למרות שהם חולקים 50% מהמטען הגנטי שלהם ולרוב גדלים באותו בית, אחים ביולוגים בדרך כלל לא דומים יותר אחד לשני מאשר לאנשים זרים (בתחומים כמו התנהגות פרו-חברתית, דיכאון, הערכה עצמית, עניין אקדמי והישגים אקדמיים). חוקרים הגיעו למסקנה שהמקור העיקרי לשונות בין אחים הוא לא הבדלים גנטיים אלא הסביבות שהם לא חולקים, כמו למשל יחס שונה מצד ההורים.
המחקר הנוכחי התמקד בדינמיקות משפחתיות הנוגעות לאחים כמקור פוטנציאלי להבדלים ביניהם. בהינתן ממצאים שמראים כי אינטליגנציה ויכולות קוגניטיביות עוברות בתורשה במידה רבה, וכן המרכזיות של בית הספר בגיל ההתבגרות, החוקרים החליטו להתמקד בהבדלים בין אחים במישור האקדמי (הישגים ועניין).
הם בחנו את התפקיד של אמונות ההורים בנוגע להבדלים ביכולות אקדמיות בין האחים בהתפתחותם של הבדלים בין האחים בהישגים אקדמיים, וכן את התפקיד של הבדלים בהישגים אקדמיים בין האחים בהתפתחותם של הבדלים בעניין אקדמי. כדי לבודד את ההשפעות של אמונות ההורים על הבדלים בין האחים, החוקרים שלטו בממוצע הציונים ובעניין אקדמי של המשתתפים לפני המחקר, ואז מדדו את ההבדלים ביניהם בהתפתחות האקדמית.
לפי התיאוריה של אדלר, אחים נבדלים זה מזה כדי למלא נישות ייחודיות בתוך המסגרת המשפחתית ובכך פוחתת התחרות והיריבות ביניהם על המשאבים המשפחתיים. רעיונות אלו עקביים עם תיאוריית ההשוואה החברתית (SCT) לפיה השוואות לאחרים הן אינטגרליות בחוויה האנושית ומשמשות למספר מטרות כמו התפתחותה של זהות עצמית (אני גיטריסט) ושימור תפיסה עצמית חיובית ע”י בחירת מטרה להשוואה (אני גיטריסט טוב יותר מאחותי). לפי תיאוריה זו, אינדיבידואלים נוטים לרוב להשוות את עצמם עם מי שהם חושבים שדומה להם, מה שהופך את האחים למטרה פוטנציאלית להשוואה חברתית. אמנם תיאוריית ההשוואה החברתית מתמקדת בעיקר בתהליכים פסיכולוגיים פנימיים, לפי אדלר, גם אחרים, בפרט ההורים, יכולים לקחת חלק בהשוואות חברתיות.
תיאוריה נוספת שנקראת self-expectancy theory טוענת כי כאשר להורים יש ציפיות גבוהות בנוגע להישגים, ילדיהם מצליחים יותר בבית הספר. כאשר משלבים את הרעיונות בדבר השוואות בין אחים יחד עם תיאוריה זו, עולה ההשערה שהציפיות או האמונות של ההורים לגבי היכולת היחסית של ילדיהם במישור האקדמי עשויות להוביל להבדלים גדולים יותר בין האחים לאורך זמן. בנוסף, לפי self-expectancy theory, קיים קשר הדדי בין האמונות של ההורים לבין ההישגים של ילדיהם. במילים אחרות, ההורים הם גם הסיבה וגם התוצאה להתנהגות והתפתחות ילדיהם. לפיכך, עולה ההשערה שהבדלים בין האחים במישור האקדמי ינבאו את אמונותיהם של ההורים בדבר ההבדלים ביכולות של האחים.
במחקר השתתפו כ-388 משפחות (אבות, אמהות, ילד ראשון וילד שני) והנתונים נאספו בשלוש נקודות זמן (בנקודת הזמן הראשונה האח הגדול היה בן 15.7 בממוצע, והאח הקטן בן 13.2 בממוצע). כל המשפחות כללו שני הורים, נשואים, בעיקר ממשפחות לבנות ממעמד הפועלים ומעמד הביניים עם שני ילדים לפחות (פער גילאים קטן מ-4 שנים). ארבע הקונסטלציות המגדריות בין האחים קיבלו ייצוג שווה. פעם בשנה המשפחות עברו ראיון שנמשך בין שעה (למתבגרים) לשלוש שעות (להורים).
