מתבגרים נוטים לקחת יותר סיכונים בהשוואה לילדים ומבוגרים: לשתות כמויות אלכוהול, לעשן סיגריות, לקיים יחסי מין מזדמנים לא בטוחים, לקחת חלק בהתנהגויות אלימות ואף עברייניות ולהיות מעורבים בתאונות דרכים רציניות ולעיתים קטלניות. מומחים רבים מסכימים על כך שהתנהגויות ברות-מניעה אלו הם האיום הגדול ביותר על רווחתם של אנשים צעירים בחברות תעשייתיות.
קיימות עדויות לכך שכשמתבגרים מבצעים פשעים- פעילות מסוכנת לכל הדעות- הם עושים זאת בדרך כלל יחד עם בני גילם. לעומתם, מבוגרים לרוב מבצעים פשעים לבדם. לפיכך, ייתכן שמתבגרים נוטים לקחת יותר סיכונים ממבוגרים מכיוון שהם מושפעים יותר מבני-גילם. אך באותה מידה ניתן לטעון כי הסיבה לכך היא שמתבגרים פשוט נמצאים יותר בחברת בני גילם בהשוואה למבוגרים, ולכן יש להם יותר הזדמנויות לקחת סיכונים יחד.
המטרה של המחקר הייתה לבדוק האם מתבגרים אכן נוטים לקחת יותר סיכונים בהשוואה למבוגרים, כאשר בני גילם נמצאים בסביבה. במחקר השתתפו 106 מתבגרים בין הגילאים 13-16, 105 מבוגרים צעירים בין הגילאים 18-22 ו-95 מבוגרים בני 24 ומעלה (מספר שווה של נשים וגברים בכל קבוצות הגיל). חצי מהמשתתפים בכל קבוצת גיל שיחקו במשחק נהיגה ממוחשב לבדם ואילו החצי השני של המשתתפים שיחקו באותו משחק מחשב בנוכחותם של שני חברים/מכרים בני גילם (מאותו מין).
כל משתתף צפה במכונית נוסעת וברגע שהרמזור התחלף לצהוב היה עליו להחליט אם לבלום את המכונית או להמשיך לנסוע. אם המשתתף לא הספיק לעצור לפני שהרמזור התחלף לאדום הוא התנגש בקיר. המשתתפים יכלו להחליט אם לעצור או להמשיך את הנהיגה, אך לא יכלו לשלוט במהירות הנסיעה. ככל שהמשתתפים התקדמו יותר בנסיעה, כך הם צברו יותר נקודות, אך איבדו את כולן במקרה של התנגשות. לפיכך, כאשר הופיע רמזור צהוב, המשתתפים היו צריכים לאזן בין הרצון שלהם לצבור עוד נקודות אל מול הסיכון לתאונה. מדד לקיחת הסיכונים שקלל את משך הזמן שהמכונית נשארה בתנועה מרגע הופעת הרמזור הצהוב ועד לעצירה ואת מספר הפעמים שהמשתתף בחר להמשיך במשחק אחרי כל עצירה (תחשבו על הסיכון בלהמשיך לשאלה הבאה במרוץ למיליון, למשל). כל המשתתפים שיחקו באותו משחק בדיוק, כאשר אלו ששיחקו בנוכחות בני-גילם הורשו לקבל מהם עצות במהלך המשחק.
ומה הם גילו? נמצאה ירידה משמעותית במדד לקיחת הסיכונים בין גיל ההתבגרות לבגרות. ומעניין במיוחד- השפעת נוכחותם של אחרים הייתה משמעותית יותר במהלך גיל ההתבגרות מאשר בבגרות. במילים אחרות, בהשוואה למבוגרים, מתבגרים נתונים יותר להשפעת בני גילם במצבים מסוכנים. באופן מעניין, ההשפעה הזו הייתה חזקה עוד יותר בקרב מתבגרים לא-לבנים בהשוואה למתבגרים לבנים (הבדל שלא נמצא אצל המבוגרים).
