ילד יחיד מוגדר כילד שמעולם לא היו לו אחים. כפי שראינו, אחד האחראים העיקריים למוניטין הרע של ילדים יחידים הוא הפסיכולוג אלפרד אדלר. אדלר פיתח את טענותיו בנוגע לילדים יחידים על בסיס עבודתו הקלינית בלבד. הוא דיווח על בחור אחד שגדל כילד יחיד והפך לסוטה מין ובחור אחר שכילד יחיד הוריו פינקו אותו עד כדי כך שכאשר האב הפסיק לתמוך בו כלכלית הילד רצח אותו. אך חשוב לזכור שהילדים היחידים שאדלר פגש הגיעו אליו לייעוץ מקצועי, ולכן הם לא מייצגים את כל הילדים היחידים באשר הם. בשונה מהשדה הקליני, השדה המחקרי מאפשר גישה לאוכלוסייה טיפיקלית לבחינת הטענות הכוללניות הללו. וכאמור, הספרות המדעית לא הגיעה למסקנות חותכות בנוגע לילדים יחידים.
האמונה הרווחת היא שהסביבה המשפחתית מובילה באופן בלתי נמנע ליצירת הבדלים בין ילדים יחידים לבין ילדים שגדלו עם אחים מבחינת תפקודים קוגניטיביים, אישיות ומאפיינים רגשיים. מחקרים מצאו שילדים יחידים מראים תוצאות התפתחותיות טובות יותר (כמו הישגים, אינטליגנציה ויצירתיות), יחסים טובים יותר עם ההורים ופחות בעיות התנהגות בבית הספר. מצד שני, ילדים יחידים נוטים לקבל תשומת לב מופרזת ושבחים רבים מצד ההורים והסבים מה שעשוי להוביל לתלות, אנוכיות וקשיים חברתיים. בנוסף, ילדים יחידים עשויים לפספס הזדמנויות חשובות לתרגל היבטים מורכבים יותר במערכות יחסים בסביבה בטוחה, הזדמנויות לפתח מיומנויות פסיכו-סוציאליות ותמיכה רגשית והזדמנויות ללמידה. אך כפי שכתבתי בפוסט, רוב המחקרים התמקדו בעיקר בהבדלים התנהגותיים.
מחקרים על ילדים יחידים צברו תאוצה בעקבות שני תהליכים היסטוריים מעניינים שהתרחשו במהלך המאה ה-20: בארה”ב ובאירופה חלה ירידה וולנטרית בהיקף הילודה, ואילו סין סבלה מפיצוץ אוכלוסין ובעקבות כך החלה לקדם מדיניות ילד-אחד במשך קרוב לארבעה עשורים (1979-2015). המשותף לשני המקרים היה שכולם רצו לדעת האם יש מחיר לכך שילד גדל ללא אחים (בין אם מרצון ובין אם מכפייה). בעקבות מדיניות ילד-יחיד, הדור הצעיר בסין של היום כולל המון ילדים יחידים ולכן מספק תנאים יוצאי דופן לבחינת השאלה באיזה אופן הגודל וההרכב המשפחתי משפיעים על התפתחותם של ילדים.
במחקר המרכזי שתיארתי בפוסט השתתפו כ-126 ילדים יחידים ו-177 ילדים לא-יחידים. המשתתפים (כולם סטודנטים באוניברסיטה) עברו מבחני אינטליגנציה, מבחני אישיות (שבחנו את חמש התכונות הגדולות: מוחצנות-מופנמות, נעימות, מצפוניות, יציבות רגשית-נוירוטיות ופתיחות מחשבתית/לחוויה) ומבחני יצירתיות. ולבסוף, כל המשתתפים עברו סריקות מוח במכשיר MRI.
לא נמצאו הבדלים בין ילדים יחידים לבין ילדים לא-יחידים במבחני אינטליגנציה. עם זאת ילדים יחידים הגיעו ממשפחות משכילות יותר עם הכנסה גבוהה יותר, קיבלו ציונים גבוהים יותר במדדי יצירתיות ואילו ציונים נמוכים יותר במדד הנעימות (agreeableness), בהשוואה לילדים לא-יחידים. חשוב לציין שבמדד היצירתיות הכולל לא נמצאו הבדלים, אלא רק באחד משלושת מימדיו (גמישות).
יצירתיות מתייחסת ליכולת לשנות דפוסי חשיבה קיימים וליצור משהו חדש. ניתן להסביר את השפעת המבנה המשפחתי במונחים של אינטראקציות, ציפיות והזדמנויות. הורים לילדים יחידים עשויים להשקיע יותר זמן ומאמצים בילדיהם ולתלות בהם ציפיות גבוהות יותר. מחקרים הראו שלציפיות יש השפעה חזקה על תפקודים קוגניטיביים, כולל יצירתיות. בנוסף, לילדים יחידים עשויות להיות יותר הזדמנויות לפעילות עצמאית, ועצמאות מקושרת בצורה חזקה לחשיבה יצירתית.
נעימות מקושרת למנגנונים פסיכולוגים שמאפשרים הבנה של רגשות, כוונות ומצבים מנטליים של האחר, כולל אמפתיה, theory of mind וצורות נוספות של עיבוד מידע חברתי. בשל השילוב של היעדר אחים ותשומת לב מופרזת מצד ההורים והסבים, ילדים יחידים עשויים לפתח פחות מיומנויות פסיכו-חברתיות מילדים שגדלים עם אחים. בנוסף, ילדים יחידים חייבים ללמוד מגיל צעיר לבדר את עצמם באמצעות פעילויות מבודדות, כמו למשל קריאה. במחקרים המתבססים על דיווחים עצמיים, ילדים יחידים דירגו את עצמם כפחות חברותיים מילדים אחרים.
ביקורת: חשוב לציין שכל המשתתפים היו משכילים מאוד מאזור ספציפי בעולם (ששונה במובנים רבים מאיפה שאנחנו חיות), והתוצאות משקפות רק נקודה אחת בזמן. זו אמנם העדות הראשונה לכך שהבדלים אנטומיים במבנה המוח מקושרים להבדלים בהתנהגות מבחינת גמישות ונעימות, אך אנחנו לא באמת מבינות עד הסוף מה קורה כאן. Further research is required וזה…
