פרק רביעי בסדרה מנטאליזציה הורית: למה אני לא מצליחה?
*טריגר: התמודדות עם טראומות ילדות*
גם אתם הלכתם יד ביד על החוף, ישבתם לכוס קפה או התכרבלתם על הספה וחלמתם, פינטזתם ודמיינתם אילו מן הורים תהיו שמתם שניכם יד על הבטן, התרגשתם מהתנועות ונשבעתם להיות ההורים הכי טובים שאתם יכולים להיות אצל רבים, הייתה שם עוד הבטחה, “אנחנו בחיים לא נעשה את הטעויות שעשו ההורים שלנו”..
החלום ושברו
בכל חדר ילדים יש רוחות רפאים, אורחים לא קרואים ולא זכורים מהעבר של ההורים/ הרוחות המרושעות, לא הוזמנו למסיבה לכבודה של התינוקת המתוקה/ היא עסוקה בשלה, חוקרת, משחקת, ישנה או שקועה בעולמה/ לא יודעת שברגעים אלו ממש נלחמות הפיות הטובות/ ובקשר של אהבה מרחיקות את הרוחות הרעות הרחק הרחק מעריסתה
במאמרן הנפלא ופורץ הדרך Ghosts in the nursery, סלמה פרייברג ושותפותיה- נשות טיפול בתחום הנפש, טבעו את המושג “רוחות רפאים”, זיכרונות לא מודעים מעברם של ההורים, המתעוררים בעקבות ההורות ומשבשים את מערכת היחסים שבין ההורה לילדו, מחזירים את ההורה לעברו ושולטים בהתנהגותו.
רוחות הרפאים קיימות בכל בית, אבל השפעתן על המשפחה משתנה. במשפחות שבהן קשרי האהבה חזקים ויציבים, רוחות הרפאים מגיחות לעיתים נדירות ממחבואן. במשפחות אלו, אירועים מסוג זה הם יוצאי דופן ולא תמיד יעלה הצורך בסיוע של איש טיפול.
משפחות אחרות, מתמודדות עם אירועים קשים יותר בעברן. במשפחות אלו, הרוחות מתגנבות באופן תדיר יותר, חלקן אפילו מתיישבות באופן קבוע בחדר הילדים או חושפות את עצמן תחת נסיבות מסוימות (טריגרים), כמו האכלה, הרדמה, משמעת או גמילה מחיתולים. במצבים אלה, למרות שקיימים קשרי אהבה בין ההורה לילדו, ההורה מרגיש חסר אונים אל מול הסיטואציה, הוא נשלט על ידי הזיכרונות שלו וזקוק לעזרה חיצונית של מטפל.
הקבוצה האחרונה של המשפחות, נרדפת על ידי עברה. בביתן, הרוחות אינן באות והולכות, הן פה כדי להישאר, תושבות קבע שדורשות להמשיך במסורת ולשמר את זכויות הבעלות שלהן. הרוחות מתגלגלות בתוך המשפחה שני דורות או יותר, הן מנהלות את המשפחה בתסריט אימים ידוע מראש. במצבים אלו, ההורה לא פונה לעזרה, הוא מתקשה להכיר בכך שהוא זקוק לה. באופן פרדוקסלי, ההורה תופס את דמות המטפל כגורם שיש להרחיקו ולא את רוחות הרפאים.
מה קורה להורה כשהרוחות מגיעות?
לחיצה על הטריגרים להפעלת הזיכרון המודחק מביאה לכך שההורה פועל ומגיב, מנוהל. כשזה קורה, הוא לא פנוי לראות את נקודת המבט של ילדו, כל כולו נשאב ונזרק לחוויה שקרתה בעבר והוא משחזר את הזיכרון, חי אותו מחדש עם ילדו.
במאמר, מובאים שני תיאורי מקרה רוויי דוגמאות. אחת מהדוגמאות, כוללת דיווח של צוות טיפולי שמתרשם כי “זה נראה כאילו היא (האם) לא שומעת את הבכי של התינוקת שלה”. בתיאור המקרה הזה, האם, שבעברה חוותה הזנחה והתעלמות מקריאות המצוקה שלה, סגרה את הדלת והדחיקה את הקושי העצום שבחוויית הילדות שלה. בכל פעם שהתינוקת שלה בכתה- היא לא יכלה לשמוע או להקשיב, כי זה איים לפתוח את הדלת הנעולה בפני המצוקה שלה כילדה שלא קיבלה מענה.
אצל כל הורה, הופעת הרוח יכולה להיראות באופן שונה. כך למשל, יש הורים שמגיבים בניתוק וריחוק ולעומתם, כאלה שמשחזרים את החוויה שעברה עליהם- מרימים קול או יד, משתמשים בסרקזם או באלימות מילולית.
