דוגמאות למנהג הפשפושים בחברות מסורתיות:

תאילנד | ויאטנם | בני הדיגו

על התפקוד הפיזיולוגי של מערכת השתן של תינוקות:

• https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/7663918/
• https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9523672/
• https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11696790/
• https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4054507/
• https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26074371/
• שלפוחית השתן של newborns לא דולפת גם כאשר לוחצים עליה ידנית
• חוסר התיאום בין התכווצות השלפוחית להרפיית סוגר השתן (אשר מונע התרוקנות מלאה שלה השלפוחית) נעלם בגיל 9 חודשים אצל תינוקות מפושפשים
• המחקר שהראה שהמעבר ההתפתחותי של יכולת בקרת הטעות קורה מוקדם יותר אצל ילדים מונטסורים
• כמות קטנה של שאריות פיפי מנבאת גמילת-יום מוקדמת יותר
• על הקשר בין פשפושים להרטבות לילה

על הקשר בין פשפושים לשליטה בסוגרי שלפוחית השתן במהלך היום:

• https://www.researchsquare.com/article/rs-17650/v1
• https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21394761/
• על הקשר בין פשפושים לבעיות בתפקודי מעיים ושלפוחית
• תינוקות מפושפשים מצליחים לרוקן את השלפוחית במלואה, בהשוואה לתינוקות שאינם מפושפשים (השוואה בין תינוקות ויאטנמים לבין תינוקות שוודים)
• השערה אודות הפוטנציאל הטמון בשיטת הקשב כדרך לטיפול בגזים
• מחקר פיילוט קטן שתומך בהשערה כי שיטת הקשב מפחיתה את כמות הבכי הלא מוסבר של תינוקות
• המחקר שבחן את האופן שבו משפחות מערביות מיישמות את שיטת הקשב ואת אחוזי הצלחתה (המחקר לא פורסם בכתב-עת לאחר ביקורת עמיתים, אלא כפוסטר בכנס)
• עוד מחקר על פשפושים בעולם המערבי
• על המנגנונים העצביים המעורבים בהטלת שתן ותהליכי הבשלתם במהלך הילדות (מאוד מאוד מפורט)

ישנם שני רפלקסים המעורבים בהטלת שתן:
1. רפלקס ריקון השלפוחית ברמת חוט השדרה- סיגנל עצבי מהשלפוחית מגיע אל חוט השדרה ומחוט השדרה נשלח סיגנל עצבי היישר אל השלפוחית מבלי לעבור במוח.
2. רפלקס ההשתנה ברמת גזע המוח- סיגנל עצבי מהשלפוחית מגיע אל חוט השדרה ומשם אל גזע המוח ובחזרה דרך חוט השדרה אל השלפוחית.

סרטון קצר שמדגים את הרפלקסים הללו

בעבר חשבו שתפקוד השלפוחית אצל ילדים לא גמולים הוא רפלקסיבי ואוטומטי, ונשלט באופן בלעדי על ידי הרפלקס השדרתי ללא מעורבותה של מערכת העצבים המרכזית. הטענה הייתה שהתינוק מתרוקן כשהשלפוחית שלו מלאה מספיק כך שהיא מפעילה את הרפלקס השדרתי אשר גורם להתכווצות השלפוחית. אך ממצאים חדשים יותר סותרים את התיאוריה הזו.

ראשית, נמצא כי תפקוד השלפוחית אצל תינוקות הוא יציב, כלומר השלפוחית איננה מתכווצת באופן אקראי, אלא רק כאשר התינוק עושה פיפי. בנוסף, פעילות מוחית המקושרת לבקרה על השלפוחית נצפתה אצל תינוקות בני כמה שבועות בלבד, מה שמעיד על כך שהמוח נמצא בתמונה כבר מההתחלה. באופן מעניין, במחקרי פוליסומנוגרפיה (רישום של הרבה משתנים גופניים בזמן השינה) של תינוקות נצפתה עוררות מוחית כאשר שלפוחית השתן הייתה מלאה, ובעקבותיה התינוק התעורר, עשה פיפי ורק אז חזר לישון. העוררות המוחית והתעוררותו של התינוק כדי לעשות פיפי מצביעות על כך ששלפוחית מלאה מפריעה לתינוק, מה שמהווה עדות נוספת לקיומו של מסלול אנטומי בין קליפת המוח לרפלקס השלפוחית בשדרתי. עוד ממצא חשוב שעולה מהמחקרים הוא שיש הבדלים גדולים (גם בין תינוקות וגם אצל אותו תינוק עצמו) בכמות השתן שנמצאת בשלפוחית כאשר התינוק מתרוקן, מה שמצביע על היכולת לעכב ולווסת את רפלקס ההשתנה.

