אחת השאלות שחזרה על עצמה המון בחודש התפתחות השפה הייתה האם זה אפקטיבי לדבר עם הילד באנגלית (או בכל שפה זרה אחרת) גם כשאין להורה שליטה בשפה זו ברמת שפת-אם, או שמא יש סיכוי שזה יגרום לו נזק?
הנה התשובה שלי:
במחקר שנערך בקרב דו-לשוניים בני שנתיים וחצי נמצא שככל שאחוז החשיפה לשפה מדוברי שפת-אם היה גדול יותר, כך אוצר המילים של הילד היה גדול יותר. ממצאים אלו מעידים על כך שחשיפה לשפה מאנשים שאינם דוברי שפת-אם אפקטיבית פחות מחשיפה לשפה מדוברי שפת-אם. בהמשך לממצאים אלו, מחקר אחר הראה שמה שמשנה להתפתחות השפה הוא לא בהכרח עד כמה ילדים דו-לשוניים נחשפים לדוברי שפת-אם (לעומת לא-דוברי שפת אם), אלא רמת השליטה של הדוברים בשפה שאיננה שפת אמם.
במחקר שהתפרסם בשנה שעברה תיעדו בוידיאו אינטראקציות שהתנהלו באנגלית בין אמהות שאינן דוברות שפת-אם אנגלית לבין ילדיהן בני השנתיים (האמהות דיווחו שהן מדברות עם ילדיהן באנגלית באופן קבוע). נמצאו הבדלים משמעותיים באיכות הדיבור שהופנה אל הילד מבחינת אוצר מילים, מורכבות דקדוקית וכדומה, כתלות ברמת השליטה של האם באנגלית. אמנם לא בדקו במחקר הזה מדדים של התפתחות שפה, אך מחקרים אחרים הראו שמאפייני הדיבור הללו מנבאים את התפתחות השפה של הילד.
המחקרים שתיארתי מצביעים על כך שחשיפה לשפה מאנשים שאינם דוברי שפת-אם היא פחות אפקטיבית מחשיפה לשפה דרך דוברי שפת-אם, והחשיפה אפקטיבית עוד פחות ככל שרמת השליטה של הדובר בשפה נמוכה יותר.