מה יכול להסביר זאת?
השערה מקובלת בקרב חוקרים היא שהנטייה של מתבגרים לקחת סיכונים משקפת את תרומתן המשותפת של שתי מערכות מוחיות אשר משפיעות על קבלת החלטות:
1. מערכת התגמול: מטה את קבלת ההחלטות על בסיס הערכת רווח והפסד פוטנציאליים (למי שמכירה: ventral striatum ו-orbitofrontal cortex).
2. מערכת הבקרה הקוגניטיבית: תומכת בקבלת החלטות בצורה פחות אימפולסיבית ויותר מחושבת (למי שמכירה: lateral prefrontal cortex)
החוקרים רצו לבדוק כיצד המערכות המוחיות הללו מתפקדות בעת לקיחת סיכונים. לשם כך, הם גייסו כ-12 מתבגרים, 14 מבוגרים צעירים ו-12 מבוגרים, כאשר כל אחד מהמשתתפים שיחק כנהג במשחק מחשב. בכל צומת היה על המשתתף לקבל החלטה האם להאיץ ולהסתכן בתאונה או לבלום ולבזבז זמן יקר עד שהרמזור יתחלף בחזרה לירוק, כאשר המטרה הייתה להגיע לסוף המסלול כמה שיותר מהר. הפעילות המוחית של כל משתתף נרשמה בזמן שהוא שיחק במשחק המחשב בשני תנאים: פעם אחת לבד ופעם אחת כשהוא יודע ששני חבריו צופים בו (הוא לא יכול היה לראות אותם כי הוא היה בתוך מכשיר ה-MRI).
כמו במחקר הקודם, המתבגרים, ולא המבוגרים, נטו לקחת יותר סיכונים כאשר בני גילם צפו בהם משחקים. והנה החלק המעניין- החוקרים מצאו פעילות חזקה יותר במערכת התגמול של המתבגרים בזמן שהם קיבלו החלטות מסוכנות, אך רק כאשר הם היו מודעים לכך שיש להם קהל. לא נמצא הבדל כזה בפעילות מערכת התגמול אצל מבוגרים. בנוסף, נמצא כי הפעילות המוחית באזורים המקושרים לבקרה קוגניטיבית הייתה חזקה יותר אצל מבוגרים בהשוואה למתבגרים. מכיוון שפעילות זו לא הייתה תלויה בהקשר החברתי (אם היו צופים או לא), אין בכוחה להסביר מדוע השפעת נוכחותם של אחרים בני אותו גיל על לקיחת סיכונים נצפית בגיל ההתבגרות אך לא בבגרות.
ממצאים אלו מעידים על כך שנוכחותם של אחרים בני אותו גיל עשויה להגביר את רגישותה של מערכת התגמול לתמריצים פוטנציאליים של התנהגות מסוכנת. נראה כי השילוב בין זה לבין חוסר בשלותה של המערכת המוחית אשר מווסתת את מערכת התגמול מטה את ההחלטות של המתבגרים לקחת יותר סיכונים.
האם לנטייה של מתבגרים לקחת סיכונים עשויים להיות גם יתרונות?
במשחק קלפים ממוחשב, המחשב הציע לכל משתתף קלף אחד מתוך 4, כאשר שניים מתוכם מובילים להפסד והשניים האחרים מובילים לרווח. המשתתף, שלא ידע מי מהקלפים “רעים” או “טובים”, התבקש להחליט אם לחשוף את הקלף שהוצע ע”י המחשב וגלות אם הוא טומן בחובו רווח או הפסד, או להמשיך להצעה הבאה מבלי לדעת מה הסתתר מאחורי הקלף. לאורך המשחק, המשתתפים למדו מאילו קלפים להימנע ואילו קלפים כדאי לבחור, כשמטרת המשחק הייתה לצבור כמה שיותר כסף.
