גידול ילדים מגיע עם דרישות כבדות הן מבחינת משאבי זמן והן מבחינת משאבים כלכליים. הורים נשואים חילקו את האחריות באופן מסורתי כדי לעמוד בדרישות באופן שיצר הבחנה ברורה בין אמא לאבא. מכיוון שעל האם הוטלה האחריות המרכזית לטיפול בילדים, אמהות מצאה את עצמה בקונפליקט עם תעסוקה מחוץ לבית. בניגוד לכך, תפקיד המפרנס הטוב עודד אבות להגביר את מאמציהם בשוק העבודה כדי להביא יותר כסף הביתה. ההשתתפות של נשים בשוק העבודה אמנם עלתה בצורה משמעותית בעשורים האחרונים, אך למרות ההתפתחות החיובית הזו לקראת שוויון בין המינים בשוק העבודה, המציאות מראה שההצלחה התעסוקתית של נשים במונחים של שכר ומעמד עדיין נמוכה יותר בהשוואה לזו של גברים. מחקרים מצביעים על כך שכאשר יש צורך לתאם את הקריירות של שני אנשים החיים יחד הקריירה של הגבר מקבלת עדיפות על פני זו של האישה, כלומר אמהות מפחיתות את עומס העבודה לעיתים קרובות יותר מאבות.
ממצאים מעניינים נוספים ממחקר האורך הגרמני:
– אמנם נמצא שמספר שעות העבודה מנבא הצלחה בקריירה הן עבור גברים והן עבור נשים, האפקט היה חזק יותר עבור נשים בשל השונות הרבה יותר במספר שעות העבודה לאורך הקריירה שלהן.
– מלבד הקשר בין הורות ושעות עבודה לבין הצלחה בקריירה, החוקרים בדקו האם יש קשר בין התפיסה העצמית המגדרית של המשתתפים במחקר לבין הצלחתם בקריירה. מה הכוונה? המשתתפים התבקשו למלא שאלון שבדק כיצד הם תופסים את עצמם על בסיס מאפיינים נשיים וגבריים סטראוטיפיים ועל בסיסו נקבעה מידת ה-agency שלהם (החלטיות, עצמאות, ביטחון עצמי וכו’) ומידת ה-communion שלהם (אמפתיה, רגישות, הכלה וכו’). בהתאם למצופה, גברים תפסו את עצמם כיותר agentic ואילו נשים תפסו את עצמן כיותר communal, אך ההבדלים היו די קטנים. מידת ה-agency ניבאה שעות עבודה והצלחה בקריירה כעבור עשור, גם אצל נשים וגם אצל גברים, וניבאה גם אבהות אצל גברים.
– מחקר קודם (Abele 2003) הראה כי אפילו שמעט נשים אמרו שהן רוצות להפחית את עומס העבודה אחרי הלידה של הילד, אחוז הנשים שעשו זאת בסופו שאל דבר היה הרבה יותר גבוה. ובאופן דומה, אפילו שהיו גברים שהביעו רצון להפחית את עומס העבודה אחרי הלידה של הילד, אחוז הגברים שעשו זאת בפועל היה זניח. במחקר הנוכחי נמצא שאמהות נטו להפחית את העומס בעבודה כאשר בן זוגן עבד במשרה מלאה, אך זה היה נכון גם הפוך- אבות נטו להפחית את העומס בעבודה כאשר בת זוגן עבדה במשרה מלאה. לפיכך, ייתכן כי כאשר התנאים מאפשרים אבות עשויים להיות אלה שמפחיתים בעומס עבודה.
כמה מילים על מחקר האורך שעקב אחר מסלול הקריירה של נשים משנות ה-20 עד שנות ה-50 לחייהן:
הנשים במחקר נולדו בין השנים 1944-1954, כחלק מגל הבייבי-בום שאחרי מלחמת העולם השנייה. נשים אלו נולדו אל תקופה מהפכנית שבה תפקידי הנשים והגברים עברו שינויים חסרי תקדים בחסות תנועות הנשים והתנועות לזכויות האדם של שנות ה-60 וה-70. הנשים במחקר עברו ראיון כל שנה או כל שנתיים עד לראיון האחרון שנערך ב-2003, אז היו בנות 49-59. הבעיה המרכזית במחקר היא שמדובר במדגם “ישן” והרבה השתנה בעולם העבודה והמשפחה מאז, בפרט בכל הנוגע לרכישת השכלה, נישואים מאוחרים, הבאת ילדים בגיל מאוחר יותר, ומידת הדבקות במקום עבודה (בעבר אנשים נטו להישאר באותו מקום עבודה הרבה יותר זמן בהשוואה להיום). תודו שזה חיסרון משמעותי במחקר אורך שלא חשבתן עליו 😊
כמה מילים על מחקר האורך שעקב אחרי מסלולי הקריירה של אנשי מקצועות ה-STEM:
חוסר האיזון המגדרי בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה (STEM) נשאר קבוע במשך עשורים והוא הולך וגובר ככל שעולים בסולם הקריירה. חשוב מאוד לומר שמחקרים קודמים לא מצאו הבדלים בביצועים האובייקטיבים בין נשים וגברים. המחקר הנוכחי ניסה לשפוך אור על השאלה מדוע תת-הייצוג של נשים בתחומי ה-STEM עדיין ממשיך. באופן ספציפי, המחקר בדק האם ההורות משחקת תפקיד במנגנון הנשירה תלוית המגדר מתעסוקת STEM.
