אנשים נבדלים אלו מאלו על בסיס מימדים שונים כמו גיל, גזע, שיוך פוליטי, צבע שיער ופעילויות אהובות. אז מדוע ילדים משתמשים במימדים מסוימים ולא באחרים כדי לקטלג אנשים לקבוצות חברתיות? ומה ההשלכות (אם בכלל יש שאלו) הנובעות מסידור אנשים לקבוצות כאלו?
לפי התיאוריה הבין-קבוצתית ההתפתחותית (Developmental intergroup theory), ההתפתחות והיישום של סטריאוטיפים ודעות קדומות של ילדים מושפעים מהבולטות (salience) של הקבוצות הללו בסביבתם. ישנם מגוון גורמים שהופכים קבוצות לבולטות יותר או פחות, כמו למשל דמיון חיצוני (צבע עור). איכות מסוימת עשויה להיות בולטת אפילו יותר בסביבה שמדגישה את השייכות לקבוצה מסוימת, כמו נשים וגברים שלובשים בגדים שונים ובעלי תספורות שונות אשר מגבירים את ההבדלים הפיזיים ביניהם. דוגמא נוספת היא מוסלמיות שמכסות את ראשן ברעלה, ויהודים ששמים כיפה על הראש. כמובן, גם שפה שמשתמשת במילים שונות כדי להתייחס לחברי קבוצות שונות, משחקת תפקיד.
גורם נוסף שתורם להפרדה בין קבוצות הוא הדרייב של הילד לקטלג. כחלק מהמוטיבציה של ילדים להבין את האינטראקציות שלהם עם הסביבה הפיזית והחברתית, הם מנסים לקטלג את הסביבה המוקדמת שלהם ומאוחר יותר להבין את המשמעות של הקטגוריות האלו. למשל, אם יש דגש על דת בסביבה של הילד, נצפה שהילד יהיה ערני יותר בחיפוש אחר דברים נוספים המקושרים לדת. ילדים עשויים להתייחס לקטגוריות האלו כמולדות בשל הנטייה שלהם למהותנות (essentialism). נטייה נוספת שמאפיינת ילדים היא הטייה בין- ותוך-קבוצתית. מה הכוונה? ברגע שילדים אימצו קטגוריזציה מסוימת, הם נוטים לראות בקבוצה שאליה הם משתייכים כעליונה ביחס לקבוצות האחרות שנתפסות על ידם כנחותות. תהליכים אלו אף מוגברים כאשר יש הבדלים פיזיים בין הקבוצות.
אחד התחומים שבהם התהליכים שמתוארים על ידי התיאוריה הבין-קבוצתית ההתפתחותית עשויים לשחק תפקיד הוא מגדר. תיאוריה זו מספקת מודל הבוחן כיצד סטראוטיפים נוצרים ומוקצנים, על ידי שינוי הבולטות של קטגוריה קבוצתית-חברתית בסביבת הילדים. לפיכך, מטרת המחקר שתואר בפוסט הייתה לבחון כיצד הגברת הבולטות של מגדר בגני ילדים מובילה ילדים לפתח גישות מגדריות סטראוטיפיות והאם ישנן עדויות להטייה בין- ותוך-קבוצתית (העדפת קבוצה מגדרית אחת והימנעות מקבוצה מגדרית אחרת).
הסטריאוטיפים שהילדים מחזיקים בהם נמדדו באמצעות מספר מבחנים לפני ואחרי ההתערבות. למשל, הציגו לילדים תמונות של פעילויות או עיסוקים והם התבקשו לבחור מי אמור לעשות אותם- נשים/ילדות, גברים/ילדים או כולם. העניין של הילדים במשחק עם ילדים מהמין שלהם ומהמין השני נמדד לפני ואחרי ההתערבות בשלוש דרכים:
1. הילדים התבקשו לדרג את העניין שלהם במשחק עם כל אחד מהילדים האחרים בגן, ונערכה השוואה בין ממוצע הדירוגים בקבוצה שלהם לבין הממוצע בקבוצה השנייה.
2. הילדים התבקשו לבחור עם איזו קבוצה של ילדים לא מוכרים הם ירצו לשחק: קבוצת בנים, קבוצת בנות או קבוצה מעורבת.
3. החוקרות ערכו תצפיות של הילדים במהלך משחק בגן.
במחקר השתתפו כ-57 ילדים בין הגילאים 3.1-5.6, בכל גן הייתה פחות או יותר כמות שווה של בנים ובנות. ובנוהל, הילדים היו בעיקר לבנים ממעמד הביניים.
באופן מעניין, ההתערבות הובילה לדחייה רבה יותר של ילדים מהמין השני, אך לא להעדפה רבה יותר של ילדים מאותו המין. דבר מעניין נוסף שהתגלה הוא שלא נמצאה העדפה לשחק עם ילדים על בסיס מגדר בקרב הילדים בגנים ה”לא מגדריים”. פרשנות אפשרית של ממצא זה הוא שגנים בעלי מדיניות הנמנעת משימוש בחלוקה או שפה על בסיס מגדרי אכן מונעים (או דוחים) הטיות מגדריות. ייתכן גם כי הורים ששולחים את ילדיהם לגנים אלו גם דוגלים בערכים שוויוניים יותר בין גברים ונשים. חשוב להדגיש שבמחקר הנוכחי לא נמצאה השפעה של ההתערבות על העניין של הילדים עצמם ב”דברים של בנים” או ב”דברים של בנות” (העדפות מגדריות). ממצא זה עקבי עם מחקרים קודמים שגם לא מצאו עדויות לכך שהתערבויות קצרות משפיעות על העניין וההעדפות המגדריות של ילדים אפילו כשהאמונות שלהם בנוגע למה אחרים צריכים לעשות עוברות שינוי משמעותי. ממצאים אלו מלמדים אותנו ששינוי הסטראוטיפים המגדריים של ילדים לא בהכרח מספיק להרחבת האפשרויות הלימודיות והעיסוקיות של ילדים ושיש צורך בהתערבויות יותר ישירות.
מה שמעניין במחקר הנוכחי הוא שהגננות התבקשו להבליט הבחנות מגדריות, אך לא לייחס להבחנות הללו ערך כזה או אחר. לפי התיאוריה הבין-קבוצתית, מספיק שילדים מזהים הבחנה כלשהי כדי שתהיה להם מוטיבציה לצאת ולחפש עוד ועוד אלמנטים מבחינים. ובכל הנוגע למגדר, זה קלי קלות, הרי הבחנות מגדריות נמצאות בכל מקום. המחקר הנוכחי מצביע על כך שההשפעה של הגננות (ואולי גם שלנו ההורים) היא בהגברת או הפחתת הקשב להבדלים מגדריים שקיימים גם ככה. לי זה נשמע כמו אחלה פילטר.
ביקורת: ההתערבות במחקר הנוכחי נמשכה שבועיים והשפעתה נמדדה מיד אחריה, ולכן אין לנו דרך לדעת כמה זמן השפעות אלו ימשכו. בנוסף, המחקר הנוכחי לא מאפשר לבחון קשרים סיבתיים בין ההשפעות השונות שנמצאו: האם התחזקות הסטריאוטיפים המגדריים השפיעה על ההעדפות עם מי לשחק, או להפך? או שמא גורם שלישי מעורב כאן? כמו כן, המחקר כלל ארבעה גנים בלבד והשתתפו בו ילדים מרקע הומוגני, לכן פוטנציאל ההכללה מוגבר.
