מחקרים רבים ביססו את הקשר בין צפייה בתוכניות טלוויזיה אלימות לבין עלייה באלימות פיזית במהלך הילדות. לפי אותו היגיון, תוכניות טלוויזיה עם מסרים חברתיים חיוביים יכולות לעודד ילדים לחלוק, לעזור, להתחשב ולשתף, לא? מסתבר שהתשובה לכך לא כל כך פשוטה.

קבוצת חוקרים תיעדה במשך שנתיים את הרגלי הצפייה של ילדים בגילאים 2.5-5, ואת גילויי התוקפנות שלהם במהלך שהותם בגן. כל התנהגות תוקפנית שנצפתה נכנסה לאחת משלוש קטגוריות: תוקפנות פיזית, מילולית או חברתית*. דחיפות, משיכות, נשיכות, חטיפת צעצועים וכדומה הוגדרו כתוקפנות פיזית. תוקפנות מילולית כללה שימוש במילות גנאי ואמירות כמו “סתום ת’פה”. מקרים שבהם ילד אחד מנע מילד אחר להשתתף במשחק או כשילדה סיפרה שקרים והפיצה שמועות על חברתה נכנסו תחת הקטגוריה של תוקפנות חברתית.

כשהחוקרים הצליבו את התנהגות הילדים עם הרגלי הצפייה שלהם בטלוויזיה, המחקר קיבל תפנית לא צפויה. החוקרים הופתעו לגלות שככל שילדים צפו יותר בתוכניות חינוכיות כמו “ארתור”, כך גברה התוקפנות החברתית שלהם. האפקט הזה היה אפילו חזק יותר מהקשר הצפוי בין צפייה בתוכניות אלימות לבין תוקפנות פיזית. באופן מעניין, הקשר בין צפייה בתוכניות חינוכיות לבין תוקפנות חברתית היה חזק יותר עבור בנות, ואילו הקשר בין צפייה בתוכניות אלימות לבין תוקפנות פיזית היה חזק יותר עבור בנים.