החולשה העיקרית של המחקר שתיארתי בפוסט היא שהתלמידים לא הוקצו באופן אקראי לקבוצות המחקר. כדי להתגבר על הבעיה החוקרים התאימו בין המשתתפים בשתי הקבוצות לפי מין, מוצא, מצב סוציואקונומי ובית הספר. ועדיין, ייתכן שהמקור להבדלים שנמצאו בין הקבוצות נעוץ לא בחינוך המונטסורי אלא בהשפעת ההורים- ייתכן שהמכנה המשותף שהוביל הורים לשלוח את ילדיהם למסגרת מונטסורית גם הוביל את ילדיהם להצליח יותר במתמטיקה ובמדעים. בנוסף, לא ידוע באילו בתי ספר למדו התיכוניסטים בקבוצת הביקורת בעברם. החוזקה של המחקר היא בכך שהוא כלל מספר גדול יחסית של תלמידים (402) שלמדו בכיתות שונות עם מורים שונים במסגרות מונטסוריות שדבקו בהנחיות ה-AMI.
שני מחקרים נוספים הראו יתרון ארוך-טווח לחינוך המונטסורי, אך הם לוקים בבעיות מתודולוגיות מאוד קשות ולכן בחרתי שלא לספר עליהם בגוף הפוסט. בקצרה, מדובר בפרויקט שיועד לילדים מרקע סוציואקונומי נמוך. הילדים הוקצו באופן אקראי לאחת מארבע מסגרות חינוכיות (ביניהן מסגרת מונטסורית) ובילו בהן כשנה אחת בלבד. לאחר מכן, הילדים עברו למסגרות רגילות והחוקרים תיעדו את הישגיהם לאורך השנים עד התיכון. מחקר אחד לא מצא יתרון חברתי וקוגניטיבי לילדים המונטסורים מיד עם תום השנה, אך היתרון הופיע מאוחר יותר בגיל ההתבגרות. מחקר נוסף הראה שמדדי ה-IQ של הבנים המונטסורים היו גבוהים יותר לאורך כל השנים. אבל כאמור המחקרים האלו סובלים מבעיות קשות- הגננות היו תלמידות תואר ראשון שגויסו לפרויקט ועברו הכשרה מונטסורית של 8 שבועות בלבד, הילדים בגן היו בני אותו גיל (ולא בטווח של 3 שנים כמו במסגרת מונטסורית קלאסית), היישום של הגישה המונטסורית היה רחוק מאוד מהמקור (למשל מעגלי עבודה מקוצרים של חצי שעה במקום שלוש שעות) ומספר המשתתפים במחקר הלך וקטן לאורך השנים. לכן היכולת להסיק משהו מהמחקרים האלו היא מאוד מוגבלת, ונכון להיום המחקר שתיארתי בפוסט הוא היחיד שנותן מענה סביר לשאלת ההשפעות ארוכות הטווח של החינוך המונטסורי.
י Karnes, M., Shewedel, A. & Williams, M. A. in As the Twig is Bent: Lasting Effects of Preschool Programs (ed. Consortium for Longitudinal Studies) (Erlbaum, Hillsdale, NJ, 1983).
Miller, L. B. & Bizzell, R. P. Long-term effects of four preschool programs: ninth and tenth-grade results. Child. Dev. 55, 1570–1587 (1984).