מדברות כרגע על השוואה בין אוטיזם לרגישות גבוהה מאוד, ולכן מתמקדות בהיבט של רגישות חושית.

כמה מילים על אוטיזם

אוקיי אז עד כאן רגישות גבוהה מאוד, בואו נעבור לדבר על אוטיזם. אבל לפני זה דיסקליימר- אני הולכת לדבר על אוטיזם בחיל ורעדה. אני לא מבינה כלום באוטיזם, כלומר אין לי שום רקע מקדים ואוטיזם זה עולם שלם, מורכב ורב היבטים כך שממש קטונתי. ועם זאת, החלטתי שכן חשוב לי לגעת בסוגייה הזו. אז כדי “לבטח” את עצמי או יותר נכון “לבטח” את המידע שאתן הולכות לקבל ממני היום- התייעצתי גם עם מיכל ברקוביץ’ בר שהיא חברת קהילה במאמאדע ואוטיסיטית בעצמה שפועלת רבות בשיח האוטיסטי הציבורי. עם המסר המרכזי- לא מדברים עלינו בלעדינו. שזה מוטו חשוב של הרבה תנועות לזכויות אנשים עם מוגבלויות. כן אציין שהיא זו פנתה אלי ברגע ששיתפתי שהולך להיות פרק כזה- אז תודה מיכל על הזמן שלך, עשיתי כמיטב יכולתי כדי לא לעצבן אותך. וברצינות- לגמרי השתכנעתי שידע אוטיסטי קהילתי הוא קריטי בכל שיח שהוא על אוטיזם. בנוסף, התייעצתי עם מרי קלינגל לוי, מרפאה בעיסוק שסיימה דוקטורט בנושא של אוטיזם וכאב, כך שהיא הכי בקיאה שיש בכל מה שקשור לעיבוד חושי ואוטיזם. וחוצמזה שהיא אחת הנשים המרשימות ביותר שפגשתי- גם בדיוק ובמקצועיות המדעית והקלינית הבלתי מתפשרת וגם בעומק וברגישות. אוף, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר להשתמש במילים עומק ורגישות במובן האינטואיטיבי בפרק כזה. בכל מקרה, היא משהו מיוחד. אז תודה לשתיכן וכיף שיש נשים כמוכן בעולם.

ועכשיו אני קופצת לגוב האריות. אמאל’ה.

אז אוטיזם- נתחיל בנתון הסטטיסטי, השכיחות של אוטיזם באוכלוסייה הוא 2%. בעבר הסתכלו על אוטיזם דרך המודל הרפואי שבעצם ראה באוטיזם פתולוגיה, בעיה, הפרעה. המודל הרפואי של אוטיזם לא נעלם מהעולם, אבל בהחלט יש שינוי מגמה. היום יותר ויותר חוקרים ומטפלים רואים באוטיזם כחלק מהשונות הנוירולוגית של המין האנושי. כך שיש הכרה מלאה בשונות של אוטיסטים ובאתגרים שהשונות הזו מייצרת, אבל בלי האלמנט השיפוטי של “הפרעה” או “פתולוגיה”.

ה-DSM שהוא ספר אבחנות פסיכיאטריות שמשמש במחקר ובקליניקה, מגדיר אוטיזם ככה: 

הימצאותו של קושי בולט בתחום החברתי-תקשורתי והחברתי-רגשי- 

• קושי בהדדיות רגשית-חברתית
• קושי בהתנהגות תקשורתית לא-מילולית כמו קשר עין, שפת גוף, הבעות פנים או טון דיבור 
• קושי בפיתוח, שמירה והבנה של מערכות יחסים.

ומעבר לזה צריכים להתקיים לפחות שניים מהקריטריונים הבאים:

1. התנהגויות חזרתיות (רפטטיביות) או סטראוטיפיות, למשל בתנועות או בדיבור.
2. דבקות והיצמדות לשגרה והתעקשות על “אותו דבר”, באנגלית זה נקרא sameness, אבל אין ממש תרגום טוב לעברית. כלומר שינויים מעוררים קושי ומצוקה.
3. תחומי עניין מצומצמים במיוחד, שחריגים מבחינת עוצמה ומיקוד (למשל, התעניינות עזה ברכבות).
4. והקריטריון הרלוונטי לדיון שלנו- שונות חושית. וכמו שכבר אמרתי קודם, השונות החושית יכולה לבוא לידי ביטוי ברגישות יתר או רגישות חסר לגירויים חושיים כמו רעש, מגע, אור, טעמים וכו’.

