.png)
"מה יש לי לקחת אותה לחו"ל? זה לא שהיא תזכור מזה משהו"
"נו, אז שיבכה קצת, הוא גם ככה לא יזכור מזה כלום"
"עד גיל שלוש הנקתי אותה, הייתי בטוחה שהיא תזכור"
מעטות מאיתנו זוכרות מה אירע לנו בראשית ילדותינו. זה לא שילדים צעירים לא יוצרים זיכרונות אפיזודיים, אלא שזיכרונות מוקדמים הם די שבריריים ונוטים להישכח בקלות. תופעה זו שזכתה לשם "שכחון הילדות" הובילה למחלוקות עזות בקהילה המדעית והקלינית בנוגע לחשיבותן של חוויות הילדות המוקדמות להמשך החיים. הרי אם אנחנו לא מצליחות לשלוף זיכרונות מהעבר, איך הם בדיוק אמורים להשפיע עלינו?
המדע עוד רחוק מלתת לנו את כל התשובות, אך אינספור עדויות מחקריות מתכנסות לכיוון אחד חד וברור- חוויות מוקדמות הינן קריטיות לתפקוד בעתיד. למשל, בסדרת מחקרים שעקבה אחר ילדים ששהו בבית יתומים בשנתיים הראשונות לחיים, נמצא כי בגיל ההתבגרות הם סבלו יותר מדיכאון בהשוואה לילדים שגדלו בחיק משפחתם. חוויות ילדותם ככל הנראה נתנו את אותותיהן גם ברמה המוחית, שכן ילדים אלו מראים התפתחות מוחית לא-טיפיקלית של אזורים המעורבים בבקרה רגשית ובלמידת חיזוק.
מחקרים בבעלי חיים מחזקים את הממצאים האלו אפילו יותר. למשל, גורי חולדות שאמא שלהם הניקה אותם וליקקה אותם בתדירות גבוהה הראו תגובה הורמונלית נמוכה יותר משמעותית בתגובה לסיטואציה מלחיצה בבגרותם. בנוסף, חולדות אלו נטו יותר לחקור את סביבתן והראו יכולות זיכרון ולמידה מרחבית טובות יותר.
איך ייתכן שזיכרונות שכבר שכחנו ממשיכים להשפיע עלינו?
מספר חוקרים העלו השערה מעניינת- זיכרונות הילדות אכן נשכחים, אך הם לא באמת נעלמים, הם משאירים אחריהם עקבות. במחקר מרתק שנערך בארה"ב ילדים בני 9-10 התבקשו לזהות פרצופים של ילדים שהיו איתם בגן בעבר. חלק מהילדים זיהו את חבריהם מהעבר בצורה נכונה, וחלק לא. אבל הנה מגיע החלק המעניין- בין אם הילדים זיהו את חבריהם מהגן ובין אם לא, כולם הראו שינוי במוליכות העורית בתגובה לפרצופיהם. שינוי שלא קרה כאשר הביטו בתמונות של ילדים של ראו מעולם. במחקר אחר הראו למשתתפים משלוש קבוצות גיל - בני שלוש, בני חמש ומבוגרים – תמונות מתוך ספר ילדים. כעבור שלושה חודשים, בני השלוש לא זכרו את התמונות, בעוד שבני החמש והמבוגרים זכרו בהחלט. אבל כאשר ביקשו מהמשתתפים לתת שם לתמונה מטושטשת שהלכה והתפקסה, כולם, כולל בני השלוש, עשו זאת מהר יותר כאשר צפו בתמונות מהסיפור בהשוואה לתמונות חדשות.
ואם זה לא מספיק מרשים, מסתבר שגם אפשר לשחזר זיכרונות נשכחים. למשל, גורי חולדות בני 16 ימים שלמדו לפחד מאור (בעקבות צימוד עם שוק חשמלי), שכחו מכך לחלוטין 28 ימים מאוחר יותר (כלומר לא הראו התנהגות פחד בתגובה לאור). אך אם החולדות קיבלו שוק חשמלי 24 שעות לפני המבחן כמעין "תזכורת" למה שלמדו בעבר, הן אכן הגיבו בפחד לאור. כדי להיות בטוחים שהשוק החשמלי אכן עורר זיכרונות מהעבר, חולדות אחרות שמעולם לא למדו לפחד מאור קיבלו שוק חשמלי גם הן כ-24 שעות לפני המבחן, ואכן בשעת המבחן לא הראו תגובת פחד לאור. ממצאים דומים נמצאו גם אצל בני אדם. במחקר שנערך בשנות ה-80 תינוקות בני שמונה שבועות למדו שאם יבעטו ברגלם המובייל שמעל לראשם יתחיל לפעול. שבועיים לאחר מכן הם שכחו מכך לגמרי, אלא אם הראו להם את המובייל כ-24 שעות קודם לכן.
עדיין לא לגמרי ברור היכן מאוחסנות אותן עקבות זיכרון, האם הן נשארות לתמיד או שהן דועכות עם הזמן ובאילו דרכים אפשר לשחזר אותן, אם בכלל. אך ללא ספק, ממצאים אלו מאירים באור חדש את המשפט "הוא לא יזכור מזה כלום".
ייתכן שיעניין אותך גם:
댓글