גם מאה אצבעות לא יספיקו כדי לספור את כמות הפעמים שנשאלתי בשנתיים האחרונות אם הבת שלי ישנה לילה שלם (ואגלה לכן סוד- היא לא!). ממש לפני שבוע, באחת מארוחות החג, שאלה אותי קרובת משפחה בשנות ה-20 לחייה, אפילו לא אמא בעצמה, “נו, היא ישנה כבר לילה שלם?”.
ממתי “לישון לילה שלם” הפך למדד הצלחה להורות שלנו ואישור לכך שהתינוק שלנו לא מקולקל?
הכל התחיל באמצע המאה ה-20 של המאה הקודמת. באותה תקופה, חוקרי השינה הראשונים ניסו להגדיר מהי שנת תינוקות נורמלית. בשנת 1957 התפרסם מאמר רב-השפעה אשר טבע לראשונה את המונח “לישון לילה שלם”, מונח אשר הוגדר על ידי החוקרים כשינה רציפה בין חצות הליל ועד השעה חמש בבוקר. במחקר השתתפו כ-160 תינוקות ונמצא כי 70% מהם ישנו לילה שלם בגיל 3 חודשים.
עד מהרה, תוצאות המחקר הקטן הזה חדרו אל ספרי רפואת הילדים ואל מדריכי ההורים הפופולריים, מכתיבות לכולנו מהי שנת תינוקות נורמלית. האמת החדשה “תינוקות צריכים לישון לילה שלם בגיל 3 חודשים” חלחלה לכל עבר, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שבאותו מחקר ממש מחצית מאותם תינוקות שישנו לילה שלם בגיל 3 חודשים חזרו להתעורר באמצע הלילה בגיל 4 חודשים. מעבר לכך, הנתונים אודות דפוסי השינה של התינוקות התבססו על דיווחי אמהות שנאספו אחת לשלושה חודשים, מה שמעורר ספקות בנוגע למהימנותם. נסו רגע לשחזר בעצמכן כמה פעמים בשבוע הילדה שלכן התעוררה באמצע הלילה לפני חודש, ולפני חודשיים, ולפני שלושה- קשה, הא?
אף על פי כן, דפוסי השינה של 160 תינוקות לפני יותר מ-70 שנה הצליחו לחדור כל כך עמוק לתודעה התרבותית שלנו, כך שכמעט ואין סיכוי שתעבור ארוחת חג מבלי שנשאל אם התינוק שלנו ישן כבר לילה שלם.