כדי לקבל אבחנה בתוך המודל הרפואי של אוטיזם, החוויות האלה חייבות להופיע בצורה מסוימת כבר בילדות המוקדמת ולהגביל באופן משמעותי את האופן שבו אנשים מתפקדים בהתאם לציפיות החברתיות-תרבותיות.

אז האם רגישות גבוהה מאוד היא בעצם אוטיזם?

הטיעון הסטטיסטי: נתחיל בטיעון הסטטיסטי- השכיחות של אוטיזם באוכלוסייה עומדת על 2%, בעוד שהשכיחות של רגישות גבוהה מאוד באוכלוסייה עומדת על 30%. מדובר בפערים עצומים. מעבר לזה, רגישות גבוהה מאוד מתפלגת נורמלי באוכלוסייה. מה זה אומר? שאם לוקחים נגיד 100 אלף אנשים ומבקשים מהם למלא את השאלון “אדם רגיש מאוד” ואז שמים את כל הציונים שלהם על גרף מתקבלת עקומת פעמון- כאשר הרוב נופלים באזור הממוצע- כלומר הרוב הם אנשים עם רגישות לא גבוהה מאוד ולא נמוכה מאוד. וכמו שכבר אמרתי קודם 30% מהאנשים יושבים בקצה הגבוה של ספקטרום הרגישות, אלו הרגישים מאוד. 

ומה קורה במקרה של אוטיזם? אז אמנם כולנו מכירות את הספקטרום האוטיסטי, אבל בניגוד למה שאתן אולי חושבות לא מדובר בספקטרום שכולל את כל החוויות האנושיות- החל מהחוויות הכי טיפיקליות ועד לחוויות הכי אוטיסטיות. אוטיזם הוא שונה קטגורית- כלומר אין דבר כזה להיות “קצת” אוטיסט”, או שאתה אוטיסט או שאתה לא. והספקטרום האוטיסטי לא חל על כל בני האדם אלא על 2% מתוכם, על האוכלוסייה האוטיסטית. ובתוך ה-2% קיימת שונות עצומה בין האוטיסטים לבין עצמם. ולכן אין ממש ביסוס לטענה שרגישות היא חלק משונות נוירולוגית שבקצה שלה נמצאים אוטיסטים, כי כאמור הספקטרום האוטיסטי שייך רק לאוטיסטים. וגם אם תשימו לב, רגישות חושית היא ממש לא קריטריון מחייב של אוטיזם, כך שלחשוב על אוטיזם בתור הקצנה של רגישות “נורמטיבית” במרכאות זה ממש לא מדויק.

אני אגיד עוד משהו חשוב. ההגדרה של אוטיזם משתנה מ-DSM ל-DSM- כלומר ככל שהזמן עובר מצטבר עוד ועוד ידע על אוטיזם, ובהתאם האבחנות משתנות. בין השאר בעקבות האקטיביזם של הקהילה האוטיסטית- לא מדברים עלינו בלעדינו. הכלים שמשמשים היום לאבחון אוטיזם מתבססים על שיפוט אנושי, ולכן מוגבלים. אז כן, יש מצב שהאבחון כיום לא טוב ובעצם 30% מהאוכלוסייה הם אוטיסטים, אבל אני מודה שמאוד קשה לי להאמין שזה המצב. אז כבר הטיעון הסטטיסטי שהצגתי מעמיד בסימן שאלה את הטענה שרגישות גבוהה מאוד היא אוטיזם. 

