“אמא ואבא עוד רגע ייכנסו הביתה ויביאו איתם את אחיך הקטן”, אומרת סבתא ליובל בן השלוש. הדלת נפתחת והנה הוא מולו עטוף שכבות בתוך הסלקל- האח הקטן שכולם סביבו מדברים עליו. יובל מסתכל עליו, בוחן אותו מלמעלה למטה ומצהיר: “עכשיו אתם יכולים לקחת אותו בחזרה!”.
הצטרפותו של אח חדש למשפחה מטלטלת את עולמו של הילד הבכור שעד לפני רגע נהנה מבלעדיות מוחלטת. השינוי הדרמטי בתמונה המשפחתית מציף את הבכור בחששות ובקנאה, לצד שמחה והתרגשות. התינוק החדש כמו מאיים על מערכת היחסים בין הבכור להוריו, והאח הבכור נאלץ לצאת למסע הסתגלות למצב החדש.
כיצד ילד שהפך לפתע לאח גדול מתמודד עם הטייטל החדש?
חוקרים מאוניברסיטת מישיגן גייסו 221 משפחות שציפו לילד שני ועקבו אחר התנהגות הבכורים (בני 1-5) בשנה הראשונה שלאחר הלידה. מצלמות וידיאו שהותקנו בבית המשפחות תיעדו את התנהגותם של הבכורים בתגובה לאינטראקציה בין האם לתינוק ובין האב לתינוק חודש אחרי הלידה. בניגוד לציפיות, רוב הילדים (60%, הנינוחים) שיחקו ברוגע ובשלווה לצד ההורה והאח החדש, בוחנים לפרקים את האינטראקציה בין ההורה לתינוק, בעוד שרק אחוז קטן מהם (2.7%, המוחים) הפגינו מורת רוח בצורה של תוקפנות פיזית או מילולית כלפי ההורה או התינוק. אחוז ניכר מהילדים (30%, הנמנעים) צפו במתרחש מרחוק בתדירות די גבוהה, נמנעו מהצטרפות לאינטראקציה, אך לא היו פנויים דיים למשחק עצמאי. שאר הילדים (6%, הנצמדים) הראו עניין מופרז באינטראקציה בין ההורה לתינוק ודאגו להישאר צמוד צמוד אל ההורה, בפרט אל האמהות. באופן מעניין, דפוס התנהגות זה אפיין ילדים צעירים יותר, מה שעשוי להעיד על התנהגות תואמת-גיל.
