.png)
קרני שמש אחרונות חודרות מבעד לחלון האמבטיה. נועה יוצאת לרגע מהחדר להביא את המגבת, רק כדי לגלות שמאיה שפכה את כל תכולתו של מיכל השמפו החדש היישר אל האמבטיה.
"מה עשית?!" היא צורחת על מאיה, כעוסה.
מאיה מסתכלת עליה, מתפקעת מצחוק ומתחילה להשפריץ מים לכל עבר.
נועה מנקה את משקפיה מטיפות המים ולוקחת נשימה עמוקה.
"אוקיי, הבנתי אותך. היום אין סיפור לפני השינה ותשכחי גם מחיבוק. לא מגיע לך שום דבר כשאת מתנהגת ככה!". הצחוק המתגלגל של מאיה מתחלף בין רגע במבט מבוהל. עיניה המפוחדות מתמלאות דמעות. נועה מתרככת. היא מתלבטת לרגע אם היא לא הגזימה, אך קולה הפנימי חזק מהספקות- איך מאיה תלמד להתנהג אם לשטויות שהיא עושה לא יהיה מחיר?
קרוב לוודאי שכל אחת מאיתנו חוותה רגעים דומים- בין אם כילדה, כאמא או כצופה מן הצד בגן השעשועים. הורים רבים מפגינים אהבה כלפי ילדיהם כאשר הם מתנהגים בהתאם לציפיות, ומנגד מושכים את אהבתם בחזרה כשהילדים מתנהגים אחרת, לפעמים אפילו בלי לשים לב.
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנו- האמנם?
במחקר שנערך בארצנו הקטנטונת בתחילת שנות האלפיים 110 סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב נשאלו האם גילויי האהבה שקיבלו מהוריהם כילדים נטו להשתנות כאשר הם הצליחו בלימודים, התאמנו קשה בענפי הספורט, הפגינו התחשבות כלפי אחרים או דיכאו רגשות שליליים, כמו עצב או פחד. החוקרים היו סקרנים לגלות מהן השלכותיה ההתנהגותיות והרגשיות של אהבה מותנית.
באופן אולי לא כל כך מפתיע, החוקרים מצאו עדויות לכך שאהבה מותנית אפקטיבית יותר, אם המטרה של ההורים היא שילדם ישיג את ההתנהגויות המצופות. למשל, ילד להורה שמפגין כלפיו גילויי חיבה רבים יותר כאשר הוא מצליח בלימודים, ככל הנראה גם יצליח יותר בלימודים.
אך לפני שאתן מאמצות את הגישה בשתי ידיים, הנה משהו שכדאי לקחת בחשבון: מסתבר שאותם סטודנטים שסברו כי הוריהם אוהבים אותם יותר בתנאים מסוימים, היו אלו שדיווחו על תנודות משמעותיות יותר בהערכתם העצמית, נטו לחוש בושה ואשמה כשנכשלו וגם כשהצליחו תחושת הסיפוק שהרגישו הייתה קצרת-מועד. ומטריד במיוחד- אלו היו בדיוק אותם סטודנטים שחוו חוסר קבלה מצד הוריהם ונטו לחוש כלפיהם טינה וכעס. הממצאים שעולים מהמחקר מעידים על כך שהסטודנטים הפנימו עוד בילדותם כיצד עליהם להתנהג כדי לזכות באהבה, עד כדי כך שהתנהגויות מסוימות הפכו לכורח פנימי של ממש.
עוד חוזר הניגון: העברה בין-דורית של אהבה מותנית
החוקרים לא הסתפקו בזה ורצו לברר האם הפרקטיקות של אהבה מותנית עוברות גם הלאה אל הדור הבא. לשם כך, הם גייסו כ-124 סטודנטיות ודרכן הגיעו גם אל האמהות שלהן. פשפוש בעברן של האמהות העלה כי אלו שגילויי האהבה אשר קיבלו מהוריהן בילדותן היו תלויים בהצלחתן בלימודים תפסו את עצמן כפחות ראויות להערכה כנשים בוגרות. הדבר המדהים שהתגלה הוא שאותן אמהות ממש נטו להשתמש בגישה דומה מול בנותיהן כשהפכו בעצמן לאמהות (לפי דיווחי הבנות), וכשנשאלו על כך באופן ישיר התגלה שהן באמת ובתמים האמינו שזו הדרך הנכונה לגדל ילדים.
השאלה שהמחקר מציב בפנינו היא לא האם אנחנו אוהבות את הילדים שלנו ללא תנאי, אלא האם הילדים שלנו מרגישים כך- אהובים בזכות מי שהם ולא בזכות מה שהם עושים.
אם הנושא מעניין אתכן במיוחד, מזמינה אתכן ללחוץ על הכפתור "למיטיבות לכת" ממש כאן מתחת.
אולי יעניין אותך גם:
גם בוא לא נשכח את העובדה שנלקחו רק כ100 סטודנטים, איך אפשר למצוא מתאם במדגם כזה קטן?