מאפיין נוסף של תפקוד השלפוחית אצל תינוק בריא הוא חוסר התיאום בין התכווצות השלפוחית (רפלקס ההשתנה) לבין הרפיית שסתום השתן, מה שעשוי להפריע להתרוקנות מלאה של השלפוחית. ככל שהתינוק גדל שתי הפעולות הללו הולכות ונעשות יותר ויותר מתואמות, כאשר נמצא כי תינוקות מפושפשים מגיעים לתיאום בין השתיים מוקדם יותר מבני גילם שעושים פיפי וקקי בחיתול (גיל תשעה חודשים אצל המפושפשים לעומת גיל שלוש אצל הלא-מפושפשים). באופן עקבי עם הממצא הזה, המחקרים הסינים שתיארתי בפוסט תומכים בכך שפשפושים “מאמנים” את המערכת העצבית שמעורבת בהטלת שתן ובכך מקדמים את הבשלתה. כל אחד מהמחקרים הסינים הללו כלל מדגם עצום של אלפי ילדים, עם זאת חשוב לציין שמדובר במחקרי רוחב ולא במחקרי אורך והתוצאות הן מתאמיות בלבד. בנוסף, הנתונים מתבססים על דיווחי הורים אשר מניחים כי הם זוכרים כיצד נהגו עם ילדיהם כמה שנים אחורה

אם תהיתן, אחת הסיבות לכך שהמחקרים אשר בחנו את שיטת הקשב באופן ישיר מגיעים מסין היא כי שיטה זו מאוד נפוצה בקרב משפחות סיניות. למעשה, הסינים יישמו את שיטת הקשב במשך אלפי שנים, אך ב-50 השנים האחרונות עם כניסתם של החיתולים החד-פעמיים אל השוק הסיני והשפעתן של הגישות המערביות לגמילה מחיתולים, יותר ויותר משפחות סיניות החלו לזנוח את הפשפושים. מצב הביניים הזה בסין שבו משפחות רבות עדיין מיישמות את שיטת הקשב ומשפחות רבות אחרות מאמצות את הגישה המערבית מספק תנאים לא רעים למחקר מבוקר על פשפושים. מקריאת המחקרים עולה הרושם שהמגמה של גמילה מאוחרת מחיתולים די מטרידה את הסינים והם מנסים למצוא עדויות שתומכות בדרכיהן המסורתיות. באופן מעניין, נצפתה עלייה בשכיחות של הרטבות לילה אצל בני 5-9 (פיפי במיטה לפחות פעם אחת בחודש) בין השנים 2006-2017 בסין, כאשר הסבר אפשרי לכך הוא הירידה ביישום של פשפושים והעדפת חיתולים וגמילה מאוחרת על פניהם.

במחקר הפיילוט אשר בדק את ההשערה שיישום שיטת הקשב מפחית בכי לא-מוסבר אצל תינוקות, 10 אמהות מפשפשות מילאו יומן בכי במשך 24 שעות כאשר התינוקות שלהם היו בני 4, 6, 8 -12 שבועות. החוקרת השוותה את הנתונים האלו לנתונים על שכיחות הבכי בספרות המחקרית ומצאה שהתינוקות המפושפשים בכו 50.3% פחות בממוצע, ו-70.9% פחות כשהיו בני 6 שבועות. אם יצליחו לשחזר את הממצא הזה במחקרים אחרים עם מדגם גדול יותר שיכלול הן תינוקות מפושפשים והן תינוקות לא מפושפשים כקבוצת ביקורת, ייתכן שנבין טוב יותר את מקורו של הבכי הלא מוסבר של תינוקות.

במחקר שניסה לברר מה המאפיינים של הורים מערביים אשר מיישמים את שיטת הקשב 183 אמהות מפשפשות מקנדה, ארה”ב ובריטניה מילאו שאלון אינטרנטי. נמצא שרובן הגדול של המשפחות המפשפשות משתייך למעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה ובעל השכלה גבוהה כלשהי. באופן מעניין, נמצא ש-87% מהתינוקות נשארו בבית עם ההורה או עם מטפלת ו-99% (!) מהם ינקו. שימוש בשיטת-הקשב באופן חלקי היה די נפוץ וקרוב לחצי מההורים השתמשו בחיתולים מדי פעם או כל הזמן. ובמבחן התוצאה- למעלה מ-50% מהתינוקות בין הגילאים 0-17 חודשים עשו את רוב הקקי שלהם בסיר (מעל 90%). בגזרת הפיפי, אחוזי ההצלחה עמדו גם הם על יותר מ-50% ,אך לא לפני גיל ארבעה חודשים. ובכל החזיתות- קקי ופיפי ביום ובלילה- נצפה שיפור מתמיד עם הגיל. לא מפליא, אם כן, ש-98% מהאמהות דיווח שהן מרוצות מבחירתן וימליצו עליה גם לאחרים.