הטיעון הגנטי: ובואו נעבור לטיעון נוסף, הטיעון הגנטי. קודם כבר סיפרתי לכן שבמחקרי תאומים נמצא שהתרומה הגנטית לרגישות גבוהה מאוד עומדת על 47%, שזה אחוז לא מבוטל אבל זה משאיר עוד 53% להשפעות סביבתיות. ומה לגבי אוטיזם? בטח לא אחדש לכן כשאגיד שאוטיזם הוא תורשתי, אבל בואו תקשיבו למספרים. מחקר ענק מ-2017 שכלל כמעט 40 אלף זוגות תאומים, 2.5 מיליון אחים ביולוגים, ומיליון אחים למחצה מצא שהתרומה הגנטית לאוטיזם עומדת על 83%. גם כאן אנחנו רואות הבדל גדול בין אוטיזם לרגישות גבוהה- הגנים משפיעים על רגישות גבוהה, אבל באותה מידה גם הסביבה. לעומת זאת, ההשפעה הגנטית במקרה של אוטיזם היא הרבה יותר גבוהה. ככה שיש לנו כאן עוד טיעון שמטיל ספק בטענה שרגישות גבוהה מאוד היא אוטיזם במילים יפות ומלטפות, לכאורה.

אני כן רוצה לעצור ולהגיד כאן משהו על השאלון של “אדם רגיש מאוד”. כן, זה שאלון שיש לו בעיות, קודם כל הוא מבוסס דיווח-עצמי, זה שאלון שהרבה מאוד מכירים- וכל זה מתכון נהדר להטיות. מי שחושב שהוא רגיש מראש, כנראה ייטה לדרג משפטים בשאלון בהתאם למה שנראה לו מתאר אדם רגיש מאוד. אבל באותה מידה, גם באבחון של אוטיזם יש בעיות. ולראיה, הוא משתנה ומתחדד מ-DSM ל-DSM. ויש גם אבחונים אחרים ולא זהים לאוטיזם. אגב, גם לאדם רגיש מאוד יצא לא מזמן שאלון חדש ועדכני שעבר תיקוף. כך שהשדה המחקרי והשדה הקליני לא עומדים במקום. אז אי אפשר להתחייב כאן על אמת אחת אבולוסטית, כי יש בעייתיות גם במדד של רגישות גבוהה מאוד וגם במדד של אוטיזם, אבל גם אם נפשיט את שניהם מכל ההטיות- קשה לי להאמין שההבדלים בשכיחות באוכלוסיה בין אוטיזם לרגישות גבוהה מאוד, וההבדלים בתרומה הגנטית ביניהם הם טעות סטטיסטית אחת גדולה. אבל אתן כמובן מוזמנות להשתכנע אחרת.

טיעון הרגישות החושית: בואו נעבור לטיעון נוסף- הפעם נתמקד ברגישות חושית. כבר דיברנו על זה בפרק הקודם אבל אני אחזור על הדברים שוב. בפרק הקודם סיפרתי לכן על 4 תיאוריות של רגישות. כאשר אחת מהם, עליה אנחנו מדברים היום, היא רגישות לעיבוד חושי. שימו לב למילה “עיבוד”, לא רגישות חושית אלא רגישות ל”עיבוד חושי”. וזה הבדל חשוב. 

ואני רוצה לומר כמה מילים על זה. עיבוד חושי עמוק מדבר על תהליכים עיבוד מתקדמים של המידע החושי- קישור בין פרטים, חשיבה על השלכות עתידיות, התעכבות על משמעות למשל של מילים, הבעות או סיטואציות מסוימות ונטייה גבוהה לרפלקציה. 

התיאוריה מדברת על כך שרגישות לעיבוד חושי היא תכונת אישיות- אנשים עם התכונה הזו נקראים בשפה הפופולרית אנשים רגישים מאוד. בנוסף, דיברנו גם על רגישות חושית, sensory processing, שהיא תיאוריה אחרת שמגיעה מהעולמות של ריפוי בעיסוק. כאן מדובר בפרופיל חושי שמוגדר על ידי שני קריטריונים- סף התחושה, כלומר מתי אדם מבחין בגירוי, ואסטרטגיית התגובה, שזו הדרך של האדם לווסת את עצמו מול הגירויים שהוא חווה. בהרצאה השלישית בסדרת ההרצאות על ילדים רגישים ד”ר איילת בן ששון תיכנס ממש לעומק הנושא של עיבוד חושי וקשיים בוויסות חושי. 

