• דגימות סקר ילודים– דגימות סקר הילודים נאספו באופן סטנדרטי בבתי החולים ולא לשם המחקר. משמעות הדבר היא שלא הייתה סטנדרטיזציה של אופן הדגימה – דגימות הדם נאספו על ידי אנשים שונים, בדרכים שונות ובכמויות שונות – מה שעשוי להוסיף רעש לנתונים. בנוסף, החוקרים ניתחו את דגימות הדם שנתיים עד חמש שנים אחרי שנאספו. ומה הבעיה בזה? ובכן, איכות הדגימה עשויה להיפגע לאורך השנים ולא לשקף את רמות האנזים ביום שבו נאספה הדגימה. אפילו במחקר הנוכחי החוקרים נאלצו לוותר על 5 דגימות ישנות כי לא היה בהן מספיק חומר לאיתור האנזים (מה שמוסיף לנו עוד בעיה והיא הטיית הנתונים). זה נכון שהחוקרים השוו את הדגימות של התינוקות שמתו לדגימות של תינוקות חיים שנאספו באותו יום, אבל זה ממש לא פותר את בעיית הידרדרות איכות הדגימה לאורך השנים (ומי אמר שההידרדרות זהה עבור כל הדגימות?). ואם זה לא מספיק, כמות האנזים המדובר משתנה בין רקמה לרקמה, ולא בטוח שרמתו בדם משקפת את רמתו במערכת העצבים. בנוסף, בכלל לא ברור מה קורה לרמות האנזים בתקופה שאחרי הלידה, הרי כל כך הרבה דברים יכולים להשתנות בדרך. ודבר אחרון חביב, מבטיחה- החוקרים לא יכלו להשוות את רמות האנזים כפי שנמדדו במחקר לרמות הנורמטיביות הידועות של האנזים (נו, הטווחים שאתן מכירות היטב מהתוצאות של בדיקות דם). וזה למה? כי דגימות סקר הילודים הן של דם יבש ואילו הדגימות שעליהן מתבססות הנורמות הן של דם טרי. קיימת אפשרות שההבדלים שנמצאו בין תינוקות SIDS לתינוקות האחרים נמצאים עדיין בגבולות הנורמה ולכן בעלי משמעות ביולוגית זניחה. בקיצור, בשל סוג הדגימה, אופן איסופה והזמן שעבר, דגימות סקר הילודים ששימשו במחקר הן לא אידיאליות לאפיון פעילות האנזים באופן מספיק אמין ומדויק.

• משתני בקרה– מלבד רמות האנזים, תאריך הלידה ומין התינוק לא היה לחוקרים שום מידע נוסף על התינוקות. משתנים קריטיים שנמצאו בקורלציה משמעותית עם SIDS, כמו לדוגמא הרגלי העישון וצריכת אלכוהול וסמים של ההורים, לא נלקחו בחשבון. ייתכן שהממצאים היו נראים אחרת, אם משתנים אלו היו נכללים בניתוחים הסטטיסטיים, במיוחד כאשר מדובר במדגם כל כך קטן.

• גודל המדגם– במחקר נכללו דגימות דם של 26 תינוקות SIDS ו-30 תינוקות non-SIDS, מספרים קטנים במיוחד לאור איכות דגימות הדם והיעדר משתני הבקרה. ואכן, ישנה שונות גדולה ברמות האנזים של תינוקות non-SIDS (Fig 2 במאמר). תזכרו שככל שיש הבדלים גדולים יותר ברמות האנזים בין תינוק לתינוק, כך יותר קשה להאמין לדפוס הממוצע.

