בשנת 1694, כאשר המדען ההולנדי ניקולאס הארטסוקר הסתכל על תאי זרע מבעד למיקרוסקופ, הוא היה בטוח שהוא מזהה אדם מיניאטורי מתכרבל לו בקצה של כל תא זרע. התגלית המרעישה נפוצה לכל עבר וסיפקה דלק לתיאוריה רווחת לפיה העובר נוצר בגופו של הגבר ומופקד ברחם האישה רק כדי להכפיל את מימדיו (ספרמיזם). גם אחרי שנת 1827 שבה האמבריולוג קרל ארנסט פון באר* הצליח לשכנע את הקולגות שלו שבני אדם מיניאטוריים לא מושתלים ברחם האישה אלא נוצרים בתוכו, הגישה לפיה גברים הם אלו שמכוונים את מהלך האבולוציה החזיקה מעמד במשך מאה שנים נוספות.
היום כבר מוסכם על הכל שהביצית איננה כלי קיבול פסיבי. מעבר לכך שהביצית מספקת מחצית מהדנא של העובר, היא מלאה בחומרים אשר מזינים את העובר בשלבי ההתפתחות הראשוניים. ויותר מזה, ההשפעה של האם על עתיד ילדיה מתחילה עוד לפני שהגנים של האב בכלל נכנסים לתמונה. דוגמא להשפעה אמהית שכזו מספק מין יוצא דופן של גחליליות המעופפות להן באמריקה הצפונית.
