“כחול או ורוד? איזה צבע מתאים לבנים ואיזה צבע מתאים לבנות? השאלה הזו נשאלה על ידי אחד הקוראים שלנו החודש, והדיון בנושא עשוי לעניין גם אחרים. מגוון רחב של דעות הועלה בנושא, אך הכלל המקובל על הרוב הוא שוורוד מתאים לבנים וכחול מתאים לבנות. מכיוון שוורוד הוא צבע יותר החלטי וחזק הוא מתאים יותר לבנים, בעוד שכחול הוא צבע יותר עדין ומעודן ולכן יפה יותר לבנות.”
כן, קראתן נכון. ורוד הוא צבע של בנים, כחול הוא צבע של בנות. המלצה זו שפורסמה במגזין אופנת ילדים אמריקאי בשנת 1918 מלמדת אותנו שהמציאות הכחולה והוורודה שאנחנו פוגשות יום יום בחנויות לבגדי ילדים ובחנויות הצעצועים לא הייתה כזו מאז ומעולם. אז איך הגענו עד הלום?
שמלות לבנות לכל ילדה וילד (1870-1900)
עד שנות ה-70 של המאה ה-18 בגדי הילדים הנפוצים ביותר היו שמלות צבעוניות בצבעים ורוד כהה, צהוב וכחול. התפתחויות טכנולוגיות שאפשרו ייצור המוני של בדי כותנה זולים יחד עם המצאת האקונומיקה (או בשמה הרלוונטי לעניינו- מלבין) יצרו מהפכה של ממש באופנת בגדי הילדים: ילדים משני המינים החלו ללבוש שמלות לבנות וארוכות פחות או יותר עד גיל שש. השיקול היה פרקטי: כותנה לבנה קל לכבס עם מלבין ושמלות מאפשרות גישה נוחה להחלפת חיתולים.
זה לא שצבעים נעדרו לחלוטין מבגדי ילדים – הורים קישטו את ילדיהם בסיכות, סרטים ושאר אביזרים צבעוניים שאפשר להסיר לפני הכביסה – אבל אין כל עדות לכך שוורוד, כחול או כל צבע אחר שימשו כדי לציין מגדר לפני אמצע המאה ה-19. וגם אחר כך כשצבעי פסטל כבשו את שוק התינוקות וכבר החלו להופיע טרנדים ששייכו בין צבע למגדר, הם היו לחלוטין לא עקביים.
ורוד וכחול עוטים מגדר (1900-1965)
תהליך המגדור של הצבעים ורוד וכחול לא קרה תוך יום אחד, אלא נמשך על פני כמה עשורים. לא כל ההורים הרגישו בנוח עם הרעיון של הבחנה מגדרית בגיל כל כך צעיר, אחרי דורות שבהם ראו בתינוקות מלאכים נטולי מין. בנוסף, החשיבות התרבותית הרבה של בגדי תינוקות וילדים תוצרת בית תרמה למגוון הרחב של הצבעים וסוגי הבד. אך בסופו של דבר, האינטרס הכלכלי הכריע את הכף- מפעלים לייצור בגדי ילדים פעלו במלוא המרץ כדי ליצור הבחנה ברורה בין בגדים של בנות לבין בגדים של בנים. הרי אם הורים לא יוכלו להעביר את הבגדים מהבת הבכורה אל הילד הצעיר (כי מה הוא ילבש ורוד?), הם יהיו חייבים לקנות חדש.
הכלל המוכר לנו היום “ורוד זה צבע של בנות, כחול זה צבע של בנים” הפך להיות דומיננטי רק בשנות ה-50 של המאה ה-20, עם זאת הוא לא היה כל כך נוקשה כמו היום- בנים עדיין יכלו ללבוש חולצות ורודות או לבקש קישוטים ורודים על עוגת יום ההולדת מבלי להסתכן בבלבול מגדרי או במבטים בוחנים. וגם בנות לבשו צבעים רבים מלבד ורוד.
דור היוניסקס: דחיית הוורוד (1965-1985)
באמצע שנות ה-60, עם הגל השני של הפמיניזם, תפקידים מגדריים מסורתיים עמדו לבחינה מחודשת, מה שהציב את הנראות והלבוש במרכז הבמה. הורים שרצו להעצים את בנותיהם דאגו להסיר כל שריד אחרון של נשיות מסורתית מבגדיהן. גורם נוסף שדחק את הוורוד אל השוליים אפילו יותר היה מחקרים על התפתחות תינוקות שפרחו בתקופה ההיא וחשפו כי תינוקות נמשכים יותר לצבעים ניגודיים. וכך, צבעי הפסטל שהיו מזוהים עם תינוקות במשך שנים החלו לפנות את מקומם לצבעים יותר כהים.