עכשיו השאלה אם מדובר באותו דבר- האם רגישות לעיבוד חושי היא בעצם אותו דבר כמו רגישות חושית? אז במחקר ישראלי נתנו ל-1700 אנשים את השאלונים הסטנדרטים שמודדים רגישות לעיבוד חושי ורגישות חושית. ואז רצו לראות האם השאלונים מודדים את אותה התופעה- והתשובה היא לא. יש ביניהם חפיפה, אבל לא מדובר כאן באחד לאחד. המסקנה של החוקרים הייתה שהשאלון של אדם רגיש מאוד מודד בעיקר תגובה רגשית לגירוי חושי, בעוד שהשאלון של הפרופיל החושי מודד תגובתיות התנהגותית לגירוי חושי. ולמה זה מעניין אותנו? כי זה מראה לנו שרגישות לעיבוד חושי היא לא רגישות חושית, גם אם יש ביניהן חפיפה. ובעוד שאצל אנשים רגישים מאוד מדברים על רגישות לעיבוד חושי, אצל אוטיסטים מדברים על רגישות חושית. כך ששוב אנחנו רואות כמה הגדרות הן חשובות. ואני שוב מזכירה- באוטיזם מדברים על שונות חושית שכוללת גם רגישות-יתר וגם רגישות-חסר, בעוד שאצל רגישים מאוד מדברים רק על רגישות מוגברת. 

וזה מביא אותי למחקר מאוד מעניין שמדד את התגובה המוחית של אנשים לגירוי מגע. במחקר הכניסו אנשים למכשיר fMRI ובזמן שהיו שם הנסיין נגע ביד שלהם. אחר כך שאלו אותם עד כמה המגע היה להם נעים ועד כמה הם חוו אותו כעוצמתי, וכמובן ומדדו את הפעילות המוחית שלהם בזמן הזה. אה וכמעט שכחתי, אותם אנשים גם מילאו את השאלון אדם רגיש מאוד, כלומר מדדו את הרגישות שלהם. אני רוצה להגיד רק בכמה מילים שב-fMRI מקבלים מדד עקיף לכמות הדם המחומצן ברחבי המוח- ההנחה היא שאם מגיע לאזור מסוים דם מחומצן זה אומר שהאזור הזה יותר פעיל, כי אזורי מוח פעילים דורשים יותר חמצן. אז גם אם מדובר במדד יותר ריגורוזי משאלון, עדיין צריך לזכור את המגבלות שלו. 

בכל מקרה, הם מצאו שאנשים בקצה הגבוה של סקאלת הרגישות, חוו את המגע כנעים ועוצמתי באותה מידה כמו יתר האנשים במחקר. אצל כל המשתתפים במחקר ראו פעילות באזורים שמעבדים מידע של מגע במוח. בסינית, ורק למי שמכירה- בקורטקס הסומטוסנסורי הראשוני והשניוני. אבל שימו לב לממצא המעניין- אצל האנשים הרגישים יותר הייתה יותר פעילות באזור שנקרא left posterior insula, סלחו לי שוב על הסינית אבל האזור הזה מעורב בעיבוד של מידע רגשי. אז כן זה מחקר פיצי של 22 אנשים, וכן החיבור בין אזורים פעילים במוח לבין מה שהם עושים בפועל הוא לא טריוויאלי- אבל עדיין יש כאן כיוון מעניין. אנשים רגישים מאוד לא בהכרח רגישים יותר ברמה החושית, כלומר הם לא מרגישים מגע יותר מאחרים, אבל הם כן מרגישים אותו אחרת. אם זה נכון, זה מנפץ עוד מיתוס על כך שלילדים רגישים מאוד יש מסננת חושית עם חורים גדולים יותר, כי נראה שזה לא שיש להם חורים גדולים יותר, אלא שהם מעבדים את המידע שמגיע אליהם אחרת, יותר לעומק. מספר מחקרי מוח נוספים מראים שאצל אנשים רגישים מאוד יש פעילות באזורי מוח ספציפיים המעידים על עיבוד מידע עמוק. אם תרצו, תשאלו אותי בפוסט הדיון בקבוצה וארחיב על זה.

יש אפילו מחקרי מוח שהשוו בין פעילות מוחית של אנשים רגישים מאוד לבין פעילות מוחית של אוטיסטים. ושם, מצאו הבדלים שמתיישבים עם מה שהרגע אמרתי. 