• אופי המחקר– בדרך כלל שאלות מחקריות לא מגיעות משום מקום, אלא יוצאות מתוך מסגרת תיאורטית. חוקרים מגבשים שאלה מחקרית על בסיס מסגרת תיאורטית וממצאים קודמים ומנסחים השערות שעקביות איתם. זה לא היה המקרה במחקר הנוכחי. החוקרים לא ניסו לבחון את תקפותו של מנגנון מסוים, אלא סוג של ירו באוויר. וזה אחלה לירות באוויר, המדע לא יכול להתקדם בלי זה. אבל ברגע שאין מנגנון שעומד למבחן ברקע, הפרשנות של הממצאים היא מאוד מאוד מוגבלת. ואכן, בדיון, החלק במאמר שעוסק במשמעות התוצאות, הם מציעים המון מנגנונים אפשריים שדרכם האנזים פועל את פעולתו. במילים אחרות, בשלב זה אנחנו לא באמת יכולות לדבר על מנגנון שעומד בבסיס SIDS ואנחנו חייבות להיזהר עם הפרשנות.

• הניתוח הסטטיסטי– שמרתי את הכיף לסוף. זה באמת החלק הכי מסובך, אז אבין אם חלקכן תדלגו בנקודה זו לפסקה האחרונה. לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של המודל הסטטיסטי שהחוקרים בחרו להשתמש בו. הם רצו לבדוק האם רמות האנזים, סיבת המוות (SIDS או אחר) ו/או האינטראקציה ביניהן מנבאות את התוצאה הסופית – תינוק חי או מת – באמצעות רגרסיה לוגיסטית. אבל מה בדיוק סיבת המוות של תינוקות בקבוצת הביקורת? והאם זה לא בעייתי שבקבוצת ה-SIDS יש רק תינוקות מתים (יעני, אין שונות)? מבינות ומביני עניין בסטטיסטיקה, בואו נמשיך לדבר על זה בתגובות! בנוסף, הם מצאו שהאינטראקציה בין רמות האנזים לסיבת המוות היא מובהקת והחליטו לעשות רגרסיה לוגיסטית נפרדת לתינוקות SIDS ולתינוקות non-SIDS. זו האנליזה שהולידה את הממצאים העיקריים של המחקר. וכאן יש לנו לקח חשוב- החוקרים לא השוו בין רמות האנזים של תינוקות SIDS ותינוקות non-SIDS (כי כאמור נעשתה אנליזה נפרדת) ועדיין הם מדווחים על כך שרמות האנזים נמוכות יותר אצל תינוקות SIDS. זה אחד הכשלים הנפוצים ביותר בהסקה סטטיסטית. ולסיום, כאשר החוקרים הסתכלו על כל מקרה לגופו – ההפרש ברמות האנזים בין תינוק שמת לבין 10 תינוקות הביקורת שהותאמו לו – רמות האנזים של תינוקות non-SIDS היו נמוכות מאלו של תינוקות בקבוצת הביקורת ב-16 (!) מתוך 30 המקרים, ממש כמו הדפוס הממוצע של תינוקות SIDS.

אם נסכם, מידת האמינות של דגימות הדם, היעדר משתני הבקרה, המדגם הקטן, האופי “הקצת יורה לכל הכיוונים” של המחקר והניתוחים הסטטיסטיים המשונים (להבנתי לפחות) שמים את הטענה לפיה “סוף סוף נמצאה הסיבה לתסמונת המוות בעריסה” בפרופורציות מתאימות ואולי גם מסבירים למה המחקר התפרסם בכתב-עת לא מאוד יוקרתי בהתחשב בחשיבות השאלה למדע, לרפואה ולציבור הרחב. חשוב להדגיש שהמחקר הזה בהחלט נותן כיוון למחקרים עתידיים, וזה שווה הרבה, אבל מכאן ועד לבדיקה שתאבחן רגישות ל-SIDS הדרך עוד ארוכה. ואולי המסר הכי חשוב- ממצאי המחקר בשום פנים ואופן לא מסירים מאיתנו את האחריות להמשיך לשמור על ההנחיות לשינה בטוחה. אז אם אתן שומעות מישהו אומר משהו כזה (כי אני כבר שמעתי), בבקשה השמיעו קול!

ייתכן שיעניין אותך גם…

• לינה משותפת: יתרון אבולוציוני או סכנת חיים?
• הנשימה הראשונה
• קן לתינוק בין הסדינים: אלטרנטיבות ללינה משותפת