פרק שלישי ואחרון בסדרה
סדרת פוסטים אורחת באדיבותה של פורת יעקב, דוקטורנטית לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהנחיה משותפת של פרופ’ נעמה עצבה-פוריה וד”ר פלורינה יוזפובסקי.
כשהמשפחה מתכוננת לבואו של הילד* השני, מחשבה רבה מוקדשת לילד הבכור- איך הוא יגיב להצטרפות התינוק למשפחה? כפי שכבר ראינו בפוסט הראשון בסדרה, התרחבות המשפחה היא אכן תקופה משברית עבור הילדים הבכורים. אבל יש עוד שאלה חשובה שטרם שאלנו- מי הוא התינוק? האם הוא נוטה לבכות הרבה? בקושי ישן? או שהוא נרגע בקלות וממעט לבכות? והאם זה בכלל משנה?
היום אני רוצה לשתף אתכם בממצאים מרתקים מהפרק השלישי של עבודת הדוקטורט שלי העוסק בהשפעה שיש ליכולת הוויסות של התינוק החדש על איכות יחסי האחים. למה דווקא ויסות? ובכן, מחקרים קודמים גילו קשר בין יכולת ויסות טובה של תינוק בן ארבעה חודשים לבין איכות הקשר שלו עם הוריו בגיל שנה, מה שגרם לנו לחשוב שאולי זה ככה גם במקרה של אחים.
כדי לבדוק זאת, גייסנו כ-130 משפחות מדרום הארץ, איתן נפגשנו בשלוש נקודות זמן: במהלך ההיריון השני (שבועות 23-34), 4-6 חודשים לאחר הלידה וכן שנה וחצי לאחר הלידה. כדי להעריך את הסתגלות האחים הבכורים להצטרפות האח החדש מדדנו את השינוי בבעיות ההתנהגות שלהם בין נקודת הזמן הראשונה לנקודת הזמן השנייה. יכולת הוויסות של התינוקות נמדדה בנקודת הזמן השנייה (4-6 חודשים אחרי הלידה) ואילו איכות יחסי האחים נמדדה בנקודת הזמן השלישית (שנה וחצי אחרי הלידה).
כמו במחקרים קודמים, רוב הילדים הבכורים הראו עליה בבעיות התנהגות 4-6 חודשים לאחר הולדת הילד השני, בהשוואה לתקופת ההיריון. בנוסף, ככל שהעלייה בבעיות ההתנהגות הייתה גדולה יותר, כך יחסי האחים התאפיינו ביותר יריבות, קונפליקטים והימנעות כשנה וחצי לאחר הלידה.