הרוב המוחלט של המחקרים שבוחנים את השפעת הטכנולוגיה על ילדים צעירים מתמקדים בטכנולוגיית המסכים, אך בעשורים האחורנים הצעצועים המגיעים לידיהם של תינוקות ופעוטות הופכים להיות יותר ויותר טכנולוגיים. עם זאת קיימים רק מעט מחקרים שבדקו את ההשפעה של צעצועים טכנולוגיים. ולמה שיהיה לנו אכפת? ראשית, אנחנו מציעות לילדים שנו צעצועים כדי שיתמכו בתהליכי החקירה שלהם ויספקו פלטפורמה הולמת לפיתוח מיומנויות ולמידה של רעיונות חדשים. שנית, בתוך אינטראקציות הורה-ילד, צעצועים וחפצים משמשים לרוב כמוקד הקשב המשותף. לפיכך, סביר להניח שסוג הצעצוע עשוי להשפיע על היבטים שונים של התפתחות- קוגנטיבית, שפתית, ורגשית ועוד.
כמה הרחבות אודות המחקר שבדק את הקשר בין סוג הצעצוע לבין אינטראקציות שפתיות בין הילד להורה:
המחקר נערך בסביבה טבעית ללא נוכחות נסיין והאינטראקציות השפתיות תועדו במשך שלושה ימים (215 דקות הקלטה עבור כל דיאדה). מדובר בתנאים שמשקפים את המציאות בצורה טובה יותר (בהשוואה למשחק בנוכחות אדם זר או במעבדה) מה שמחזק את התוקף האקולוגי של הממצאים.
הצעצועים במחקר השתייכו לאחת משלוש תמות סמנטיות: חיות, צבעים וצורות.
– סט צעצועים אלקטרוניים- צעצועים על בטרייה אשר כוללים כפתורים ומפסקים שניתן לשחק איתם כדי להפיק אורות, מילים, משפטים ושירים: בייבי לפטופ, חווה מדברת וטלפון נייד לתינוק. צעצועים אלו נבחרו כי הם משווקים כצעצועים חינוכיים אשר מעודדים התפתחות שפה ומלמדים שמות של חיות, צבעים וצורות.
– סט צעצועים רגילים- פאזל עץ של חיות חוויה, ממיין צורות (5 צורות ו-5 צבעים) וסט של 10 קוביות גומי צבעוניות עם תמונות של חיות וחפצים.
– סט ספרי קרטון: 2 בנושא של חיות חווה, 2 בנושא של צורות ואחד בנושא של צבעים.
ההורים קיבלו הנחיות באיזה סט צעצועים לשחק בכל אחד מהימים ובאיזה סדר (הסדר השתנה בין דיאדה לדיאדה כדי להימנע מאפקט סדר). בנוסף, הם התבקשו לשחק במהלך היום כמו בכל יום אחר (משיר ההקלטה פעל כל היום).
ביקורת: המדגם במחקר היה קטן והומוגני (בעיקר לבנים ממעמד הביניים, כרגיל) מה שמגביל את פוטנציאל ההכללה לאוכלוסיות אחרות, בפרט לאור הקשרים הידועים בין תרבות למעמד לבין איכות זמן המשחק עם הילדים. חשוב לציין שכל דיאדה שימשה כקבוצת הביקורת של עצמה, שכן היא שיחקה בכל אחד משלושת המשחקים. מצב זה אפשר לשלוט בשונות בין דיאדות כמו גיל הילד, רמתו ההתפתחותית, המצב הסוציו-אקונומי של המשפחה וכו’. מערך ניסויי זה מתגבר במעט על המדגם הקטן. מכיוון שההורים התבקשו לשחק ילדם מתי שנוח להם, לא הייתה לחוקרת דרך לשלוט ברמת העייפות שלהם לאורך היום (מה שעשוי להשפיע על איכות האינטארקציות השפתיות). ולבסוף, המחקר העריך את הסביבה השפתית של הילד תוך כדי משחק אך לא בדק אם יש לכך השפעה על ביצועי השפה של הילדים. החיבור בין סביבה שפתית להתפתחות שפה מתבסס על מחקרים קודמים בלבד.
פירוט על המחקר שבדק את הקשר בין צעצועים אלקטרוניים לבין הסביבה השפתית של בני שנתיים:
במחקר נתנו לילדים ולהוריהם לשחק עם ממיין צורות קלאסי וממיין צורות אלקטרוני ותיעדו את האינטראקציות ביניהם בוידיאו. ממצאי המחקר העלו כי למרות שההורים אמרו לילדיהם פחות או יותר אותה כמות מילים ללא קשר לסוג הצעצוע, הורים ששיחקו עם ילדיהם עם הצעצוע הקלאסי השתמשו בשפה יותר עשירה ומגוונת והשתמשו יותר במילים מרחביות, בהשוואה להורים ששיחקו עם ילדיהם בצעצוע האלקטרוני. ההורים ששיחקו עם ילדיהם בצעצוע האלקטרוני דיברו איתם יותר על פונקציות של הצעצוע שאינן קשורות לצורות, כמו למשל לומר לילדים ללחוץ על כפתור מסוים. ממצאים אלו מצביעים על כך שצעצועים קלאסיים עשויים לעודד שפה עשירה ואיכותית יותר, ושיח יותר on-topic בהשוואה לצעצועים אלקטרוניים.
