מנקודת מבט היסטורית, ובוודאי מנקודת מבט אבולוציונית, הפרדת ילדים על פי גיל היא רעיון די מוזר. לאורך רוב רובה של קריירת המין האנושי, בני אדם חיו בקבוצות קטנות של לקטים-ציידים שבהן לילדים הייתה גישה לכל היותר לילד אחד או שניים קרובים לגילם, וגם זה לעיתים רחוקות. רק במאה-מאתיים השנים האחרונות, עם התפשטותם של בתי הספר בחברה המערבית, חל שינוי דרמטי באותה נורמה היסטורית: ילדים החלו נדרשים לבלות את רוב שעות היום במסגרות מופרדות על פי גיל.
כבר נוכחנו לדעת שטבעי הוא לא בהכרח אופטימלי, אך אם חושבים על זה ברמה התיאורטית זה די הגיוני שלסביבה רב-גילאית יש יתרונות. הרי ילדים גדולים יותר (לרוב בעלי מיומנויות גבוהות יותר) עשויים לעודד למידה בקרב ילדים קטנים יותר (לרוב בעלי מיומנויות נמוכות יותר), ובכך גם לשפר את המיומנויות שלהם עצמם.
אז שנשאל את המדע?
ובכן, צלילה אל הספרות המחקרית מגלה לנו שגם הפעם המדע לא לגמרי סגור על עצמו*. ישנם מחקרים שמצאו עדויות להשפעה חיובית של רב-גילאיות בגן על התפתחות הילד, ישנם מחקרים שמצאו השפעה שלילית ויש כאלה שלא מצאו השפעה כלל, לא לטובה ולא לרעה. אבל רגע לפני שאתן מתייאשות מהמדע, זכרו שבמקרים רבים הדברים המעניינים באמת נמצאים בפרטים הקטנים.
הכל עניין של פרופורציות
מספר מחקרים מצאו שלא ההטרוגניות של הגילאים בגן היא שמשנה, אלא הרכב הגילאים. למשל, במחקר שהשתתפו בו קרוב ל-3000 ילדים, בני ארבע הראו מיומנויות נמוכות יותר בשפה, אוריינות ומתמטיקה, כאשר בגן שלהם היה אחוז גבוה יותר של בני שלוש (ברמה של 4-5 חודשי התפתחות!). מה יכול להסביר זאת? סביר להניח שאופן התנהלותה של הגננת מושפע מהגיל והיכולות הממוצעים של הילדים בגן, כאשר אחוז גבוה של ילדים צעירים מכוון את רמת הגירוי וההוראה כלפי מטה. ואכן, מחקר אחד מצא שגננות בגנים רב-גילאיים עם אחוז גבוה יותר ילדים צעירים השתמשו פחות בחומרי קריאה ובספרים במהלך היום בגן. בנוסף, ככל שילדים צעירים יותר כך היכולות החברתיות ויכולות הויסות הרגשי שלהם נמוכות יותר, מה שעשוי להשפיע לרעה על האווירה בגן וכפועל יוצא על התפתחות הילדים.
