מדע המסכים

"כמה זמן ביום בת ה-4 שלי יכולה לצפות בטלוויזיה?"

"האם אני עושה נזק כשאני נותן לבן שלי לשחק בטלפון בזמן שאני מכין ארוחת ערב?"

"כל הסדרות שהילדה שלי רואה הן באנגלית, היא תצליח ללמוד מהן אנגלית, נכון?"

כמה קל זה היה אם מישהו היה יכול פשוט להציץ בטבלה ולתת לנו תשובות חד משמעיות. לצערנו, אין מישהו כזה. גם לא המדע. לפני שצללנו אל תוך ים המחקרים במהלך חודש המסכים, בחנו יחד את האתגרים שניצבים בפני מדע המסכים.

מדוע למדע כל כך קשה למצוא עבורנו תשובות?

מי אתה "זמן מסך"?

איך בכלל מגדירים את המושג "זמן מסך"? האם הוא כולל את כל המסכים באשר הם? רק טלוויזיה? רק סמארטפונים וטאבלטים? הרי לא סביר שצפייה בפרק של בוב הבנאי, שיחת וידיאו עם סבתא ומשחק יריות בפלייסטיישן משפיעים על הילדים באותה מידה. והטכנולוגיה משתנה כל כך מהר, כך ש"זמן מסך" של היום הוא לא אותו "זמן מסך" של 5 שנים אחורה- המחקרים פשוט לא עומדים בקצב.

איך סופרים "זמן מסך"?

קחי 10 שניות לענות על השאלה הבאה:

כמה שעות ביום רגיל את צופה בטלוויזיה, משתמשת במחשב או נמצאת בסמארטפון?

*10 שניות*

קשה הא? רוב המחקרים על מסכים מתבססים על שאלונים אישיים, בדרך כלל עם שאלה אחת: "כמה זמן הילד שלך מבלה בצפייה במסכים במהלך היום?". אם אתן מתקשות בהערכת "זמן מסך" של עצמכן או של הילדים שלכן, אין סיבה שהמשתתפים במחקר יהיו טובים מכן. מה שעלול לסבך עוד יותר את העניינים הוא הצורך של ההורים לרצות את החוקרים- לא בטוח שכל אמא תרצה לספר שבן ה-3 שלה צופה בטלוויזיה כ-5 שעות ביום, או שהילדה שלה בת ה-4 משחקת במשחקי וידיאו אלימים.

מי אמר ש"זמן מסך" הוא הנאשם העיקרי?

ילדים לא חיים בוואקום, ולכן קשה לבודד את השפעת המסכים משאר הדברים שמתרחשים בחייהם. בואו ניקח דוגמא היפותטית: אם נמצא שצפייה במסכים גורמת לשינוי מסוים במוח- האם הצפייה במסכים היא שגורמת לשינוי במוח באופן ישיר? אולי זו בכלל האכילה תוך כדי צפייה במסכים? אולי האור שנפלט מהמסך? או שמא מדובר בזמן-מסך שבא על חשבון זמן משחק באוויר הפתוח?

מי היה קודם?

בכתבה הזו סיפרתי לכן על הקשר שנמצא בין צפייה בתוכניות חינוכיות (כמו ארתור) לבין עלייה בתוקפנות חברתית. זה שנמצא קשר בין השניים, לא מבטיח שצפייה בתוכניות חינוכיות *גורמת* לעלייה בתוקפנות חברתית. ייתכן שההפך הוא הנכון- העלייה בתוקפנות חברתית היא זו שגורמת לצפייה מרובה בתוכניות חינוכיות וייתכן בכלל שגורם שלישי מעורב כאן (ראו סעיף קודם). במילים אחרות, רובו המוחלט של המחקר על מסכים הוא מתאמי ולא סיבתי. בלתי אפשרי (וכנראה גם לא אתי) לקחת מספר ילדים ולחלק אותם באופן אקראי לקבוצה אחת שצופה בטלוויזיה כ-5 שעות ביום וקבוצה שנייה שלא צופה כלל בטלוויזיה למשך שנתיים- הייתם רוצים להיות הורים לאחד מהילדים האלה?

די מטלטל לגלות שהמדע בכבודו ובעצמו מתקשה לגשת לשאלה המטרידה (אם לא הכי מטרידה) שהורים עסוקים בה- המסכים. אל תבינו אותי לא נכון, לגמרי כדאי להקשיב מה יש למדע להגיד על מסכים, רק תוך כדי לזכור את המגבלות שלו ולשמור על ראש ביקורתי.

קצת וודאות לסיום

כדי לא להשאיר אתכן בידיים ריקות, אני מצרפת לכאן קישור לאתר של Common Sense media השייך לארגון אמריקאי ללא מטרות-רווח. באתר תוכלו למצוא ביקורות ודירוגים (כולל טווח גילאים מתאים) על מגוון עצום של תוכניות טלוויזיה וסרטים. די בטוחה שאפשר למצוא שם סדרות וסרטים שמשודרים גם בישראל. אז אם אין לכן זמן או כוח לבדוק את התוכן שהילדים שלכן צורכים דרך המסך, החבר'ה האלה יעשו את העבודה בשבילכן.

לדיון על הכתבה