הגדרה של כאב:
ההגדרה המדעית של כאב הופיעה לפני יותר מ-40 שנה, לפיה “כאב הוא חוויה סנסורית ורגשית לא נעימה המקושרת לנזק פוטנציאל או ממשי לרקמות”. למרות שכאב אקוטי כמו כאבי לידה נחשב כבעל שני מימדים לפחות (סנסורי ורגשי/מצוקתי), הן במחקר והן בקליניקה הפוקוס המרכזי הוא לרוב בהעברה הפיזיקלית של גירוי כאב ולא בחוויה הסנסורית והרגשית של הכאב. קו מחשבה זה לעיתים קרובות משתקף בניסיונות להעלים את תחושת הכאב על ידי שימוש באמצעים פרמקולוגיים כטיפול היחיד ובעל הערך הרב ביותר. סיוע לנשים להתמודד עם כאבי לידה על ידי שיטות להפחתת הרכיב הרגשי או הפחתת הרכיב הסנסורי (אבל לא בהכרח ביטולו) עשוי להיתפס כלא אפקטיבי על ידי קלינאים שמאמצים את המודל הנוירופיזיולוגי באופן בלעדי. אולי הגדרה מוצלחת יותר של כאב היא “תופעה מורכבת מאוד הכוללת רכיבים סנסוריים ורגשיים. הרכיב הרגשי של כאב משמש תפקיד תקשורתי כך שחוויית הכאב האינטנסיבית של אדם אחד הופכת למציאות של אדם אחר דרך הבעה רגשית. לפי מודל אחר (המודל של צ’אפמן), גירוי הכאב מגיע אל המוח ושם עובר אינטראקציה עם מגוון משתנים רגשיים, מוטיבציוניים, חברתיים, קוגניטיביים ותרבותיים הייחודים לפרט. זו “הפרשנות האישית” של הגירוי המכאני שנוצר במהלך הלידה והוא זה שקובע את חווית הכאב הפרטית של היולדת.
הפיזיולוגיה של כאבי הלידה:
בשלב הראשון של הלידה, כאשר צוואר הרחם מתרכך ונפתח, גירוי הכאב מגיע מהמתיחה המכנית של החלק התחתון של הרחם ומפתיחת צוואר הרחם. ככל שהפתיחה הולכת ומתקדמת, גם עוצמת הכאב עולה. מדוע? בשכבה האמצעית של הרחם נמצאים קולטנים הפועלים בתגובה ללחץ או כוח פיזי (מכנו-רצפטורים). כאשר הלחץ המכני על הרחם גובר, קולטנים אלו נכנסים לפעולה ומשגרים מסרים של כאב אל חוט השדרה ומשם אל המוח. אליהם מצטרפים קולטנים מסוג אחר (כימו-רצפטורים) הפועלים בתגובה לגירוי החוזר של הרחם בעקבות הצירים. והכאב? חוגג! סוג הכאב בשלב זה של הלידה נקרא כאב ויסרלי, כאב שמקורו באיברי הגוף הפנימיים ולעיתים קשה לזהות את מיקומו. לפיכך, לא מפליא שבעוד שכל הנשים חוות כאב בבטן התחתונה במהלך הצירים, מספר לא מבוטל של נשים חווה גם כאב בגב התחתון ובאזורים אחרים כמו עצמות האגן, הישבן והירכיים.
כאשר הלידה מתקדמת אל עבר השלב השני (שלב הלחיצות), הכאב הויסרלי מתחלף בכאב סומטי, כאב שמקורו ברקמות רכות כמו עור ושרירים. הסיבה לכאב היא ההתרחבות של מבני האגן המקיפים את הנרתיק וההתרחבות של רצפת האגן והפרינאום. גירויי הכאב שמקורם ברחם ובמבני האגן מגיעים אל חוט השדרה ועוברים עיבוד ראשוני, ומשם מגיעים אל מבנים שונים במוח להמשך עיבוד. בכל תחנה במסלול שעובר גירוי הכאב בדרכו אל המוח עשויה להתרחש מודולציה שמפחיתה או מגבירה את הכאב.
יש כמה דרכים להעריך כאב בצורה מהירה ופשוטה:
– דירוג פשוט של עוצמת הכאב מ-1 עד 10 כאשר 1 אומר “אין כאב כלל” ו-10 אומר “הכאב הכי נורא שאפשר לדמיין”.
– סרגל כאב ויזואלי- סגל שכולל מספרים מ-1 עד 10 ולכל מספר יש תיאור מילולי ופרצוף שמבטאים את מידת הכאב
– סרגל הכאב של מקגיל- אפשר למצוא אותו בקלות בגוגל, אבל יש לו גרסאות מקוצרות יותר.
והנה ההסתייגויות:
כאב הוא חוויה סובייקטיבית לחלוטין וכדי שצופה מן הצד “ידע” כמה כואב לאדם שמולו, האדם הזה חייב לתקשר איתו. במילים אחרות, האדם הכאוב חייב להעביר את החוויה הפנימית שלו למילים כדי לתאר אותה ו/או להפגין “התנהגויות כאב” שהצופה יכול לפרש. חשוב לומר שהפרשנות של התנהגויות כאב נשענת במידה רבה על תפיסות חברתיות ותרבותיות גם של האדם שחווה את הכאב וגם של הצופה מהצד. בנוסף, המילים שהאדם משתמש בהן כדי לתאר את הכאב שלו גם הן תלויות בפרשנות אישית. הכלים שתיארתי לא באמת מודדים כאב אלא מנסים להעריך כמותית (כמה כואב) או איכותית (שורף, דוקר וכו’) מימדים מסוימים של ביטוי כאב. כל מדד מנסה להמיר חוויה רב-מימדית למספר על סרגל. ומטבע הדברים למדדים אלה מגבלות משמעותיות, בפרט כאשר מדובר בלידה. נשים בעצמן זיהו את הפוטנציאל לאי דיוקים של מדדי הכאב הללו בשלל השפעות רגשיות וקשביות במהלך הלידה. בנוסף, הן ביטאו מורת רוח מההפרעה שגרמו מדידות אלו במהלך הלידה (יכולה להבין אותן, לא נראה לי שהייתי מסכימה להשתתף במחקר כזה, עם כל הכבוד למדע חח).