"זה לא פייר": האם ייתכן שילדים הוגנים מטבעם? (חלק ב')

בפרקים הקודמים

בחלק א' גילינו שילדים מגיל 8 ומעלה הרבה יותר הוגנים ממה שיכולנו להעלות בדעתנו. לא רק שהם מעדיפים לוותר על הסוכריות שלהם כדי להימנע ממצב שבו ילד אחר מקבל פחות, הם גם לרוב בוחרים לשלם מחיר כדי למנוע מילד אחר להתנהג בצורה לא-הוגנת גם כשזה לא נוגע להם.

לפני שאנחנו קופצות למסקנות כוללניות על התפתחות ילדים בואו נעצור רגע ונחשוב- אם התנהגות כזו מופיעה רק סביב גיל 8, נדירה עד לא קיימת בעולם החי ועומדת בניגוד גמור למודלים כלכליים של רציונליות- האם ייתכן שמעורב כאן משהו גדול יותר מביולוגיה?

מגלים עולמות

כדי לענות על השאלה הזו יצאו החוקרים למסע מסביב העולם (או יותר נכון שלחו שליחים לעשות זאת במקומם) במטרה לגלות אילו היבטים של התנהגות הוגנת מאפיינים את כל הילדים באשר הם, ואילו היבטים מושפעים מהנורמות החברתיות שלתוכן הם גדלים. במאמץ מתמשך של 4 שנים, הצליחו החוקרים לגייס כ-866 זוגות ילדים בני 4-15 משבע מדינות שונות - ארה"ב, קנדה, הודו, אוגנדה, סנגל, מקסיקו ופרו - אשר השתתפו במשחק הסוכריות שתואר בפוסט הקודם [1].

ומה הם גילו?

בכל 7 התרבויות שנבחנו, ללא יוצא מן הכלל, ילדים העדיפו להקריב סוכרייה אחת כדי שבן זוגם למשחק חלילה לא יקבל יותר סוכריות מהם [2]. הן ילדים מכפרים קטנים נטולי תשתיות והן ילדים מערים גדולות ומתועשות הראו דפוס התנהגות דומה, מה שעשוי להעיד על מאפיין אוניברסלי של התנהגות אנושית.

והנה מגיע החלק המעניין. זוכרות שהופתענו לגלות שילדים אמריקאים סביב גיל 8 העדיפו להישאר בידיים ריקות מאשר לקבל יותר סוכריות מבן זוגם? אז מסתבר שרק ילדים מארה"ב, קנדה ואוגנדה נוהגים באופן דומה, בעוד שילדים מתרבויות אחרות לוקחים את ארבע הסוכריות בלי לחשוב פעמים ומותירים את בן זוגם למשחק עם סוכרייה אחת בלבד.

אז מה הסיפור?

ייתכן מאוד שילדים שגדלים בעולם המערבי, אשר מקדש את ערך השוויון, נתונים ללחצים חברתיים שלא משאירים להם ברירה אלא להפנים את הנורמות האלו בשלב מוקדם בהתפתחות, בהשוואה לילדים שגדלים בחברות אחרות. הרי מי מאיתנו רוצה לקלקל את שמה הטוב ולהיחשב ככזו שלא יודעת לשתף פעולה? אבל רגע, איך אוגנדה קשורה לעניין? אוגנדה היא בהחלט לא מדינה מערבית, אבל בתי הספר שמהם גויסו הילדים למחקר נמצאים באינטראקציה מתמדת עם מורים מהמערב ולטענת החוקרים ייתכן שהם תרמו להנחלתן של נורמות מערביות הקשורות להוגנות.

ומה הלקח שלנו?

המחקר הזה נותן לנו הזדמנות יקרה מפז לחזות במו עינינו כיצד הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו משתנה כאשר אנחנו יוצאים מגבולותיו של העולם המערבי.

או במילותיו של הפסיכולוג יורי ברונפנברנר:

“Developmental psychology is the science of strange behavior of children in strange situations with strange adults for the briefest possible periods of time”

הערות:

[1] תזכורת קצרה למשחק הסוכריות: שני ילדים יושבים זה מול זה, כאשר כל אחד מהם מקבל כמות מסוימת של סוכריות. הילד שמקבל את תפקיד "המחליט" מתבקש לבחור אם לקבל או לדחות את החלוקה של הסוכריות. אם הוא דוחה את החלוקה שני הילדים נשארים בידיים ריקות.

[2] נצפתה שונות בין תרבויות בגילאים שבהם ילדים החלו לדחות את החלוקה שבה הם מקבלים פחות מבן זוגם למשחק. היא הופיעה הכי מוקדם בארה"ב ובקנדה (גיל 4-6), והכי מאוחר במקסיקו (גיל 10). ייתכן שהסיבה להופעתה המאוחרת אצל ילדי המאיה במקסיקו היא שהם הגיעו מאותו הכפר והקשרים המוקדמים ביניהם הפחיתו את התחרותיות.

לדיון על הכתבה