השאלון שמשמש לזיהוי מוקדם של דיכאון אחרי לידה בקרב נשים נקרא מבחן אדינבורו: The Edinburgh Postnatal Depression Scale (EDPS). כלי אבחוני זה מקובל בקרב רופאים ופסיכיאטרים ומועבר בנוהל של משרד הבריאות במהלך הביקורים של היולדת והתינוק בטיפות חלב. בשאלון 10 שאלות המבררות את מצב רוחה ותפקודה של האישה לאחר הלידה במהלך השבוע האחרון. זה גם השאלון שמשמש ברבים מהמחקרים בתחום של דיכאון אחרי לידה. חשוב להדגיש כי שאלון אדינבורו לא מהווה אבחון מלא של דיכאון אחרי לידה, אלא כלי שמטרתו להתריע בפני הגורם המטפל על מצבה של האישה ובמידת הצורך להפנות אותה לאבחון אצל גורם מוסמך.
מבחן אדינבורו נמצא מתאים גם לאיתור גברים בסיכון לדיכאון אחרי לידה, אך עם cutoff שונה מזה של הנשים. מה הכוונה? טווח הציונים במבחן נע בין 0 ל-30, כאשר הציון שמעליו גברים נחשבים בסיכון לדיכאון אחרי לידה הוא נמוך מהציון שמעליו נשים נחשבות בסיכון לדיכאון אחרי לידה. הסיבה לכך היא נטייתם של גברים לדווח פחות על סימפטומים דיכאוניים, ככל הנראה בשל הסטיגמה שנקשרה בדיכאון והחשש שלא להתאים לתפיסות התרבותיות של גבריות.
אז מהו דיכאון אחרי לידה אצל גברים?
מדובר באפיזודות דיכאוניות שנמשכות יותר משבועיים במהלך התקופה שאחרי הלידה.
סימפטומים שנצפו הן אצל אבות והן אצל אמהות עם דיכאון אחרי לידה: ירידה בעניין בפעילויות, ירידה או עלייה משמעותית במשקל, עייפות וחוסר אנרגיה, הפרעות שינה (אינסומניה, היפרסומניה), תחושות של חוסר ערך או אשמה, חרדה חמורה, חוסר יכולת להתרכז, מחשבות אובדניות.
סימפטומים שייחודיים לגברים: מזג חם, חוסר החלטיות, אימפולסיביות, התנהגות אלימה, התנהגות נמנעת, שימוש באלכוהול או סמים.
הסימפטומים הדיכאוניים של אבות נוטים להתפתח בהדרגתיות במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה, בעוד שאצל אמהות התסמינים מתפתחים לרוב מוקדם יותר ופוחתים לאורך השנה. בנוסף, יותר קשה לאבחן תסמינים דיכאוניים אצל אבות. דיכאון אחרי לידה אצל גברים נוטה לקרות יחד עם הפרעות נפשיות אחרות כמו חרדה והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD).
חשוב לציין שדיכאון יכול להופיע אצל גברים גם במהלך ההיריון של בת זוגתם, וגם במקרה זה האחוזים יחסית גבוהים. במטא-אנליזה שפורסמה בשנת 2020 וכללה קרוב ל-21 אלף גברים מרחבי העולם נמצא ששכיחות דיכאון ההריון אצל גברים עומדת על 9.76%, כאשר השיא מגיע בטרימסטר הראשון ויורד מעט לאורך הטרימסטרים הבאים
בהינתן הקשר המשולש בין דיכאון אחרי לידה אצל האב, דיכאון אחרי לידה אצל האם וההשלכות הפוטנציאליות על התפתחות הילד, חשוב להתייחס בכובד ראש למצבו הנפשי של האב במהלך ההריון ובתקופה שלאחר הלידה ולפעול להעלאת המודעות לעניין בקרב אנשי מקצוע.
מה אפשר לעשות?
מבחינת מניעתית, עדויות ממחקרים מלמדות אותנו על הפוטנציאל הטמון בהדרכה ותמיכה בגברים לפני ואחרי הלידה, בתמיכה חברתית לאורך ההריון וגם אחריו, בטיפולים מסוגים שונים (cbt, טיפול קבוצתי, טיפול דינאמי) ובשיתוף חוויות עם אבות אחרים שנמצאים גם הם במעבר לאבהות. ברמה המדינית, כדאי להעלות את המודעות לבעיה ולנרמל את השיח אודותיה, למשל על ידי קמפיין בריאותי שמכוון לאבות. ואולי אפשר להעז ולחשוב על חופשת לידה לגברים.
