הרוח המהפכנית שנשבה בתקופת ההתעוררות הפמיניסטית של שנות ה-60 וה-70 נתנה את אותותיה כמעט בכל תחומי החיים, ובין השאר חלחלה גם אל עולם ההורות. הרעיון הליברלי של גידול ילדים וילדות ללא מגדר הלך וצבר תאוצה, כשהורים החלו לפנות אל ילדיהם בשפה ניטרלית מגדרית, הלבישו אותם בבגדי יוניסקס, בחרו עבורם צעצועים מכל הסקאלה המגדרית ולא סיפרו לאף אחד מה מינם הביולוגי. ספרי ילדים שלעיתים קרובות משקפים את רוח התקופה, לא אכזבו גם הפעם עם פרסומו של ספר הילדים “X: A Fabulous Child’s Story” בשנת 1972 אשר תיאר את מעלליו של ילד.ה שגדל.ה לא כבת, לא כבן, אלא כ-X (ספר שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לתרגם לשפה העברית הממוגדרת שלנו, אבל על כך בפעם אחרת).

אבל למה לנו בעצם לגדל ילדים א-מגדריים? האם למין הביולוגי של הילד.ה או התינוק.ת יש באמת השפעה על הדרך שבה אנו מתייחסות אליו.ה? והאם היחס שלנו ישתנה אם לא נדע מה מין התינוק.ת? השאלה הזו סקרנה קבוצת חוקרים מניו-יורק שיצאה לגלות מה יקרה לילד.ה X בחיים האמיתיים.

לשם כך, החוקרים גייסו כ-42 משתתפים, נשים וגברים אך לא הורים (כדי להימנע מהשפעתו של ניסיון הורי קודם) והכניסו אותם לחדר, כל אחד בתורו. בחדר חיכו להם תינוקת בת שלושה חודשים לבושה באוברול צהוב ושלושה צעצועים- בובה של ילדה, כדור פוטבול קטן ונשכן גומי. לשליש מהמשתתפים נאמר שהתינוקת היא בן, לשליש מהם נאמר שהתינוקת היא בת ולכל השאר לא נאמר דבר. החוקרים סיפרו למשתתפים שמדובר בניסוי שבודק את תגובת תינוקות לזרים וביקשו מהם לשחק עם התינוקת באופן טבעי במשך שלוש דקות.

ומה הם גילו? התגובה המגדרית החזקה ביותר הופיעה כשהמשתתפים חשבו שמדובר בתינוקת. הם הציעו לה את הבובה לעיתים הרבה יותר קרובות, בהשוואה לכל צעצוע אחר שהציעו כאשר חשבו שמדובר בתינוק. עם זאת, לא נמצאה העדפה לכדור הפוטבול במקרה שנאמר למשתתפים שמדובר בתינוק. והנה מגיע החלק המעניין- כאשר מין התינוקת לא היה ידוע למשתתפים, המגדר שלהם עצמם נכנס לתמונה- גברים נטו לשמור על ניטרליות ולהציע לתינוקת את הנשכן, ואילו נשים הראו העדפה חזקה לבובה. בנוסף, כשהמין לא היה ידוע, גברים נטו להחזיק את התינוקת פחות, ואילו נשים נטו להחזיק אותה יותר.