כמה מילים על הצלחה אקדמית ומגדר. בתחילת שנות ה-90 הארגון האמריקאי של נשות האוניברסיטה הגיעה למסקנה שבתי ספר נותנים לבנות יחס פחות מועדף, אך מאז הפער המגדרי בהישגים אקדמיים התהפך והיום בנות מצליחות יותר מבנים בכל תחום, מבית הספר היסודי ועד לתיכון (לפחות בארה”ב). ממצאי המחקר הנוכחי עקביים עם הדפוס הזה. באופן מענין, מחקרים מצאו שלאינטליגנציה רכיב גנטי אך הסיקו שאין הבדל מבחינה זו בין אחים ואחיות.
ומה הקטע עם הורים שחושבים שהילד הבכור מוצלח יותר אקדמית מאחיו הצעיר, על אף שאין ביניהם הבדלים? בכל נקודה בזמן במהלך הילדות וגיל ההתבגרות, אחים גדולים עולים בביצועים שלהם על אחיהם הצעירים, בהינתן העובדה שהם well גדולים יותר, מה שמוביל הורים להכללה לפיה יש להם יכולות טובות יותר. בנוסף, מכיוון שמדובר בילד ראשון, סביר שהישגיו יבלטו יותר בעיני ההורה (למשל ההתרגשות של הורים מצעדים ראשונים של ילד ראשון לעומת ילד שני).
מה יכול להסביר את הממצאים לפיהם אמונות ההורים מנבאות את ציוני הילדים? ייתכן שהאמונות השונות של ההורים בנוגע ליכולות האקדמיות של ילדיהם מובילות להקצאה שונה של זמן ומשאבים עבור כל אחד מהילדים. ייתכן גם שהילדים עצמם מזהים את האמונות של הוריהם בנוגע ליכולותיהם היחסיות ועל בסיס זה מבדילים את עצמם אחד מהשני כדי למלא את ציפיות ההורים.
ראינו שהאמונות של ההורים ניבאו הבדלים בציונים של האחים שנה ושנתיים אחר כך, אך לא נמצאו עדויות לקיומו של אפקט הפוך: הבדלים בציונים של האחים לא ניבאו את אמונות ההורים. נתוני המחקר העלו שאמונות ההורים היו די יציבות לאורך זמן, הרבה יותר מיציבותם של הציונים עצמם. ייתכן שההורים כבר פיתחו רעיונות מוצקים עוד לפני גיל ההתבגרות בנוגע לאופיים של ילדיהם והדמיון והשוני ביניהם- אמונות שפחות גמישות לשינוי בהשוואה לציונים. מכיוון שגיל ההתבגרות הוא תקופה התפתחותית המתאפיינת בשינוי דרמטי, זה אולי לא מפתיע שהבדלים בין האחים פחות יציבים בהשוואה לאמונות של הורים. ייתכן שהיכולות היחסיות של האחים בגילאים מוקדמים יותר כן שיחקו תפקיד בהתפתחותן של אמונות ההורים.
לסיכום, המחקר מצביע על כך שהזדמנויות יומיומיות להשוואה חברתית בתוך המשפחה משמעותן שהבדלים קטנים בין האחים בתחילת החיים הופכים לבולטים יותר לאורך זמן. וכן, לזהות העצמית המתפתחת שלהם ולתחושת המקום שלהם במשפחה עשויות להיות השלכות ארוכות טווח על מוטיבציה ושאיפות להישגים.
ביקורת: המחקר התמקד במתבגרים אמריקאים לבנים, מה שמגביל את יכולת ההכללה מהממצאים. בנוסף, תפיסות ההורים בנוגע ליכולות האקדמיות של הילדים נמדדו באמצעות שאלה אחת בלבד, עם זאת התשובות של האבות והאמהות היו מאוד דומות זו לזו, על אף שענו על השאלה בנפרד. הבדלים בין האחים בגיל הצעיר עשויים לעצב את אמונות ההורים, ויש צורך במחקרי המשך כדי לבדוק כיצד התפיסות של ההורים בנוגע לשוני ולדמיון בין ילדיהם צומחות לאורך זמן. בנוסף, נורמות תרבותיות עשויות להשפיע גם הן על אמונות הוריות ותהליכי השוואה חברתית בין אחים (למשל תפקידים מגדריים).