אבל רגע הסבר- המוח מעבד מידע חושי בשלבים. המידע מגיע מאיברי החוש- נגיד מהעור, מהאוזן, מהעין- ואז עובר תחנות בדרך. בכל תחנה העיבוד של המידע נעשה יותר ויותר מורכב. אז יש אזורים במוח שמעורבים בעיבוד חושי יותר בסיסי, מה שנקרא קורטקס סנסורי ראשוני. ויש אזורים במוח שמעורבים בעיבוד חושי יותר מורכב ובהמשך גם עושים אינטגרציה בין מידע חושי מסוגים שונים, עם רגשות, זיכרונות ומה לא. בכל מקרה, במחקרים האלה מצאו שדפוסי הפעילות באזורי מוח שמעורבים בעיבוד חושי מוקדם היו לא טיפיקלים אצל אוטיסטים אבל כן טיפיקלים אצל רגישים מאוד. לעומת זאת, אצל רגישים מאוד היה דפוס פעילות לא טיפיקלי (לא במובן פתולוגי) באזורי מוח שמעורבים בעיבוד חושי מתקדם ועושים אינטגרציה של מידע חושי, רגשי וזכרונות. גם למחקרים האלה יש לא מעט בעיות, בין השאר כי בכוונה תחילה לא כללו בהם מה שנקרא אוטיסטים בתפקוד גבוה. אני יודעת שיש בעיה עם המושג הזה, אבל זה מה שהם כתבו במחקר. אז אני מצטטת עם מרכאות. בכל מקרה, לא בטוח שזה מה שנראה אצל כל האוטיסטים על כל הספקטרום.

ושוב, אם כל זה נכון. זה יוצר הבדל איכותי משמעותי בין רגישים מאוד לאוטיסטים- אצל אוטיסטים מדובר ברגישות bottom-up- כלומר רגישות שמתחילה מזרם המידע הגדול שנכנס לתוך המערכת שלהם ומתהליכי העיבוד הראשוניים, בעוד שאצל אנשים רגישים מאוד מדובר ברגישות top-down- כלומר רגישות שמקורה במה שהם עושים עם המידע החושי אחרי שהוא כבר נכנס אליהם למערכת ועבר תהליכי עיבוד ראשונים. כך שגם אנשים רגישים מאוד וגם אוטיסטים יכולים לומר שצליל מסוים ממש הפריע להם, אבל התהליכים המוחיים מאחורי ההרגשה הזו יכולים להיות שונים: בעוד שאצל אוטיסטים מדובר בתגובתיות מוגברת לצליל ברמה הסנסורית היותר בסיסית, אצל רגישים מאוד מדובר בתגובתיות רגשית מוגברת לצליל ברמה הסנסורית העמוקה. אני כן אסייג ואומר, שההסבר הזה הוא יחסית ספקולטיבי והעדויות לזה שרגישות גבוהה מאוד היא ברמת העיבוד ולא ברמת החושים הן עדיין חלשות. לעומת זאת, הבסיס המחקרי שדפוסי העיבוד החושי של אוטיסטים הם לא טיפיקלים הוא הרבה יותר חזק. אבל אני חושבת שזו כן נקודה מעניינת למחשבה, ששוב מזכירה לנו- הגדרות, הגדרות, הגדרות. אי אפשר בלעדיהן.

 

אז האם אנשים רגישים מאוד הם בעצם אוטיסטים?

ראינו היום כמה טיעונים שלפחות אותי משכנעים שלא, לא ממש.

אני חוזרת בקצרה על הטיעונים:

