הורים לתינוקות או לילדים צעירים לרוב לא ישנים מספיק. מצב זה נוטה להיות חמור במיוחד במהלך ששת החודשים הראשונים לחיי התינוק. בתקופה זו, דפוסי השינה של התינוק לרוב שזורים ביקיצות לילה מרובות, בעיקר לצורך האכלות תכופות- אחריות שלרוב נופלת על כתפיה של האם. לכן, עבור אמהות רבות, התקופה שאחרי הלידה מתאפיינת באיכות שינה ירודה ובפרקי זמן קצרים יותר של שינה.
עדויות ממחקרים מלמדות אותנו שמחסור בשינה בתקופה שאחרי הלידה משפיע על התפקוד היומיומי של הנשים, כולל עליה בעייפות, הפרעות במצב רוח ותחושת ישנוניות, אך ההשפעות של מחסור בשינה על תהליכים ביולוגיים הקשורים לבריאות האם טרם נבדקו. ולמה שתהיה השפעה כזו? מחקרים רבים מראים כי באופן כללי איכות שינה ירודה מעלה את הרגישות למחלות תלויות-גיל ואת הסיכון למוות מוקדם. עם זאת, אין מחקר שבדק זאת בהקשר של התקופה שלאחר הלידה, או באופן ספציפי- האם מחסור בשינה עשוי לפגוע בבריאות האמהות על ידי האצת ההזדקנות הביולוגית?
ולמה זה חשוב? הקצב שבו אדם מזדקן ברמה הביולוגית מהווה אינדיקציה חשובה לסיכון לתחלואה ולתמותה, כאשר זיהוי פקטורים שמשפיעים על הזדקנות ביולוגית עשוי למנוע או לעכב את הופעתן של מחלות. במחקר הנוכחי החוקרים אספו דגימות DNA מאמהות כשנה אחרי הלידה וניתחו והשתמשו במספר דרכים שונות כדי להעריך את גילן הביולוגי.
אז איך מחשבים גיל ביולוגי?
– הזדקנות אפיגנטית: אפיגנטיקה עוסקת בשינויים בתפקוד הגנום שאינם כרוכים בשינוי רצף ה-DNA. מה הכוונה? אפשר לחשוב על רצף ה-DNA כמעין חנות מכולת שיש בה מצרכים להכנת מתכון מסוים. אם אחד מהאגפים במכולת סגור (למשל, לא כשר לפסח), אין לנו גישה למוצרים באגף, מה שעשוי למנוע מאיתנו להכין את המתכון. באופן דומה, כשהגישה לרצף מסוים ב-DNA סגורה, הגנים ברצף הזה לא יכולים להתבטא ונחשבים “כבויים”. לאורך החיים, אזורים מסוימים ברצף ה-DNA נסגרים ונפתחים באופן סיסטמטי, ולמעשה מתפקדים כמעין שעון שמאפשר לחוקרים להעריך את הגיל הביולוגי של האדם על פי הסטטוס האפיגנטי שלו (אילו אזורים ברצף ה-DNA פתוחים ואילו לא).
– הערכת אורכם של טלומרים: בקצות הכרומוזומים בכל תא ותא בגופינו ישנן פיסות DNA קטנות שמתפקדות כמעין כפפות הגנה. אפשר לחשוב עליהן כמו הפלסטיק הקשיח בקצה של שרוך אשר מונע ממנו להיפרם. הטלומרים הולכים ומתקצרים עם הגיל, ולכן מהווים אינדיקציה לגילו הביולוגי של האדם. במחקר הנוכחי, הטלומרים בתאי הדם הלבנים של אמהות שישנו פחות משבע שעות (כחצי שנה לאחר הלידה) היו קצרים יותר, בהשוואה לאמהות שישנו שבע שעות ומעלה.
במחקר הנוכחי נבדקו קורלציות בין משך ואיכות השינה של אמהות (חצי שנה ושנה אחרי הלידה) לבין גילן הביולוגי. המודל הסטטיסטי לקח בחשבון משתנים מתערבים פוטנציאליים כמו גזע/מוצא, השכלה, הכנסה, סטטוס זוגי, כמה ילדים יש בבית, גיל הנשים, BMI, והנקה. בנוסף, נעשתה התאמה לגיל הכרונולוגי של האמהות.
מבחינת שעות השינה, נמצא שקרוב ל-60% מהאמהות ישנו פחות משבע שעות בלילה גם חצי שנה וגם שנה אחרי הלידה. על אף שבממוצע לא נמצאו הבדלים במשך ובאיכות השינה חצי שנה ושנה אחרי הלידה, ברמה הפרטנית כן נמצאו שינויים- חלק מהנשים דיווחו על שיפור במצב השינה בתקופה הזו ואילו אחרות דיווחו על הידרדרות.
כפי שכתבתי בגוף פוסט, בעוד שמספר שעות השינה של האמהות כחצי שנה לאחר הלידה נמצא כמנבא את גילן הביולוגי כשנה לאחר הלידה, לא נמצאה קורלציה כזו במקרה של מספר שעות השינה כשנה אחרי הלידה. החוקרים טוענים שייתכן כי קיים אפקט כזה אך הוא לא נמצא בשל המדגם הקטן. אפשרות נוספת היא שההשפעה של מחסור בשינה מתבטאת רק כמה חודשים מאוחר יותר.
באופן מעניין, נמצא ש-BMI גבוה מקושר לרמות גבוהות יותר של הזדקנות ביולוגית, ואילו נישואין מקושרים לרמות נמוכות יותר של הזדקנות. בנוסף, לא נמצאה קורלציה בין איכות השינה לבין הזדקנות ביולוגית.
ביקורת: המחקר הנוכחי תומך בהשערה לפיה מחסור בשינה בתקופה שלאחר הלידה עשוי להאיץ תהליכי הזדקנות אפיגנטיים ותאיים, ולכן עלול להיות בעל השפעות ארוכות-טווח על בריאות האישה. עם זאת, המדגם במחקר היה קטן במיוחד ונדרש שחזור של הממצאים לפני שאנחנו מסיקות מסקנות גדולות. מעבר לכך, החוקרים לא בדקו את הגיל הביולוגי ודפוסי השינה של הנשים לפני שנכנסו להיריון , ולכן קשה לקבוע אם ההאצה בגיל הביולוגי קרתה בעקבות דפוסי השינה אחרי הלידה, או בגלל הבדלים מוקדמים יותר בין הנשים. עוד דבר שלא נבדק במחקר הנוכחי הוא האם ההאצה בגיל הביולוגי היא זמנית או קבועה והאם יש לה השלכות ארוכות טווח מבחינה בריאותית. בנוסף, המידע אודות דפוסי השינה של האמהות התבסס על הדיווחים שלהן, ולא על מדידות אובייקטיביות והחוקרים לא שללו הפרעות שינה כמו חסימות נשימה בשינה ואינסומניה (הסברים חלופיים לממצאים).
