.png)
בפינה ”מפריכות“ עלתה השאלה לגבי נכונות הטענה לפיה אין עדויות לכך שאימוני שינה גורמים נזק לתינוקות בטווח הרחוק, כפי שהופיעה כפי שהופיעה בכתבה הזו.
הנה התשובה שלי:
התשובה הקצרה היא שאין עדויות מספיק טובות כדי לקבוע אם אימון שינה גורם לנזק או לא.
אלו המחקרים שניסו לענות על השאלה: "האם אימון שינה גורם נזק ארוך-טווח להתפתחות הרגשית ולבריאות הנפשית?" (אני לא הולכת לדבר על אפקטיביות של אימוני שינה והשפעתם על המצב הנפשי של ההורים):
אחד המחקרים המצוטטים ביותר בתקשורת הוא מחקר אורך אוסטרלי שפורסם ב-2012 אשר שעקב אחר 225 תינוקות במשך 5 שנים (זה המחקר שמופיע בכתבה למעלה). המשפחות שהשתתפו במחקר גויסו מתוך מאגר של משפחות אשר התלוננו על בעיות שינה אצל התינוקות שלהם. המשפחות הוקצו רנדומלית לאחת משתי קבוצות:
קבוצת הניסוי: ההורים בקבוצה הזו קיבלו הדרכה קצרה מאחות על אימוני שינה כשהתינוקות היו בני 8 חודשים (בין מפגש אחד לשלושה). ההורים בחרו באיזו גישה לנקוט (אם בכלל) על בסיס ההעדפות והצרכים שלהם.
קבוצת הביקורת: ההורים בקבוצה הזו לא קיבלו הדרכה.
חמש שנים מאוחר יותר לא נמצאו הבדלים בין הילדים משתי הקבוצות מבחינת בעיות רגשיות או התנהגותית, מצב נפשי, לחץ כרוני (רמות קורטיזול) ומערכת היחסים בין הילד להורים.
לפני שאתן משתכנעות שאימוני שינה לא גורמים לנזק, הנה כמה דברים לקחת בחשבון:
המשפחות נבחרו להשתתף במחקר מלכתחילה כי הן התלוננו על בעיות השינה של התינוקות שלהם- לא מן הנמנע שגם המשפחות בקבוצת הביקורת קיבלו עזרה חיצונית במהלך השנים הכוללת גם אימון שינה. החוקרים לא ביררו את העניין עם ההורים. ומה הבעיה בזה? אם חלק מהתינוקות בקבוצת הביקורת גם עברו אימון שינה, קיבלנו קבוצת ביקורת "מלוכלכת".
ההורים בקבוצת הניסוי קיבלו הדרכה שכללה מספר טקטיקות להתמודדות עם בעיות שינה. ייתכן שהורים בקבוצה הזו לא הלכו על אימון שינה, אלא רק דאגו לארוחות בזמנים קבועים (כפי שהונחו). ייתכן גם שחלק מההורים החליטו בסופו של דבר על לינה משותפת. החוקרים לא בדקו מה ההורים עשו בפועל.
למעשה יהיה מדויק יותר להגיד שהמחקר הזה בדק את ההשפעה של הדרכה ותמיכה בנושא שינה ולא את ההשפעה של אימוני שינה- כי כאמור אי אפשר להבטיח שכל ההורים בקבוצת הניסוי עשו אימון שינה, או שכל ההורים בקבוצת הביקורת לא עשו אימון שינה.
מחקר אורך (שנה) אוסטרלי מ-2016: במחקר אוסטרלי נוסף שפורסם ב-2016, 43 משפחות הוקצו רנדומלית לאחת משלוש קבוצות:
אימון שינה מסוג graduated extinction- ההורים הונחו להאריך באופן הדרגתי את הזמן עד שהם מגיעים להרגיע את הילד שנשאר לישון לבד בחדרו (למשל: 5 דקות ביום הראשון, 10 דקות ביום השני וכן הלאה)
אימון שינה בגישת bedtime fading
הדרכה על שינה
לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמות הקורטיזול (הורמון שמופרש בעת סטרס) של התינוקת במהלך שלושת חודשי אימון/הדרכת השינה. כעבור שנה לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות מבחינת בעיות רגשיות או התנהגותיות של התינוקות ורמת ההיקשרות בין התינוקות להורים.
ובעיניים ביקורתיות:
כמו במחקר הקודם החוקרים לא ביררו אם התינוקות בקבוצת הביקורת עברו אימון שינה ואיפה התינוקות מכל הקבוצות ישנו בלילה. למעשה המידע הכי משמעותי- אם התינוקות נשארו לבד בלילה או לא- לא נבדק או לא היה מבוקר דיו.
במחקר השתתפו רק 43 משפחות (14-15 משפחות בכל קבוצת ניסוי), וחלק מהן לא הגיעו לכל מפגשי איסוף הנתונים (למשל: רק 23 משפחות הגיעו למפגש 3 חודשים אחרי תחילת אימוני השינה) והחוקרים נאלצו להשלים את המידע החסר בעצמם. השילוב של מדגם קטן ומידע חלקי הוא מאוד בעייתי.
רמות הקורטיזול לא נמדדו בזמן אמת (במהלך ההרדמה) אלא ביום למחרת. לכן הן לא מספרות לנו עד כמה התינוקות היו בסטרס בזמן אימון השינה, אלא רק שלא הייתה עלייה ברמות ה-baseline של הקורטיזול (מה שיכול להעיד על היעדר סטרס כרוני).
שורה תחתונה: קבוצות הניסוי בשני המחקרים האלה אינן נקיות ולכן קשה להסיק מהתוצאות שלהם מסקנות חד משמעיות אשר רלוונטיות לכל האוכלוסייה. או במילים אחרות, העדויות לפיהן אימון שינה לא גורם לנזק ארוך-טווח הן לא מספיק טובות.
ובונוס לסיום: האם תינוק לא בוכה = תינוק רגוע וטוב לב? במחקר שנערך בתינוקייה בבית חולים מדדו פעילות חשמלית של תינוקות באמצעות EEG בתגובה לגירויים שונים, ביניהם גירויים מכאיבים. החוקרים לא מצאו קורלציה בין הבכי של התינוקות לבין פעילות מוחית המקושרת לכאב. חלק מהתינוקות בכו כשכאב להם וחלק לא. לכן היעדר בכי הוא לא בהכרח סימן שהתינוק בטוב.
ייתכן שיעניין אותך גם:
Comments