• כתבה שפורסמה ב-Scientific American (כתב עת של מדע פופולארי) ומסכמת את תוצאות מחקר האורך שנערך באי קוואי 34 שנים אחרי שהתחיל (לא על כל התוצאות דיברתי בכתבה)
• תוצאות המעקב אחר המשתתפים במחקר כאשר היו בני שנתיים
• תוצאות המעקב אחר המשתתפים במחקר כאשר היו בני 10
• תוצאות המעקב אחר המשתתפים במחקר כאשר היו בני 18
• מחקר שמספק עדויות לחשיבותה של היכולת האמפתית לשלל כישוריתוצאות המעקב אחר המשתתפים במחקר כאשר היו בני 32. כאן החוקרים שינו קצת את הפוקוס של שאלת המחקר. במקום לעסוק באופן ישיר בהשלכות ארוכות הטווח של טראומת לידה, החוקרים הגדירו ילדים “בסיכון” (טראומת לידה + סביבה לא מיטיבה) וניסו לאפיין את התכונות של אלו שהצליחו להתפתח באופן תקין על אף נסיבות חייהם המאתגרות.
• נתונים על תמותת תינוקות בעולם מ-1900 ועד ימינו

השאלה הגדולה שהמחקר הנוכחי מנסה לענות עליה היא מהן ההשלכות ארוכות הטווח של סיבוכי היריון ולידה על ההתפתחות. דרך אחת לגשת לשאלה הזו היא להתחקות אחר היסטוריית הלידה של אנשים אשר סובלים מבעיות התפתחותיות שונות. הבעיה בגישה רטרוספקטיבית שכזו היא הפספוס של אנשים שהצליחו להתפתח בצורה תקינה, על אף היסטוריה של לידה טראומתית. למעשה, גישה כזו עשויה ליצור את הרושם שההשלכות ההתפתחותיות של סיבוכי היריון ולידה הן בלתי נמנעות. במחקר הנוכחי, החוקרים הצליחו להימנע מהטיה זו באמצעות מעקב אחר התפתחותם של כל הילדים בקהילה אשר נולדו באותה תקופת זמן, מבלי לדעת דבר על העתיד לבוא. ואכן, כפי שראינו, לידה טראומתית לא בהכרח מובילה להתפתחות לקויה.

המחקר עצמו נערך בלב לבו של אי אקזוטי הררי, מכוסה יערות גשם פראיים, שופע מפלים ומשובץ חופי טורקיז- האי קוואי, העתיק מבין שרשרת האיים של הוואי. יושבי האי הם ברובם נצר לדורות מהגרים מאסיה וצפון אירופה אשר התיישבו לצדם של ילידי המקום המקוריים בחיפוש אחר עתיד טוב יותר לילדיהם. הנסיבות ההיסטוריות סיפקו לחוקרים הזדמנות חד-פעמית לבחון את השפעותיה ארוכות הטווח של חוויית הלידה בקרב אוכלוסייה מגוונת תרבותיות אשר חיה בתנאים דומים לאלו שבכל עיר אחרת בארה”ב באותה תקופה, מבחינת נגישות לשירותי בריאות, חינוך ורווחה. סיבה נוספת לבחירה בקוואי היא שיושבי האי נוטים להישאר בו. ולראיה, כ-88% ממשתתפי המחקר נשארו באי 18 שנים אחרי תחילתו. ואולי הכי חשוב- תושבי האי שיתפו פעולה עם החוקרים בצורה יוצאת מגדר הרגיל לאורך השנים.

במחקר השתתפו כ-698 תינוקות שנולדו בשנת 1955 והחוקרים עקבו אחר התפתחותם בגיל שנה, שנתיים, 10, 18, 31-32 ו-40. החוקרים אספו מידע על סיבוכים שהתרחשו בזמן ההיריון והלידה של אותם ילדים, עובדות סוציאליות ואחיות ראיינו את האמהות וצפו באינטראקציות בין ההורים לילדים בביתם, רופאים ופסיכולוגים עקבו אחר התפתחותם הפיזית, האינטלקטואלית והחברתית של הילדים ומוריהם העריכו את התקדמותם האקדמית והתנהגותם בכיתה. החוקרים תיעדו גם את הסביבה המשפחתית שהילדים גדלו בתוכה, כמו המצב הכלכלי, ולקחו בחשבון אירועים שטלטלו את התא המשפחתי (למשל גירושין). בגילאים מאוחרים יותר, החוקרים ראיינו את הילדים עצמם כשכבר הפכו למבוגרים צעירים.

92 מתוך 698 התינוקות שנולדו ב-1955 סבלו מסיבוכים סביב ההיריון והלידה וחומרתם דורגה בין 1-4 (69- סיבוכים מתונים, דרגה 1-3; 23- סיבוכים קשים, דרגה 4, 14 מתוכם מתו לפני גיל שנתיים). איכות הסביבה שהילדים גדלו בה דורגה גם היא על בסיס מצב סוציואקונומי, יציבות משפחתית, חינוך, תמיכה רגשית. חשוב לציין שדירוג הסביבה נעשה מבלי לדעת דבר על הרקע הלידתי של הילדים. מעל ל-75% מהמשפחות קיבלו דירוג ממוצע ומעלה. החוקרים מצאו שככל שסיבוכי ההיריון והלידה היו חמורים יותר, כך התפתחותם של הילדים הייתה פחות טובה. עם זאת, לסביבה מיטיבה היה אפקט חיובי משמעותי על ההתפתחות, בפרט במקרים של סיבוכים חמורים. מעניין לציין שמתוך משתתפי המחקר אשר הראו הכי הרבה בעיות התפתחות (בעיות בבית הספר, התפתחות אינטלקטואלית לקויה וחוסר בגרות רגשית), רק בודדים היו בעלי רקע של לידה טראומתית. המכנה המשותף המשמעותי של הילדים האלו לא היה התנאים שבהם הם הגיעו לעולם, אלא הסביבה שגדלו בתוכה.