לידה הייתה מאז ומעולם עסק של נשים, אך עם העתקתה מהבית אל בית החולים גם גברים, נציגי הממסד הרפואי, החלו להיכנס לתמונה. עם זאת, חדרי הלידה עדיין נותרו מחוץ לתחום של גברים אחרים- האבות. בחמישים השנים האחרונות המגמה השתנתה מקצה לקצה ונוכחותם של אבות בחדרי הלידה הפכה להיות עובדה בשטח. ולמרות זאת, מחקרים מספרים לנו שאבות רבים לא ממש מצליחים למצוא את עצמם בחדר הלידה.
להיות בפנים, להרגיש בחוץ: החוויה של אבות בחדר הלידה
סקירה סיסטמטית שכללה כ-23 מחקרים איכותניים חשפה כי רוב האבות רוצים לקחת חלק פעיל בתהליכי ההיריון והלידה, אך מסתבר שזה לא כל כך פשוט. אבות שנכחו בביקורים אצל הרופא במהלך ההיריון ובלידה עצמה משתפים שנוכחותם זכתה להתעלמות, המידע הופנה אך ורק אל בת הזוג ואף גורם מקצועי לא סיפק להם תמיכה לאורך הדרך, בין אם דברים הלכו כשורה ובין אם לא. במילים אחרות, הם הרגישו מודרים.
אבות מדווחים גם על תחושות חזקות של פחד וחוסר וודאות סביב ההיריון והלידה- מה הם יעשו אם משהו יקרה לאישה או לתינוק? כיצד הם יגיבו רגשית ללידה עצמה? מה נחשב נורמלי ומה לא? התמודדות נוספת של אבות שעלתה מהסקירה היא הפער בין האידיאל למציאות, גם בלידה עצמה וגם אחר כך. אבות שעברו חוויית לידה קשה, בין אם בגלל סיבוכים רפואיים ובין אם בגלל יחס מחפיר מצד הצוות כלפי האב או כלפי היולדת, עשויים לסבול מסטרס פוסט-טראומטי גם שנים אחר כך. אך למרות הפחד, אי הוודאות ותחושת ההדרה, המעבר לאבהות נתפס אצל גברים רבים כמשנה חיים באופן העמוק ביותר- רגשית, חברתית ופיזית.
מה משפיע על המעורבות של אבות במהלך ההיריון והלידה?
התפקיד של אבות במהלך ההיריון והלידה הוא אמנם די שולי (הם הרי לא מגדלים תינוק ברחם ויולדים אותו אחר כך), אך מחקרים מצביעים על כך שמעורבותם בתהליך בהחלט עשויה לתרום לרווחה הנפשית והפיזית של האם והתינוק. מה שהופך את השאלה “איך אפשר לשפר את המעורבות של אבות?” לחשובה במיוחד. בשנת 2018 התפרסמה סקירה שכללה כ-31 מחקרים וניסתה לענות בדיוק על השאלה הזו.
