עצרתן פעם לחשוב על כך שמערכות היחסים בין אחים הן הארוכות ביותר בחייו של אדם? הן ארוכות יותר ממערכות היחסים עם ההורים, בני הזוג והילדים. אינספור מחקרים עוסקים בדרכים שבהן הורים משפיעים על התפתחות ילדיהם, ואיכשהו שאלת השפעתן של מערכות יחסים בין אחים על ההתפתחות נותרה זנוחה יחסית.
צוות חוקרים מארבעה מוסדות מחקר שונים (ביניהן גם אוניברסיטת תל אביב) לקחו את המושכות לידיהם ויצאו לבדוק האם אחים משחקים תפקיד בהתפתחות יכולת האמפתיה. לפני שנצלול לפרטים, בואו נדבר רגע על אמפתיה. אמפתיה היא היכולת להשתתף בחוויה הרגשית של מישהו אחר וניצניה מופיעים כבר בימים הראשונים לחיים. אמפתיה מהווה אבן בניין להתפתחותה של אכפתיות, כמו הצעת נחמה ועזרה למישהו במצוקה מתוך דאגה אמפתית. אכפתיות מופיעה סביב גיל 8-9 חודשים, כאשר תינוק לומד להבחין בינו לבין אחרים. היכולת האמפתית הולכת ומשתכללת עם הגיל והינה אחד מהיסודות החשובים ביותר להתנהלות בעולם חברתי.
אז מה החלק של אחים בכל הסיפור?
החוקרים ביקרו בבתיהן של 452 משפחות קנדיות ותיעדו במצלמת וידיאו את התגובה של כל אחד מהאחים (הקטן בן שנה וחצי והגדול בן 4, בממוצע) לאחד החוקרים אשר העמיד פנים שהוא במצוקה, למשל כשקיבל מכה בברך או כשנשבר לו צעצוע. אמפתיה נמדדה על בסיס הבעות הפנים של הילדים כמו כיווץ הגבות, השמעת קול הזדהות ואף הצעת עזרה. כעבור שנה וחצי החוקרים ביקרו את המשפחות פעם נוספת ומדדו שנית את האמפתיה של האחים בסיטואציות דומות.
