אם חשבתן שמוצצים הם המצאה של העולם המודרני- טעות בידיכן. מוצצים משמשים להרגעת תינוקות עוד מהעת העתיקה, אם כי הם בהחלט לא נראו כפי שהם נראים היום. בואו נצא למסע אחורה בזמן אל סיפורם המרתק של המוצצים.
העת העתיקה: מוצצים דבש
כתבים רפואיים מיוון העתיקה מלמדים אותנו שבאותם ימים חפצים מתוקים שימשו להרגעת תינוקות. חפירות מקברי תינוקות בני 3000 שנה חשפו בדיוק במה מדובר. בחפירות התגלו חפצים מחימר בצורה של חיה, כמו חזיר, צפרדע או סוס, כאשר בצד אחד יש חור שדרכו אפשר להכניס את הדבש ובצד השני נמצא הפה של החיה שדרכו התינוק יכול למצוץ את הדבש (ראו תמונה).
ימי הביניים: בד רטוב מלא כל טוב
ציור אמנות מפורסם משנת 1506 שבו נראה תינוק האוחז בפיסת בד כדורית מספר לנו על גרסת המוצצים של ימי הביניים (ראו תמונה): פיסת בד כדורית המלאה במזון כמו לחם, דגנים, שומן, בשר או דגים או ספוגה במשקה מתוק. ישנן אף עדויות שלעיתים היו טובלים את פיסות הבד הללו במשקאות אלכוהולים ואפילו אופיאטים כדי להרגיע תינוקות רעבים או כאובים או כדי לגרום להם להירדם. למרות שמוצצים אלו ספגו לא מעט ביקורת מסיבות של הגיינה ובטיחות הם נותרו נפוצים באירופה וברוסיה במשך מאות שנים עד המאה ה-19.
נשכנים עתיקים: אב טיפוס למוצץ המודרני
אם היום הורים נוטים להאשים את בקיעת השיניים כמעט בכל דבר, במאה ה-16 היא אף הוכתרה כגורם המוביל לתמותת תינוקות. כדי להקל על המצב, פותחו נשכנים בצורה של משרוקית או רעשן עם חלק קשה עשוי מתכת, עצמות, שנהב, צדפים או אלמוגים המיועד לנשיכה (ראו תמונה). באותם ימים אף האמינו שלנשכנים אלו יש יכולות מיסטיות אשר שומרות על התינוקות מפני רוחות רעות ומחלות. עם ירידת קרנה של ההנקה בימי הביניים, הנשכנים צברו יותר ויותר פופולאריות.
לאחר ימי הביניים, נרות שעווה או מקלות ליקריץ מתקתקים ואפילו עוגיות בצורת אצבע שימשו כנשכנים. בסוף המאה-19 ותחילת המאה ה-20 הופיעו נשכנים עם טבעת בצד אחד וסטיק בצורת אצבע בצד השני. נשמע מוכר? אכן, נשכנים אלו הם למעשה המקור של המוצץ המודרני.
