האם אינטראקציות בין תינוקות הן באמת חברתיות? תשובה חיובית לשאלה הזו מתבססת על ההנחה שאינטראקציות לא-מילוליות יכולות להיות חברתיות. השאלה הבאה בתור היא באיזה גיל התנהגויות לא-מילוליות בין תינוקות עומדות בקריטריונים של אינטראקציה חברתית? קריטריונים שכאלה עשויים לכלול הפניית קשב משותפת (כאשר שני תינוקות מרוכזים באותו דבר באותו זמן), יצירת תקשורת באופן מפורש, רגישות ותגובתיות להתנהגותו של בן-הגיל ותיאום הפעולות ביניהם (חילופי דברים, כל אחד בתורו). שאלה נוספת היא באילו דרכים בדיוק האינטראקציות המוקדמות האלו דומות לאינטראקציות חברתיות של ילדים גדולים יותר ומבוגרים? מתי תינוקות יוצרים מערכות יחסים ייחודיות עם בני-גיל מסוימים? ומתי הם יכולים להיות חלק מאינטראקציה חברתית שכוללת יותר מבן-גיל אחד?
על פי רוב התיאוריות ההתפתחותיות, תינוקות “משתפשפים” במיומנויות החברתיות במהלך האינטראקציות שלהם עם מבוגרים, ורק מאוחר יותר הם משתמשים במיומנויות הללו באינטראקציות עם בני-גילם. לכן, לפי השקפה זו, מערכת היחסים בין המטפל לתינוק מהווה “דרישת-קדם” למערכות יחסים בין התינוק לבין אנשים אחרים. לעומת זאת, גישה נוספת בשם “רשתות חברתיות” מתייחסת להתפתחותן של מערכות יחסים בין בני-גיל כתהליך שמתרחש במקביל להתפתחותה של מערכת היחסים בין התינוק לבין המטפל העיקרי (לרוב, ההורים). ואכן, מחקרים שהשוו באופן ישיר בין אינטראקציות תינוק-תינוק לבין אינטראקציות תינוק-אמא לא מצאו עדויות לכך שמיומנויות חברתיות מופיעות קודם כל באינטראקציות עם האם ורק מאוחר יותר עם בני-גיל. אך נושא זה עדיין שנוי במחלוקת בקרב החוקרים בתחום.
https://psycnet.apa.org/record/1985-25195-001
https://psycnet.apa.org/record/1985-09256-001
https://psycnet.apa.org/record/1987-18465-001
אז איך אפשר בכלל לחקור מערכות יחסים בין תינוקות או פעוטות? מכיוון שהיכולות המילוליות והקוגניטיביות של הקטנטנים הן די מוגבלות, רוב העדויות בתחום מתבססות על תצפיות (למשל, תצפית על אינטראקציה בין שני תינוקות בני 9 חודשים שנמצאים בחדר עם צעצועים למשך חצי שעה). יש לכך יתרון משמעותי מכיוון שגם מחקרים שנערכו לפני 60 שנה השתמשו במתודולוגיות דומות, מה שמאפשר השוואה בין מחקרים שונים, ישנים וחדשים כאחד.
המחקר שעוסק במערכות יחסים בין בני-גיל מתמקד לרוב בשלושה היבטים עיקריים:
1. חילופים פרו-חברתיים- מצבים שבהם פרטנרים חברתיים משתפים פעולה כדי לחלוק, לפתור בעיות ולהגיב לצרכים הפיזיים והרגשיים אחד של השני.
2. קונפליקט חברתי- כאשר בני-גיל מתנגדים זה להתנהגותו של זה ופועלים כדי להגן על הטריטוריה והחפצים שלהם מפני מסיג הגבול.
3. השפעה חברתית- מצבים שבהם בני-גיל לומדים אחד מהשני, מתאימים את עצמם ומשכנעים זה את זה.
ישנו מודל תיאורטי לפיו המיומנויות ההכרחיות לאינטראקציה בין בני-גיל בשנים הראשונות לחיים כוללות הפניית קשב משותפת, חיקוי, שפה, הבנה של סיבתיות ותפקודים ניהוליים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/14959804/
עניין בבני-גיל עשוי לנבוע ממשיכה כללית לבני אדם, כפי שנצפתה במחקרים שבדקו תגובות של תינוקות לפרצופים וקולות. עם זאת, מחקר אחד הראה שתינוקות הסתכלו זמן ארוך יותר על בני-גילם מאשר על מבוגרים לא מוכרים, גם כאשר לקחו בחשבון את הגובה ובדקו את תגובת התינוקות גם למבוגרים נמוכי-קומה.
https://psycnet.apa.org/record/2003-99806-003
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/1269305/
https://cutt.ly/IEGeMvH
היבט חשוב של אינטראקציה חברתית בין בני-גיל הוא “חילופי דברים”. המושג באנגלית נקרא contingency, אבל ממש קשה לתרגם אותו לעברית בצורה ישירה. הכוונה היא לאינטראקציה מתואמת ב”בתורות”- תינוק אחד עושה משהו, התינוק השני צופה בו ואז מגיב וכן הלאה. אך נראה שזה לא ההיבט החשוב היחיד, שכן גם תגובות לא-צפויות מצד הפרטנר החברתי מעודדות אינטראקציה בין בני-גיל. מה הכוונה? אם בכל פעם שתינוק יחייך לתינוק אחר הוא יגיב אליו באותו אופן בדיוק, התינוק ככל הנראה יאבד עניין. לעומת זאת, אם התגובות של התינוק השני לא יחזרו על עצמן בכל פעם, האינטראקציה עשויה להימשך זמן ארוך יותר.
הפוסט כולו עסק באינטראקציה בין שני בני-גיל, אך שאלה מעניינת נוספת היא האם תינוקות ופעוטות יכולים לקחת חלק באינטראקציה חברתית עם יותר מפרטנר אחד, שכן בגילאים הללו הם מבלים זמן ניכר בקבוצות של בני-גיל (למשל בגן). כאשר בני שנתיים נבחנו בקבוצה של שלושה פעוטות, חמישית מהאינטראקציות היו טריאדיות. מה הכוונה? שלושת הפעוטות לקחו חלק פעיל מילולי ולא מילולי במהלך האינטראקציה. סיטואציה נפוצה יותר הייתה ששני פעוטות לקחו חלק באינטראקציה דיאדית, בעוד שהפעוט השלישי צפה בהם בריכוז. העניין והיכולת לקחת חלק באינטראקציה דיאדית מופיעים אפילו מוקדם יותר אצל תינוקות.
https://cutt.ly/mEGe4ul
האם למערכות יחסית מוקדמות בין בני-גיל יש השלכות על עתיד הילדים? האם יש דמיון בין מערכות יחסים מוקדמות בין בני-גיל לבין מערכות יחסים מאוחרות יותר? האם זה אומר שאותם גורמים משפיעים על מערכות היחסים בנקודות שונות בחיי הילד? עדויות ממחקרי אורך מראות שהבדלים אינדיבידואלים בהתנהגות ובתגובות להתנהגות של בני-גיל אחרים מנבאים אגרסיביות ומסוגלות חברתית בעתיד, גם כאשר לוקחים בחשבון גורמים כמו טמפרמנט ודפוסי היקשרות. אך מערכות יחסים בין בני-גיל נתונות לשינויים רבים, כמו למשל החלפת מסגרות או מעבר דירה. לכן בניגוד למערכות יחסים בין הורים וילדים או בין אחים הרבה יותר קשה לעקוב אחרי מערכות יחסים בין בני-גיל לאורך החיים ולבחון את השפעתן על ההתפתחות.