• הטיעון הראשון היה הטיעון הסטטיסטי– ראינו שרגישות גבוהה מאוד מאפיינת 30% מהאוכלוסייה, בעוד שבמקרה של אוטיזם מדובר על 2%. בנוסף רגישות מתפלגת נורמלית על פני כל האוכלוסייה- כלומר כל אדם יכול לקבל ציון במידת הרגישות שלו. לעומת זאת, אוטיזם הוא קטגורי- אתה או אוטיסט או לא. הספקטרום האוטיסטי הוא אוטיסטי והנוירוטיפיקלים לא נכנסים אליו.
• הטיעון השני היה הטיעון הגנטי– ראינו שיש בהחלט בסיס גנטי לרגישות גבוהה מאוד, 47%, אבל הבסיס הגנטי לאוטיזם הוא הרבה יותר משמעותי ועומד על 83% ובחלק מהמחקרים וההערכות אף יותר.
• הטיעון השלישי עסק ברגישות חושית– לכאורה, הדבר המרכזי שמשותף לאוטיסטים ולאנשים רגישים מאוד. אבל אז ראינו שלמרות השמות המבלבלים רגישות לעיבוד חושי ורגישות חושית הן לא אותו דבר, גם אם יש חפיפה. ובעוד שאצל אנשים רגישים מאוד מדברים על רגישות לעיבוד חושי, אצל אוטיסטים מדברים על רגישות חושית. וגם- רגישות חושית היא לא מאפיין מחייב של אוטיזם. 
• ומשם עברנו לטיעון האחרון שהגיע מהמוח– ראינו עדויות ראשוניות לכך שבעוד שאוטיסטים רגישים לגירוי ברמה החושית הבסיסית, בשלבים המוקדמים יותר של עיבוד חושי במוח, אנשים רגישים מאוד רגישים לגירוי ברמה הרגשית, בשלבים מאוחרים יותר של העיבוד החושי במוח. הסבר אפשרי אחד הוא שאצל אוטיסטים מדובר ברגישות bottom-up ברמת המידע שנכנס אליהם למערכת, ואצל רגישים מאוד מדובר ברגישות top-down, ברמת העיבוד של המידע אחרי שהוא נכנס אליהם למערכת. כמו שכבר אמרתי הטיעון הזה עדיין בחיתולים, כלומר די ספקולטיבי, והממצאים מוגבלים, אבל זה בהחלט משהו לחשוב עליו.

יש עוד טיעונים רלוונטים, כמו הטיעון על אמפתיה והטיעון על רגישות אצל בעלי חיים, אבל הייתי חייבת לקצר אז הבאתי את הטיעונים שנראו לי הכי חזקים ומחדשים. אם תרצו, תשאלו אותי בפוסט הדיון ואשמח לפרט גם על הטיעונים האחרים.

זהו, זה כל מה שהיה לי להגיד על אוטיזם ורגישות גבוהה מאוד. אולי חלקכן התאכזבתן כי חשבתן שבפרק הזה תדעו סוף סוף אם הילד שלכן אוטיסט או רגיש מאוד- אז זה ממש מחוץ לתחום המקצועי שלי. אבל אני חושבת שכן קיבלתן כאן תשובה, שלפחות אותי משכנעת, שרגישות גבוהה מאוד היא לא אוטיזם, ואוטיזם הוא לא רגישות גבוהה מאוד. גם אם הם יכולים להתקיים ביחד. כפי שראיתן, הבלבול בהגדרות בשיח ההורי קיים, הבעייתיות במדדים ובאבחון קיימת- וילדים באמת יכולים ליפול בין הכיסאות. הורים יכולים להגיד לעצמם שהילד רגיש מאוד ולא להכיר בכך שהוא בעצם אוטיסט ויש לזה מן הסתם השלכות. ויכול להיות גם ההפך- אבחון אוטיזם בטעות. מה שנקרא false alarms. אם כי סביר שזה פחות נפוץ. לא סתם קיבלתי המון הודעות מאמהות על זה שגם הן חשבו שהבן שלהן רגיש מאוד ובהמשך גילו שהוא אוטיסט- ולכן יש להן בעיה גדולה עם המושג רגישות גבוהה מאוד. אז כן הבלבול בין אוטיזם לילד רגיש מאוד הוא אמיתי וקיים, סביר גם שלהורים קל יותר לחשוב על הילד שלהם כרגיש מאוד מאשר להודות שהוא אוטיסט, או בכלל להתחיל לברר- בין אם ביודעין ובין אם לא. כמו שאמרתי קודם, אני לא הכתובת להכריע בסוגיה. אבל אני כן הכתובת כדי לתת לכן את התמונה המחקרית בנושא ואולי קצת לשבור מיסקונספציות בשיח הפופולרי.

