ארץ חדשה, שפה חדשה: איך עושים את זה?!

בדרך כלל מפרידים בין שני סוגים של דו-לשוניות: דו-לשוניות סימולטנית, ודו-לשוניות עוקבת. דו-לשוניות סימולטנית משמעה שהילד חשוף לשתי השפות מהרגע הראשון, ואילו דו-לשוניות עוקבת משמעה שהילד חשוף בהתחלה לשפה אחת ורק מאוחר יותר לשפה נוספת. ילדים שנחשפים לשפה חדשה בגיל 3-4, תוך כדי שהם עדיין ממשיכים להשתמש בשפה הראשונה שלהם, נחשבים דו-לשוניים עוקבים. מחקרים מראים שככל שהילד נחשף לשפה נוספת מוקדם יותר, כך תהליך רכישתה יהיה מהיר ומוצלח יותר (למשל מבטא טוב יותר, אוצר מילים מגוון יותר וכו').

כאשר ילדים מצטרפים לקהילת שפה חדשה הם לרוב עוברים דרך כמה שלבים עד שהם מצליחים לתקשר בשפה זו [2]:

• שלב ראשון: הילדים משתמשים בשפת האם שלהם, למרות שהיא לא מובנת לאנשים סביבם.

• שלב שני: תקופת "שקט" שבה הילדים בעיקר אוספים מידע על השפה החדשה- מאזינים, צופים ומתרגלים את השפה בשקט. בשלב זה הילדים מתקשרים דרך שפת הגוף וכמעט ולא מדברים.

• שלב שלישי: הילדים מתחילים להשתמש בשפה החדשה בצורה טלגרפית, באמצעות מילים בודדות או מבני דיבור שהם זוכרים בעל פה, בעיקר למטרות חברתיות. כמו למשל "אני רוצה לשחק"- הילדים עשויים להשתמש במשפט הזה מבלי לדעת את המשמעות של המילים הבודדות שמרכיבות אותו.

• שלב רביעי: הילדים מתחילים להפיק משפטים בשפה החדשה ולהבין את הרכיבים של מבני הדיבור בשפה, אבל הם עדיין עושים טעויות.

• שלב חמישי: שימוש שוטף בשפה החדשה.

חשוב לזכור שיש הבדלים אינדיבידואלים בקצב שבו כל ילד עובר דרך השלבים הללו. מעניין לדעת שגם מבוגרים וגם ילדים אשר רוכשים שפה שנייה עוברים דרך שלב "בין-שפות". בשלב זה הם משתמשים במערכת חוקים של ממש, אך היא שונה גם מזו של שפת האם וגם מזו של השפה החדשה. ברוב המקרים, מערכת החוקים הזו היא המקור לטעויות בשפה החדשה.

יש כמה וכמה סיבות שבשלן רכישת שפה שנייה שונה מרכישת שפה ראשונה, אפילו בילדות. קודם כל, הילד כבר מכיר שפה אחת, ומאפיינים של השפה הראשונה עשויים להשפיע על ההנחות שהילד משתמש בהן כשהוא מנסה לפענח את השפה השנייה. למשל, שפת האם של הילד משפיעה על הטעויות שהוא עושה כשהוא לומד את השפה השנייה. דבר נוסף, בהרבה מקרים ילדים לא זוכים באינטראקציה אחד על אחד עם דובר השפה החדשה, מה שמאפיין רכישת שפה ראשונה. במקום, הילדים "נזרקים למים" כאשר המודל שלהם לשפה החדשה הוא בדרך כלל ילדים בני גילם.

רכישת שפה שנייה תלויה גם בתכונות של הילד עצמו. למשל, זיכרון פונולוגי ויכולות אנליטיות נמצאו במתאם חיובי עם רכישת אנגלית בקרב ילדים שהיגרו לקנדה [3]. בנוסף, נמצא שילדים יותר חברתיים רוכשים שפה מהר יותר מילדים ביישנים [4]. פקטור נוסף שעשוי להשפיע הוא הדמיון בין השפה החדשה לשפת האם. למשל, דוברי סינית התקשו יותר מדוברי ספרדית לרכוש את הטיית העבר באנגלית, שכן היא קיימת בספרדית אך לא בסינית [2].

משהו שכדאי לזכור הוא שלרכישת שפה שנייה בילדות עשויה להיות השפעה גם על רמת השליטה של הילד בשפה הראשונה שלו. לעיתים, השפה הראשונה הולכת לאיבוד, והשפה השנייה הופכת להיות השפה הדומיננטית. למשל, מחקר אחד מצא שילדים סינים מתחת לגיל 9 שעברו לניו יורק העדיפו אנגלית על פני מנדרינית שנה אחרי המעבר וגם היו יותר בקיאים בה. ילדים מעל גיל 9, לעומת זאת, העדיפו מנדרינית ונשארו יותר בקיאים בה במהלך 3 השנים שבהן נערך המחקר [5]. החוקרים מצאו שהילדים הצעירים יותר הפכו להיות חברים של יותר דוברי אנגלית ובילו איתם יותר מהילדים הגדולים יותר, מה שעשוי להסביר את ההבדל בין הילדים בגילאים השונים. בכל מקרה, לא נראה שמדובר כאן ביכולת המוגבלת של המוח להתמודד עם שתי שפות, אלא יותר השפעות חברתיות ופסיכולוגיות.

ולסיכום, חשוב לזכור שדו-לשוניות בילדות לא מבטיחה דו-לשוניות בבגרות. יש לא מעט עדויות לתופעה שבה היכולת של ילדים לדבר בשפה הראשונה שלהם דועכת [6].

הפוסט מבוסס ברובו על פרק 9 בספר Language Development של אריקה הופ.

לדיון על הכתבה

ייתכן שיעניין אותך גם...

• לגדל ילדה דו-לשונית

• האם אני חייבת להיות דוברת שפת-אם כדי לדבר עם הילד באנגלית?

• פיצוח הדיבור האנושי

קרדיט לתמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/space'>Space photo created by freepik - www.freepik.com</a>