“אמא, יש לי פיפי” אומר יובל לאמו ומבקש לרדת מהנדנדה.
“מה, הוא כבר גמול?” שואלת בפליאה אחת האמהות בגן השעשועים.
“כן, כבר כמה חודשים. הורדנו חיתול איך שהתחיל להתחמם בחוץ.”
“יפה לכם” היא אומרת וממשיכה לתחקר “גם ביום וגם בלילה?”
“בלילה הוא עדיין עם חיתול. על זה אין לנו שליטה, זה לגמרי פיזיולוגי.”
גמילת לילה היא פיזיולוגית? מה זה בכלל אומר?
במהלך השנים הראשונות לחייהם ילדים רוכשים את היכולת לשלוט בסוגרים- גם ביום וגם בלילה. אמנם המטרה הסופית של גמילת היום וגמילת הלילה היא דומה – פיפי וקקי עושים בשירותים או בסיר ולא על הרצפה או על הסדינים- אך הדרישות הפיזיולוגיות לשם הצלחת התהליך אינן זהות לחלוטין.
מה הכוונה? גמילת יום מושגת כאשר הילד מפתח שליטה רצונית ומודעת על השלפוחית. בגזרת הלילה, הגמילה מתרחשת כאשר השלפוחית של הילד מצליחה לאגור כמות מספקת של פיפי וההורמונים בגופו דואגים לכך שהוא ייצר פחות פיפי במהלך הלילה. ממצאים מחקריים מאששים את מה שרבות מאיתנו ודאי מכירות מניסיון אישי- שליטה על שלפוחית השתן בלילה מגיעה הרבה יותר מאוחר משליטה על השלפוחית במהלך היום, ברמה של חודשים עד שנים. עדות נוספת לכך שלגמילת לילה יש דרישות משלה.
מה בדיוק מבשיל שם?
לאורך השנים, ולמעשה עד גיל 12, נפח השתן שהשלפוחית יכולה להכיל הולך ועולה. בנוסף, המקצב הביולוגי ששולט על ייצור השתן ואחראי לכך שכמות הפיפי שאנחנו מייצרות במהלך הלילה קטנה ב-50% בהשוואה ליום מבשיל גם הוא עם הגיל (יש עדויות לכך שהוא מגיע לבשלות עוד לפני גיל שלוש). אז אכן, ככל שעוברות השנים, כך התנאים שמאפשרים לילדים שלנו להישאר יבשים במשך הלילה הולכים ומשתפרים.
אז באמת אין לנו שליטה על התהליך?
כפי שגילינו בכתבה “גמילה מחיתולים בראי ההיסטוריה“, במאה השנים האחרונות חל שינוי דרסטי בגישות המערביות לגמילה מחיתולים- הובלת התהליך עברה מידיהם של ההורים אל ידיו של הילד, מה שהתבטא בעלייה משמעותית בגיל שבו ילדים נפרדים מהחיתול. התהליכים ההיסטוריים הללו סיפקו לחוקרים הזדמנות מושלמת לבחינת השאלה האם גמילת לילה מושפעת מהגישה לגמילה לחיתולים או שמא מדובר בקרב אבוד אל מול ההתפתחות הפיזיולוגית של הילד.