במחקר השתתפו כ-101 מבוגרים צעירים (בני 18-22, רק גברים) אשר הוקצו אקראית לשחק לבדם או בנוכחותם של שלושה נערים בני גילם. והתוצאות: הצעירים ששיחקו תחת עיניהם הבוחנות של בני גילם הראו התנהגות חקרנית יותר (בחרו לחשוף יותר קלפים כדי לאסוף יותר מידע על אף הסיכון בהפסד, בעיקר בהתחלה כשלא היה להם מידע על הקלפים), למדו מהר יותר אילו בחירות יובילו אותם לרווח ואילו להפסד תוך שהם מפיקים לקחים גם מרווחים וגם מהפסדים ובסך הכל הראו ביצועים טובים יותר במשחק בהשוואה לצעירים ששיחקו לבד.
במילים אחרות, ממצאי המחקר מעידים על כך שצעירים לומדים מהר יותר ויעיל יותר בנוכחות בני גילם, מאשר שהם לבד. באופן מעניין, נראה שנוכחותם של אחרים לא רק מגבירה את רגישותם לפידבק חיובי כפי שהצביעו המחקרים שתיארתי למעלה, אלא לפידבק באופן כללי, גם אם הוא שלילי. נראה שנוכחותם של אנשים אחרים בני אותו גיל בקרב צעירים היא כמו חרב פיפיות- מצד אחד מגבירה את הסיכוי שהצעירים ינהגו בחוסר זהירות, אך מצד שני גם מובילה אותם ללמוד יותר מההשלכות של מעשיהם.
הערה: החוקרים בחרו להתמקד בצעירים בני 18-22 מכיוון שלפי מחקרים טווח גילאים זה הכי מועד לפורענות מבחינת התנהגות מסוכנת (צריכת אלכוהול וסמים, נהיגה לא-זהירה, סקס לא מוגן וכדומה). מדוע? הצעירים טרם הגיעו לבגרות פסיכולוגית, הם נמצאים חלק ניכר מהזמן עם בני-גילם (אוניברסיטה, צבא וכו’) ומכיוון שהם נחשבים מבוגרים מבחינה חוקית, ההורים כבר לא כל כך נמצאים בתמונה.
ונסיים עם המחקר בעכברים. עם כל הכבוד, משחקי הנהיגה ומשחקי הקלפים רק מדמים התנהגות בעולם האמיתי. מכיוון שאי אפשר לערוך ניסויים עם השלכות שליליות בבני אדם, החוקרים החליטו לחפש את התשובות אצל עכברים. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם צריכת אלכוהול של עכברים מושפעת מנוכחותם של עכברים אחרים בני אותו גיל. לשם כך, כל עכבר קיבל גישה חופשית לאלכוהול (תמיסת אתנול 5%) למשך 45 דקות, כאשר חצי מהעכברים היו לבד בחדר ואילו החצי השני עם חבריהם לכלוב (כל עכבר התגורר בכלוב עם 2 עכברים נוספים בני גילו מאז שנגמלו מהנקה).
כמו במחקרים בבני אדם, עכברים בגיל ההתבגרות צרכו יותר אלכוהול בנוכחותם של חבריהם לכלוב, מאשר שהיו לבדם. הבדל שלא נמצא אצל עכברים בוגרים. אין ספק בכך שחלק נכבד מלקיחת הסיכונים במהלך גיל ההתבגרות הוא תוצאה של לחץ מפורש שמתבגרים מפעילים זה על זה או מניסיונותיהם של מתבגרים לעשות רושם על חבריהם, אך הממצאים ממחקר העכברים מצביעים על כך שהתהליכים המודעים האלו הם לא כל הסיפור. עצם זה שגם עכברים מראים עלייה ברגישות לתגמול בנוכחות של בני גילם מצביע על כך שמדובר במאפיין שמור אבולוציונית.
