התגובה שלי לראיון של פרופסור ג'יימס מק'קנה בעיתון "הארץ"

התגובה שלי לראיון של פרופסור ג'יימס מק'קנה שפורסם בסוף השבוע בעיתון "הארץ"

"מותר לשאול אם את מקיימת לינה משותפת?" נשאלתי היום בהודעה פרטית.

עניתי את מה שעניתי והוספתי: "אני בכוונה לא כותבת בקבוצה מה אני עושה בבית שלי עם הילדה הפרטית שלי, כי המידע הזה פשוט לא רלוונטי לשיח מדעי-ביקורתי. הבחירות האישיות שלי כאמא לא אמורות לתת לי לגיטימציה או דה-לגיטימציה לבקר מחקר כזה או אחר"

ואז קיבלתי ממנה את המחמאה הכי גדולה שקיבלתי מאז שהקמתי את מאמאדע

"את צודקת ובאמת אי אפשר להבין מה דעתך האישית שזה מעולה"

זה לא שאני שומרת על פרטיותי בקנאות (מיומנויות סטוקינג מינימליות יספיקו כדי למצוא את התשובה), אלא שאני חושבת באמת ובתמים שזה לא רלוונטי ואפילו גרוע מכך- לא אחראי.

בימים האחרונים הרשת גועשת בעקבות פרסום הריאיון עם פרופסור ג'יימס מק'קנה בעיתון הארץ. התלבטתי ביני לבין עצמי אם אני בכלל רוצה להיכנס לזה, הרי רק לפני רגע צלחנו את חודש השינה הסוער, אבל לא הצלחתי לעמוד מנגד.

אז הנה הביקורת *המדעית* שלי על הכתבה:

אני אתחיל מהכותרת "אין סיבה לפחד. הורים צריכים לישון עם התינוקות שלהם. הכי קרוב שאפשר". האמירה הזו לא נתמכת בעדויות אמפיריות, כפי שראינו בכתבה על לינה משותפת ותסמונת המוות בעריסה. כן, גם כשלוקחים בחשבון את גורמי הסיכון המרכזיים כמו עישון, אלכוהול ואי-הנקה, עדיין יש מחקר שמראה כי קיים סיכון למוות בעריסה בלינה משותפת. נכון, מחקר אחר לא מצא סיכון מובהק סטטיסטית בלינה משותפת בהיעדר גורמי הסיכון האלו, אבל אי אפשר להתייחס לאחד ולהתעלם מהאחר, או במילים אחרות לעשות קטיף דובדבנים.

הסיפור של לינה משותפת הוא סיפור מורכב וברגע שמשתמשים באמירות כוללניות שכאלה נגזלים מאיתנו הפרטים. ו-the devil is in the detail. בואו נחזור רגע לאותו מחקר שמצא סיכון למוות בעריסה בלינה משותפת בהיעדר גורמי הסיכון השונים. הנה פרט סופר חשוב- הסיכון בלינה משותפת היה מובהק סטטיסטית רק עבור ילדים מתחת לגיל 3 חודשים. אנחנו גם יכולות להוסיף לפרט הזה את המחקרים שהדגימו את בטיחותו של סל-השינה, בתור אלטרנטיבה ללינה משותפת בחודשים הראשונים. והנה קיבלנו בתור הורים פרטים חשובים שיכולים לסייע לנו לקבל החלטה מושכלת יותר. וזה רק על קצה המזלג.

דבר נוסף שמק'קנה אומר במהלך הריאיון הוא שלינה משותפת והנקה נדרשות להתפתחות נוירוביולוגית תקינה של מי שמתחיל את חייו כשגודל המוח שלו הוא 25% מנפח של מוח בוגר, ושאמור בשנתו הראשונה להכפיל את גודלו. מה שמשתמע מהמשפט הזה הוא שלינה במיטה נפרדת ואי-הנקה הם תנאים לא מספיקים להתפתחות תקינה של המוח. האמנם? מספר מחקרים שבדקו את הקשר בין לינה משותפת לבין יכולות קוגניטיביות הגיעו לממצאים סותרים- חלקם מצאו יתרון, וחלקם לא מצאו יתרון כלל. מעבר לכך, מדובר בקשר מתאמי ולא בקשר סיבתי. במילים אחרות, על סמך העדויות המחקריות הקיימות בשום פנים ואופן לא ניתן לטעון שלינה משותפת *תורמת* להתפתחות קוגניטיבית, לכל היותר ניתן לטעון שלינה משותפת ויכולות קוגניטיביות גבוהות יותר נוטות להופיע יחד- וגם זה, כאמור, שנוי במחלוקת.

ייתכן שתינוקות שעוברים אימון שינה חווים ייאוש, תחושת נטישה ואכזבה נוכח הנסיגה הבלתי־צפויה של הוריהם מהתנהלות אוהבת ומגוננת שאפיינה אותם עד כה, כפי שטוען מק'קנה. אבל רגע, איך אפשר לדעת שתינוק חווה ייאוש ואכזבה? אפשר בכלל למדוד את זה? ובכן, הנה לנו שיעור חשוב על ההבדל בין ממצאים לפרשנות. ממצאים הם כמו שברי חרס באתר חפירות ארכיאולוגי, והפרשנות היא זו שמדביקה אותם זה לזה, משלימה את החורים ובסופו של דבר מספרת את הסיפור. אין לי שום דבר נגד סיפור טוב, אבל בעיני מדען ששם את עצמו בפרונט הציבורי צריך להיות אחראי מספיק כדי לעשות את ההבחנה הזו.

ובאשר לטיעון האבולוציוני- הנה נקודה למחשבה. אפשר להפוך לחלוטין את הטיעון על ראשו ולטעון כי במהלך האבולוציה הלינה המשותפת לאו דווקא נבררה כי היא מגנה על תינוקות מפני מוות בעריסה, אלא כי היא עושה סלקציה לתינוקות פחות כשירים. למשל, תינוקות עם רגישויות או לקויות אשר מונעות מהם להגיב בצורה מעוררת לפעולה במצבים של חנק, או כשמישהו מתגלגל עליהם- מצבים אשר עלולים לקרות בזמן לינה משותפת. לפיכך, יש מקום להטיל ספק בטיעון האבולוציוני לפיה לינה משותפת היא אופטימלית מכיוון שהיא טבעית.

ולסיכום, כשמילים כמו "מגדולי המומחים לשנת תינוקות" מגיעות עם מילים כמו "הורים צריכים לישון עם התינוקות שלהם הכי קרוב שאפשר" זה לא פחות ממסוכן. המילים האלו מסתירות את כל הפרטים החשובים ומקדמות שיח מטיף ומחנאי ולא שיח שהוא well-informed.

שיח שהוא well-informed הוא המהות של מאמאדע בעיני.

כן, גם אם זה אומר לשחוט פרות קדושות, אימוני שינה ולינה משותפת כאחד.

בעקבות הדיון הסוער שהתפתח בתגובה לביקורת שפרסמתי, פנינו (אני ומרי) לפרופסור ג'יימס מק'קאנה בכבודו ובעצמו. לחצו כאן כדי לצפות בסרטון שבו מרי מסכמת את כל הסאגה.

לדיון על הכתבה