• סקירה שפורסמה ב-2020 על רווחה נפשית והורות
• מחקר שבחן את הקשר בין משך השינה והעייפות של הורים עובדים לבין גילאי הילדים (מחקר אורך של 19 שנים עבור חלק מהמדגם)
• מחקר שבחן את הקשר בין קונפליקט עבודה-בית בקרב אמהות לבין גיל הילדים
• המחקר שמצא רווחה נפשית גבוהה יותר בקרב הורים לילדים בגיל הרך, בהשוואה לילדים בגיל בית ספר

מחקרים שמצביעים על כך שהורים לילדים מתחת לגיל שנתיים נהנים מרווחה נפשית גבוהה יותר:

• https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/jomf.12095
• https://psycnet.apa.org/record/2016-17753-001
• המחקר שבדק את מדדי האושר של הורים בזמן שהם מבלים עם ילדיהם כתלות בגילאי הילדים
• המחקר שמצא דפוס פעמון במדד ההסתגלות של אמהות לאורך שנות חייו של הילד

מחקרים רבים שעוסקים ברווחה נפשית הורית, וביניהם מחקרים שעוסקים בקשר בין רווחה נפשית הורית וגיל הילדים, מעוגנים בתיאוריה שנקראת “פרספקטיבת הדרישות והתגמולים” (demands-rewards perspective). הרעיון הוא די אינטואיטיבי- ההורות מגיעה עם שק של דרישות ותגמולים:
– דרישות- היבטים של ההורות שדורשים השקעה ומאמצים פיזיים, מנטליים וכלכליים מתמשכים.
– תגמולים- היבטים של ההורות שמקדמים השגה של מטרות הוריות ומעודדים צמיחה אישית ותפיסה עצמית חיובית.
לפי התיאוריה, האיזון בין הדרישות לבין התגמולים משתנה כתלות במספר גורמים כמו למשל מעמד סוציו-אקונומי, תמיכה של המדינה ובמקרה של הפוסט הנוכחי- הגיל של הילדים. אם נפרש את ממצאי המחקרים שתיארתי בפוסט לאור התיאוריה נראה שהרווחה הרגשית-פסיכולוגית של הורות לילדים צעירים עולה על הדרישות הכרוכות בטיפול בילדים צעירים.

כמה מילים על המחקר שבדק את הקשר בין שינה של הורים לגיל הילדים:
המחקר ניתח נתונים של כ-4809 הורים שנאספו בין השנים 1989 עד 2008. במחקר נמצא כי ביחס לממוצעי הורים לילדים בני שנתיים ומטה ישנו כ-12 דקות פחות ביום, הורים לילדים בני 2-5 ישנו כ-9 דקות פחות ביום ואילו הורים לילדים בני 6-18 ישנו כ-4 דקות פחות ביום. לא נמצא קשר בין משך זמן קצר יותר לבין הורות לילדים בוגרים. הורים לילדים בני שנתיים ומטה נטו להיות יותר ישנוניים ולהתעפץ במהלך פעילויות יומיומיות. המחקר גם עקב לאורך 19 שנים אחר 833 הורים ומצא עלייה מובהקת במשך השינה לאורך תקופה זו.

כמה מילים על המחקר שמצא רווחה נפשית גבוהה יותר בקרב הורים לילדים צעירים:
במחקר זה נמצא כי רוב ההבדלים ברווחה הנפשית בין הורים לילדים צעירים לבין הורים לילדים גדולים יותר נעלמים כאשר לוקחים בחשבון את הסיפוק של ההורים ממערכת היחסים עם הילדים. כלומר נראה שהפקטור המרכזי ברווחה הנפשית ההורית הוא טיב מערכת היחסים עם הילדים והוא זו שתלויי גיל. הדפוס הכללי שעולה מהמחקר מצביע על כך שמערכות היחסים עם הילדים נוטות להיות טובות יותר בגיל הרך מה שמגיע יחד עם רווחה הורית גבוהה יותר. אך אם מערכת היחסים נותרת טובה גם בשנות בית הספר וגיל ההתבגרות, לא נצפה לראות ירידה ברוחה הנפשית ההורית. כן חשוב להדגיש שמכיוון שמדובר במחקר רוחב עם קשרים מתאמיים בלבד, לא נוכל לקבוע בוודאות את כיווניות הקשר. כלומר, ייתכן כי הרווחה הנפשית של ההורים היא זו שהשפיעה על מערכת היחסים עם הילדים ולא להפך.

וקצת ביקורת לסיום:
הביקורת המרכזית על המחקרים בתחום היא שרובם מחקרי רוחב. במחקרי רוחב משווים את מידת הרווחה הנפשית בין הורים לילדים בגילאים שונים, אך לא בוחנים את השינויים ברווחה הנפשית של אותה קבוצת הורים לאורך שלבי החיים של הילד (מה שמתאפשר במחקרי אורך). בנוסף, המחקרים מתבססים על דיווחים עצמיים שהם מוטים מטבעם. כאמור, רוב המחקרים העריכו את הרווחה הנפשית של ההורים באופן גלובלי, לאו דווקא בהקשר לילדים מה שאומר שייתכנו השפעות נוספות על הרווחה הנפשית שלאו דווקא קשורות לילדים (למשל זוגיות, עבודה, מצב כלכלי וכו’). המחקר שבדק כיצד הורים מרגישים בזמן שהם מבלים עם הילדים ניסה להתגבר על מגבלה זו. בנוסף, כיווני מחקר רלוונטיים שטרם נבדקו כוללים השפעות של ראשית ההורות על המשך ההורות והאינטראקציה בין גיל הילדים למספר הילדים (למשל 3 ילדים צמודים מתחת לגיל 5 לעומת 3 ילדים בטווח גילאים רחב יותר).