ממצאים נוספים מהמחקר:
– מבין המשתתפים שעזבו משרה מלאה ב-STEM, 49% מהגברים ו-71% מהנשים דיווחו שעזבו מסיבות קשורות למשפחה (לעומת 4% אצל משתתפים ללא ילדים).
– אחרי לידת הילד הראשון- 15% מהאבות החדשים ו-42% מהאמהות החדשות עזבו משרה מלאה ב-STEM. 15% מהנשים לעומת 3% מהגברים עזבו את שוק העבודה לחלוטין. 4-7 שנים אחרי הלידה, 23% מהאבות עזבו ו-43% מהאמהות עזבו לעבודות אחרות או יצאו לגמרי משוק העבודה- כמעט פי 2.
– כל הממצאים תקפים לאחר שנלקחו בחשבון מקצוע, מוצא אתני, השכלה, גורמים דמוגרפיים ופרמטרים נוספים הקשורים בעבודה.
ממצאי המחקר מצביעים על קושי לשלב עבודת STEM עם המחויבויות הכרוכות בטיפול בילדים. הורים חדשים נוטים יותר לעזוב משרה מלאה ב-STEM בהשוואה לבני גילם ללא ילדים ואפילו הורים חדשים שנשארים במשרה מלאה נוטים יותר להחליף עבודת STEM בעבודה אחרת בהשוואה לבני גילם ללא ילדים.
כמה מילים על אבהות וקריירה:
ישנם שני מודלים מתחרים של אב עובד: “המפרנס הטוב” ו-“האב המעורב”. עם העלייה בשכיחות של נשים נשואות החולקות את תפקיד הפרנסה יחד עם הבעלים, והעלייה באחוז הגברים אשר מעוניינים לחלוק את עול גידול הילדים עם נשותיהם, ניתן לזהות את התחזקותו של הקונפליקט בין תפקיד העובד לתפקיד האב. זה כבר לא מובן מאליו שלהיות אב משמעו בהכרח להגביר את מאמצי העבודה מחוץ לבית כדי לעמוד בדרישות הכלכליות של המשפחה. מדגמים יותר חדשים מצביעים על כך שלגישות השונות יש השפעה משמעותית על מספר השעות בעבודה. בקרב גברים עם גישה מסורתית יותר להורות, אבהות מקושרת לעלייה ב-11 שעות שבועיות של עבודה. בניגוד לכך, בקרב גברים עם תפיסה יותר שוויונית, אבהות מקושרת לירידה ב-9 שעות עבודה בשבוע. האם גברים שמפחיתים את שעות העבודה כדי להיות בבית חווים פחות הצלחה תעסוקתית בהשוואה לגברים אחרים? האם אבות מודרניים באמת משקיעים יותר זמן בטיפול בילדים או שמא הם פשוט עושים איתם כיף? אלו שאלות שנותרו עדיין פתוחות.
ביקורת כללית על המחקרים:
המשתתפים בחלק מהמחקרים הם אנשי מקצוע משכילים מאוד, מה שמגביל את פוטנציאל ההכללה עבור הורים ממעמד נמוך יותר. למעשה, מחקרים מצביעים על כך שאמהות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך משלמות מחיר כבד יותר עם המעבר לאמהות, ואילו גברים (כפי שכבר ראינו) לא מקבלים את הבונוס האבהי המדובר. כאמור, המדיניות הציבורית בנוגע להורות ושוק העבודה משתנה ממדינה למדינה, כך שגם אם יש עדויות ל”עונש אמהי” ו”בונוס אבהי” במדינות מערביות רבות, יש לזכור שקיימת שונות ביניהן- אצל חלקן הדפוס חזק יותר (גרמניה ואוסטריה, למשל) ואצל חלקן פחות (שוודיה, למשל). בעיה נוספת היא בהגדרה של הצלחה בקריירה, ברוב המקרים הפוקוס המרכזי הוא שכר ומעמד תעסוקתי ללא התייחסות ל”איכות העבודה” כמו ביטחון ויציבות במקום העבודה, סיכויים להתקדמות, אוטונומיה, התפיסה של העובדים את עבודתם ועוד. דבר נוסף שקשה לבדוק הוא מה חלקן של השפעות חיצוניות (ציפיות חברתיות-תרבותיות) לבין השפעות פנימיות שעומדות מאחורי החלטות הקריירה של הורים לאחר לידת הילד. ולסיום, יש ספרות מחקרית ענפה שבדקה את הקשר בין אמהות לקריירה, אך הרבה פחות מחקרים בדקו את הקשר בין אבהות לקריירה, כך שיש כאן פערי נתונים להשלים.