כמה הרחבות אודות המחקר שבדק את הקשר בין צעצועים אלקטרוניים לאיכות האינטראקציות בין האם לילד:
במחקר הגיע חוקר לביתם של המשתתפים, ביקש מהאם לבחור מקום למשחק והורה לה לשחק עם הילד שלה כמו תמיד. החוקר סיפק לאם ולילד שני סטים של צעצועים – אלקטרוניים ולא אלקטרוניים – שנועדו לעודד משחק שפתי, קוגניטיבי או דמיוני (למשל בובות רגילות לעומת בובות שנעו על גלגלים וניגנו מוזיקה). סך הכל תועדו בוידיאו כ-20-30 דקות של משחק עבור כל דיאדה: חצי מהזמן עם צעצועים אלקטרוניים וחצי מהזמן עם צעצועים לא-אלקטרוניים.
איכות האינטראקציות בין האם לילד כומתה באמצעות מדד בשם PICCOLO אשר מאפיין כ-26 התנהגויות המשתייכות לאחת מארבע קטגוריות: חיבה (חיוך, טון דיבור, שיבוח), תגובתיות/רגישות (עניין הורי, קשר עין, לתת לילד להוביל), עידוד (תמיכה באוטונומיה ויצירתיות) ולימוד. הדגש הוא לא על הצעצועים עצמם אלא על מה הורים עושים עם הצעצועים באינטראקציות שלהם עם הילד.
האמהות במחקר היו משכילות, התגוררו יחד עם הורה נוסף, ועל פי שאלון שמילאו עולה כי הן מספקות לפעוטות שלהם הזדמנויות רבות למשחק בחיי היומיום. אמהות מסוג זה הופכות את הממצאים למדאיגים אפילו יותר. כלומר, אפילו האמהות עם הכוונות הטובות ביותר לא יכולות לפצות של הפגיעה באינטראקציות המקושרות למשחק עם צעצועים אלקטרוניים. ההשפעה של צעצועים אלקטרוניים עשויה להיות משמעותית יותר על ילדים שמלכתחילה נמצאים בסיכון לתוצאות התפתחותיות פחות טובות בשל מעמדם הסוציו-אקונומי, הבריאות הנפשית וגורמים התפתחותיים שונים.
מגבלות: גם הפעם מדובר במדגם קטן והומוגני שמגביל את פוטנציאל ההכללה של הממצאים לאוכלוסיות נוספות, אם כי גודל האפקט היה חזק. בנוסף, לא בטוח שהאינטראקציות שתועדו בוידיאו במשך 30 דקות אכן משקפות את ההתנהגות הדיאדית הטיפוסית. חשוב להדגיש גם שהמדד PICCOLO אמנם תוקף בצורה משמעותית איך עדיין מדובר במדד חדש שטרם עמד במבחן הזמן. ודבר אחרון- גם כאן נבחנה איכות האינטראקציות אך לא נבחנה איכות הקשר (כמו למשל דפוס התקשרות), כך שניתן להסיק על השלכות התפתחותיות רק באמצעות מחקרים קודמים.
כמה הרחבות על המחקר שבדק את הסיבות שבשלן הורים בוחרים לרכוש צעצועים מסוימים:
במחקר השתתפו כ-63 מטפלים עיקריים של ילדים מגיל לידה עד שנתיים. נמצאה שכיחות גבוהה של צעצועים אלקטרוניים בקרב המשתתפים במחקר: 88% מההורים לתינוקות בני 0-6 חודשים דיווחי שילדיהם משחקים בצעצועים אלקטרוניים לעיתים קרובות. באופן מעניין, האחוזים ירדו עם הגיל: 33% בגיל 7-12 חודשים, 38% בגיל 13-18 חודשים ו-46% בגיל 19-24 חודשים. ייתכן כי הורים מאמינים שצעצועים אלקטרוניים עם אורות וצלילים תופסים יותר את תשומת הלב של התינוק ולכן מעניינים יותר עבורם.
במחקר, הציגו להורים רשימת צעצועים אלקטרוניים ורגילים בליווי תמונות וביקשו מהם לבחור אילו צעצועים לקנות. בתחילה הם הראו העדפה לצעצועים רגילים על פני צעצועים אלקטרוניים. אך כאשר החוקרים הוסיפו תיאורים פרסומיים שהבטיחו יתרונות התפתחותיים, הורים הראו העדפה לצעצועים אלקטרוניים. בקיצור, עושה שהדרכים השיווקיות של היצרנים משכנעות אותנו בקלות, גם אם אין קשר ביניהן לבין התפתחות הילד.
