במחקר של משחק הסוכריות השתתפו כ-178 זוגות ילדים בין הגילאים 4-9. כל זוג ילדים השתתף במשחק באחד משני תנאים: חלוקה-לא-הוגנת-לרעה (“אני מקבל 1 ואתה מקבל 4”) או חלוקה-לא-הוגנת-לטובה (“אני מקבל 4 ואתה מקבל 1”). הנסיין חילק את הסוכריות בין הילדים כדי למנוע מצב שבו בחירתו של “המחליט” נובעת מרצון להעניש את הילד השני על החלוקה הלא-הוגנת. הורים ואנשים אחרים בפארק צפו במשחק, אך ילדים שטרם השתתפו בו לא הורשו לצפות בו עד שהגיע תורם. בכל משחק היו 6 חזרות על אחד משני תנאי החוסר-שוויון (1-4 או 4-1) ו-6 חזרות על תנאי שוויון (1-1). המחקר הראה שילדים מוכנים להקריב מעט כדי להימנע מחלוקה-לא-הוגנת-לרעתם, כלומר הם יעדיפו לוותר על סוכריה אחת מאשר לקבל חלוקה לא-הוגנת. ההחלטה הזו היא לא אוטומטית, שכן הילדים היססו לפני שהם דחו את החלוקה הזו (החוקרים מדדו זמני תגובה עד להחלטה). במקרה של חלוקה-לא-הוגנת-לטובת “המחליט”, ילדים מתחת לגיל 8 מקבלים את החלוקה ללא היסוס. ככל הנראה, הרווח אטרקטיבי מדי מכדי לחשוב פעמיים. לעומת, ילדים בגיל 8 ילדים מוכנים להקריב יותר סוכריות כדי לשמור על הוגנות מול בן גילם למרות שהם לא מכירים אותו. למעשה, ילדים בני 8 דוחים את שני סוגי החלוקות הלא-הוגנות ובכך מראים תודעת הוגנות רחבה יותר, שדומה לזו של מבוגרים.
ולביקורת- המחקר לא מסביר מה בדיוק קורה בגיל 8 שבו ילדים דוחים חלוקה-לא-הוגנת גם כאשר היא לטובתם. הסבר אפשרי לכך הוא הרצון לשמור על שמם הטוב. משחק הסוכריות נערך לעיניהם של הורים ואנשים אחרים שהיו בפארק וייתכן שהילדים ששיחקו הושפעו מכך (למשל: רצו לרצות את הוריהם, להציג התנהגות הוגנת בפני בן זוגם למשחק או בפני הילדים האחרים שצפו במשחק). כדי לבדוק את ההשפעות של הגורמים האלו צריך לקיים את משחק הסוכריות בתנאים שונים: ללא צופים, רק ההורים כצופים, בני אותו גיל כצופים וכדומה.
במחקר השני בדקו האם ילדים יתערבו באינטראקציה בין שני ילדים לא מוכרים, שבה ילד אחד מקבל פחות מהאחר. בפרט, האם הילדים “יענישו” התנהגות לא-הוגנת ואף יהיה מוכנים להקריב משהו משלהם כדי לעשות זאת. החוקרים הציגו לילדים בני 5-6 (32 בני 5, 32 בני 6) תרחישים שבהם ילד אחד חילק 6 סוכריות בינו לבין חברו למשחק (החוקרים גרמו לילדים לחשוב שלהחלטה שלהם יש השפעה על ילדים אמיתיים שמאוחר יותר יבואו לאסוף את הסוכריות). הילדים יכלו לבחור אם לקבל או לדחות את החלוקה. אם הם מקבלים את החלוקה- הסוכריות ישמרו לילדים שיוכלו לאסוף אותן. אם הם דוחים את החלוקה- הסוכריות יזרקו. חצי מהילדים יכול היה להתערב “בחינם” והחצי השני נדרש לשלם סוכרייה אחת כדי לעשות זאת. בנוסף, החוקרים בדקו אם התוצאות משתנות כאשר החלוקה הלא-הוגנת נובעת מאנוכיות (המחלק לוקח את כל הסוכריות לעצמו) או מנדיבות (המחלק נותן את כל הסוכריות לבן זוגו למשחק. בדקו זאת רק אצל בני 6, 32 ילדים אחרים). המטרה הייתה לראות אם הילדים דוחים חלוקה לא-הוגנת בגלל חוסר השוויון בין הילדים, או גם בגלל המניעים לחוסר השוויון כמו אנוכיות או נדיבות. ראשית, ברגע שהילדים נדרשו לשלם “מחיר” כדי להתערב, הם התערבו פחות. למרות זאת, לא מעט ילדים מקרב בני ה-6 היו מוכנים להקריב סוכרייה כדי למנוע התנהגות לא-הוגנת. בנוסף, הסיכוי להתערבות היה גדול יותר כאשר החלוקה הלא-הוגנת נבעה ממניעים אנוכיים, בהשוואה למניעים של נדיבות. התוצאות האלו מעידות על כך שתודעת ההוגנות של ילדים בני 6 מושפעת גם מרגישות לחוסר-שוויון וגם מרגישות למניעים שהובילו אליו והיא מופעלת גם כאשר מדובר בילדים אחרים.