מבחינה טיפולית, הדבר החשוב ביותר הוא לאתר גברים בסיכון לדיכאון אחרי לידה, כדי להפנות אותם לאבחון וטיפול במידת הצורך. למרות היתרונות שטמונים בזיהוי מוקדם של דיכאון אחרי לידה אצל אבות עבור האב, האם והילדים, תהליך איתור שכזה לא ממש קורה בפועל. גם הסטיגמות המקושרות לדיכאון ולגבריות וודאי לא עשות חיים קלים בעניין. פתרון אפשרי למצב הוא לבדוק את מצבו הנפשי של האב (למשל באמצעות מבחן אדינבורו) בכל מפגש של האם עם מערכת הבריאות לאורך ההיריון ובתקופה שאחרי הלידה. במקרה הצורך, יש לפנות לקבלת עזרה מאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש אשר מתמחה בטיפול בגברים.
באופן מעניין, באותה מטא-אנליזה שהזכרתי קודם נמצא שדיכאון אחרי לידה בקרב אבות שכיח פחות באירופה בהשוואה לארצות הברית ולפסיפיק המערבי, 10.06%, 9.43%, 5.52% בהתאמה. ממצא זה אולי מלמד אותנו משהו על ההשלכות של הבדלים תרבותיים.
כמה מילים על טסטוסטרון ודיכאון אחרי לידה בקרב גברים:
טסטוסטרון אבהי עשוי לשקף את מידת המושקעות של האב בקשר בינו לבין התינוק ובטיפול בו, וככזה עשוי לתרום לרווחה של האם ושל המשפחה. כפי שכתבתי בפוסט, במחקר שהשתתפו בו 149 זוגות הטרוסקסואליים, אבות עם רמה נמוכה יותר של טסטוסטרון 9 חודשים אחרי הלידה דיווחו על יותר תסמינים דיכאוניים חודשיים ו-9 חודשים אחרי הלידה (אך לא 15 חודשים אחרי הלידה).
באופן מפתיע, כשהחוקרים בדקו את הקשר בין רמות הטסטוסטרון של האבות לבין התסמינים הדיכאוניים של האמהות הם מצאו קשר הפוך: ככל שרמות הטסטוסטרון של האב היו יותר נמוכות, כך האמהות דיווחו על *פחות* תסמינים דיכאוניים. אותן נשים דיווחו על שביעות רצון גדולה יותר מחיי הזוגיות (נמצא כגורם מתווך באנליזה הסטטיסטית). ממצאי המחקר מעידים על כך שבעוד שרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון עשויות להוות גורם מגן מפני דיכאון אחרי לידה, מן הצד שני הן גם עשויות לתרום למצוקה אמהית ולהשלכות פחות טובות עבור המשפחה. כנראה שהמינון “האידיאלי” של רמות הטסטוסטרון הוא איפשהו באמצע, אבל לך תשלוט על ההורמונים.
ביקורת בנוגע לגורמי הסיכון לדיכאון אחרי לידה בקרב אבות: חשוב לזכור שרוב המחקרים שבדקו מהם גורמי הסיכון לדיכאון אחרי לידה בקרב אבות הינם מחקרי רוחב ולא מחקרי אורך, והקשרים המדווחים הם מתאמיים ולא סיבתיים. למשל, זה שגברים מובטלים סובלים יותר מדיכאון אחרי לידה, לא אומר שאבטלה *גורמת* לדיכאון אחרי לידה, שכן יכולים להיות הסברים חלופיים לקשר שנמצא. מכיוון שלא ניתן להקצות גברים באופן אקראי לקבוצה של מובטלים או לקבוצה של לא-מובטלים, לא נותר לנו אלא להסתפק בקורלציות ממחקרי רוחב ובניבויים ממחקרי אורך במקרה הטוב. בנוסף, הרבה מגורמי הסיכון שנמצאו קשורים אלו לאלו- איך אפשר להפריד בין אבטלה לבין לחץ כלכלי או בין דיכאון אחרי לידה אצל בת הזוג לבין מידת הסיפוק מחיי הזוגיות? בנוסף, אין הרבה תיעוד של קשרים בין דיכאון אחרי לידה בקרב אבות לבין המצב הבריאותי של התינוק, איכות השינה של האב, עישון ושתיית אלכוהול וסיבוכים של האם בלידה. דבר נוסף שכדאי לזכור הוא שרוב המחקרים בתחום מתבססים על דיווחים עצמיים של האבות באמצעות שאלונים ולא ע”י אבחונים קליניים על ידי איש מקצוע, וכמו כן לא כל המחקרים משתמשים בדיוק באותם קריטריונים. מצב זה מקשה על השוואה בין מחקרים ועל פירוש התוצאות.