אז אם יש לכן חשש, שאלה או דאגה- אני שולחת אתכן לעשות בירור מעמיק עם אנשי מקצוע ולא בקבוצות פייסבוק. ועכשיו כשאתן יודעות הרבה יותר על רגישות גבוהה מאוד, וגם קצת על הקשר לאוטיזם- אני חושבת שאתן במקום הרבה יותר טוב ובטוח להתחיל ממנו.

 

סיכום

טוב הפרק כבר מתארך, אבל אני לא יכולה בלי לסכם. למקרה ששכחתן בתחילת הפרק, ניפצנו עוד כמה וכמה מיתוסים על אנשים וילדים רגישים מאוד. אז אני חוזרת עליהם בקצרה ואז באמת נסיים. 

• הורים רגישים מאוד יולידו ילדים רגישים מאוד- אמת או מיתוס? התשובה איפשהו באמצע, ראינו לרגישות גבוהה מאוד יש בסיס גנטי, אבל עדיין יותר מ-50% השפעות סביבתיות. אז אם אתם הורים רגישים מאוד, יש סיכוי יותר גבוה שיוולדו לכן ילדים רגישים מאוד- אבל זו לא הבטחה. וכנ”ל הפוך. 
• ילדים רגישים מאוד הם מחוננים- אמת או מיתוס? מיתוס! דווקא מחוננים מראים ציונים נמוכים יותר במדד הרגישות.
• בנות רגישות יותר מבנים- אמת או מיתוס? לא לגמרי מיתוס, במדדי רגישות שמבוססים על דיווחים-עצמיים או דירוגים של פסיכולוגיים בנות נמצאו יותר רגישות מבנים, גם אם לא בהרבה. אבל  ייתכן שמדובר בהשפעות סביבתיות- כי מחקרי גנטיקה לא מצאו הבדלים ברגישות בין נשים לגברים.
• רגישות היא תוצר של לידה ו/או היריון קשים- אמת או מיתוס? לא מיתוס. זה אמנם לא דטרמניזם, אבל כן נראה שלידה מוקדמת וסטרס בהיריון מנבאים רגישות גבוהה יותר בהמשך החיים.
• רגישות גבוהה מאוד היא מילה מכובסת לאוטיזם- אמת או מיתוס? אני כאמור לא השתכנעתי שרגישות גבוהה מאוד היא אוטיזם, אבל כן ייתכנו מקרים שבהם הורים יעדיפו לקרוא לילד שלהם ילד רגיש מאוד ולא לבדוק אם מדובר באוטיזם. כך שברמה הציבורית-פרטית הבלבול הזה מתקיים, אבל ברמה הפרקטית נראה שמדובר בשני דברים שונים, גם אם יש ביניהם איזשהו דימיון.
  

והמסקנה מכל הפרק הזה? אל תאמינו לכל מה שאומרים לכן. במיוחד כשמושג פסיכולוגי הופך להיות כל כך פופולרי, כולם מדברים עליו, עם הרבה סימני קריאה- תשאלו שאלות, תרשו לעצמכן להטיל ספק. ואני מקווה שאחרי שעשינו חתיכת סדר פסח במושג “ילדים רגישים” והבנו בעיקר מה זה לא- אתן מוכנות לצלול לעומק ולהבין מה זה כן. וכל זה מחכה לכן בסדרת ההרצאות על ילדים רגישים אליה הזמנתי חוקרי רגישות מובילים שייתנו לכן תמונה סופר מקיפה וחשובה על גידול ילדים רגישים. הסדרה תהיה זמינה לרכישה רק עד סוף החודש- אז אני ממליצה מכל הלב לא לפספס.  אחר כך, רק חברות מועדון יוכלו להנות ממנה. וגם, למי שרוצה לקבל ממני תקצירים של הרצאות מכנס הרגישות הבינלאומי- הנה קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע. 

אם נשארתן עם עוד מחשבות ושאלות בעקבות הפרק, אני כרגיל מזמינה אתכן לא להישאר איתן לבד. ממש כאן למטה יש קישור לדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע, שם נוכל להמשיך לדבר ולחשוב יחד.

אשמח כמובן אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס-מחקר- במיוחד בנושא הזה של ילדים רגישים. 

תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.

אנחנו סיימנו להיום, נתראה בפרק הבא :)