עשר אצבעות לא יספיקו כדי למנות את יתרונות ההנקה. הנקה מספקת לתינוק את התזונה האופטימלית בחצי שנה הראשונה לחייו. אבל יתרונותיה של ההנקה לחלוטין לא מסתכמים בזה. תינוקות יונקים נדבקים פחות בזיהומים, מתים פחות, נמצאים בסיכון נמוך יותר לתסמונת המוות בעריסה ואף להשמנה בהמשך החיים. ישנן אפילו עדויות שהנקה עשויה לשפר אינטליגנציה. וגם האמא מרוויחה- הנקה משמשת כגורם מגן מפני סרטן השד או סרטן השחלות, סכרת ואף עשויה לעודד ירידה במשקל לאחר הלידה.
ואתן יודעות מה מעניין? ככל שהאם מניקה יותר זמן [1], כך היתרונות הללו רק הולכים ומתחזקים. נו, אז בשביל כל הטוב הזה לא שווה להניק לכל החיים? ובכן, הנה מגיע הקאץ’- רובם המוחלט של אינספור המחקרים שבדקו את השלכות ההנקה נעצר בגיל שנה. ומה קורה אחר כך? או, כאן הדברים הרבה פחות ברורים. כן, גם הסיבות שהובילו את ארגון הבריאות העולמי לפני כמעט 20 שנה להמליץ על הנקה עד גיל שנתיים מסתמכות בעיקרן על מחקרים שנערכו בקרב תינוקות עד גיל שנה. אז שנברר בעצמנו?
“זה לא חלב, זה מים!”
זו לא הפתעה גדולה שנפח החלב יורד אחרי גיל שנה (אם כי קיימת שונות עצומה בין נשים מניקות), אך המחקר חושף בפנינו שגם הרכב החלב משתנה. מספר מחקרים מצאו שדגימות חלב אם שנאספו יותר משנה אחרי הלידה מכילות ריכוז גבוה יותר של חלבונים ושומנים וריכוז נמוך יותר של פחמימות, בהשוואה לדגימות חלב שנאספו פחות משנה אחרי הלידה. מחקר אחד אף הראה שריכוז החלבון זינק עוד יותר אחרי גיל שנתיים. אם כי חשוב לציין שיש גם מחקרים שלא מצאו הבדל בהרכב החלב לפני ואחרי גיל שנה. וזה לא הכל, גם ריכוז הרכיבים החיסוניים בחלב הולך ועולה ככל שההנקה מתמשכת, עליה שנמשכת אפילו אחרי גיל שנתיים.
אז סבתות, דודות או סתם נשים זרות ברחוב, תקשיבו טוב- חלב אם אחרי גיל שנה רחוק מלהיות “רק מים”, ולא סתם, הוא עשיר ברכיבים תזונתיים ובגורמי חיסון. אבל כמו תמיד, יש גם הסתייגות- מה שלא ברור עדיין הוא האם הילד מרוויח מכל הגודיז האלה. וזה למה? כי נכון להיום אף מחקר לא בדק האם הרכיבים התזונתיים וגורמי החיסון שנמצאים בחלב אם עם פז”מ אכן תורמים באופן ישיר לסטטוס התזונתי של הילד, להתפתחות מערכת החיסון או לבריאותו הכללית. אבל מה שבטוח, מים זה לא.
“איך היא תגדל אם היא עדיין יונקת?”
התמונה המחקרית חושפת בפנינו שצמיחתם של ילדים אשר ממשיכים לינוק אחרי גיל שנה איטית יותר ומצבם התזונתי פחות מוצלח. אך לפני שמפלס החרדה עולה, קחו בחשבון שעשויה להיות כאן סיבתיות הפוכה. ייתכן שדווקא המצב התזונתי הירוד של הילד או גודלו הם שהובילו את האם להמשיך להניק- אולי היא בחרה להמשיך להניק כי הילד קטן? לא מסכים לאכול משהו אחר? או שלא עלינו- אין לו כל כך מה לאכול? ואולי הוא חולה מאוד ולאם אין ברירה אלא להמשיך? בקיצור, מורכב. ואם כבר בגודל עסקינן, יש כאן גם צד חיובי. כפי שכבר ראינו, ככל שתינוקות יונקים זמן רב יותר, כך הסיכון שלהם להיות בעלי משקל יתר בהמשך החיים הולך ופוחת. והפעם אפשר לומר (בזהירות, כן?) שדפוס זה תופס גם אחרי גיל שנה.
“לפחות לבריאות זה עוזר?”
ישנן עדויות רבות לכך שהנקה בשנה הראשונה לחיים מפחיתה את הסיכון לזיהומים, אך בכל הנוגע לאפקט מגן של הנקה אחרי גיל שנה העדויות אינן חד משמעיות. לעומת זאת, נראה שהנקה ממושכת כן מהווה גורם מגן מפני תמותה, בעיקר באזורים שתת-תזונה נפוצה בהם (אם כי הנתונים דלים יחסים).
ומערכת החיסון? מחקרים מראים שככל שההנקה ממושכת יותר, כך פוחת הסיכון למחלות נשימה בילדות המוקדמת (אסתמה, למשל). אך גם מחקרים אלו נעצרו בגיל שנה וכמה חודשים ספורים ולכן לא נוכל להכליל מהם הרבה מעבר. מחקר אחד ויחיד שבחן את הקשר בין משך ההנקה להתפתחות אלרגיות למזון מצא כי כל חודש נוסף של הנקה מביא איתו ירידה של 4% בסיכון לאלרגיה קלינית למזון. אך שימו לב, רק 48 מבין 492 המשתתפים במחקר ינקו אחרי גיל שנה, אז שוב קשה להכליל. ישנן אפילו עדויות לכך שהנקה אחרי גיל שנה מפחיתה את הסיכון לסוגים מסוימים ללוקמיה, הסרטן השכיח ביותר בקרב ילדים המקושר באדיקות להתפתחות מערכת החיסון: סיכון של 10% פחות בהשוואה להנקה עד גיל 6-11 חודשים.
“אבל זה מתכון לחורים בשיניים!”
הקשר בין הנקה ממושכת לעששת עומדו במרכזו של ויכוח סוער. האם המדע יכול לעזור? ובכן, סקירה שפורסמה בשנת 2019 הגיעה למסקנה שבעוד שהנקה עד גיל שנה מקושרת לסיכון נמוך יותר לעששת ואף עשויה לשמש גורם מגן בהשוואה לתמ”ל, הנקה אחרי גיל שנה מקושרת לסיכון גבוה יותר לעששת. הנקה עד גיל שנתיים ומעבר אף מקושרת לעששת חמורה בשיני חלב, בלי קשר לצריכת הסוכר. אבל שימו לב, מחקרים רבים לא לקחו בחשבון משתנים חשובים כמו הרגלי האכילה של האם והילד (למשל, אכילה בלילה, מספר ארוחות ביום, כמות ממתקים), שמירה על היגיינת הפה והשפעות תרבותיות-חברתיות, מה שאומר שקשה לקבוע באופן חד משמעי שהנקה היא הסיבה לכל הבעיות. הכי טוב להתייעץ עם רופאת שיניים.
