אחת השאלות המאתגרות ביותר שניצבות בפנינו בראשית הקריירה שלנו כהורים היא מתי לשלוח את הילד למסגרת. שיקול אחד מיני רבים שנכנס למשוואה הוא החשיפה למחלות בגן. האם זה מסוכן לחשוף תינוקות ופעוטות לסביבה רוויית מזהמים? או אולי דווקא לחשיפה ולהפעלה של מערכת החיסון בגיל צעיר יש יתרונות בריאותיים? אז יצאנו לבדוק מה יש למדע להגיד וכצפוי, גילינו שהתשובות לא כל כך פשוטות.
התיאוריה ההגיינית על קצה המזלג
לפני כשלושים שנה צמח לו רעיון חדש שנקרא התיאוריה ההגיינית. הכל התחיל ממחקר שהראה כי ילדים הגדלים במשפחות מרובות ילדים נמצאים בסיכון נמוך יותר לנזלת אלרגית. בעקבותיו, הועלתה ההשערה כי חשיפה למזהמים מסוימים בילדות “מלמדת” את מערכת החיסון להגיב נכון לגירויים, בעוד שהיעדר החשיפה מעלה את הסיכון מחלות אלרגיות ואוטואימוניות. במשפט אחד – להיות נקי מידי זה לא בריא.
בהמשך הצטברו עוד ועוד מחקרים שחיזקו את התיאוריה וסיפקו עדויות לקשר מסוים בין חשיפה לזיהומים חיידקיים ופרזיטים והבדלים תברואתיים לבין שלל מחלות כמו אלרגיות, אסתמה, קרון ועוד. אף על פי שהתיאוריה ההיגיינית די מקובלת בימינו, חשוב לזכור שאין לה הוכחות ברורות, יש מחקרים שסותרים אותה, המנגנונים היסודיים שלה אינם מובנים עד הסוף ויש חוקרים ורופאים שמערערים על תקפותה.
“מחלות גן”: נזלת, שיעול ודלקות אוזניים
המדע מאשש את מה שכולנו מכירות היטב מניסיון – ילדים עד גיל 3 שנמצאים במסגרות של מעונות יום חולים יותר בדלקות אוזניים ובמחלות זיהומיות של דרכי הנשימה, בהשוואה לבני גילם שנמצאים בבית. וכפי שהיינו מצפות, מחקרים מראים כי הכניסה לגן מלווה בעלייה חדה בזיהומים הללו, אך לשמחתנו עם הזמן כמות המחלות פוחתת.
ולשאלת מיליון הדולר: האם לתחלואה המרובה הזאת בגיל צעיר יש השפעות לטווח הארוך?
אסתמה: סיבה או תוצאה?
ישנה תיאוריה לפיה זיהומים ויראליים חוזרים עלולים לפגוע בדרכי הנשימה ולגרום בסופו של דבר לעלייה בסיכון לאסתמה. אך ייתכן שהקשר הוא דווקא הפוך וילדים עם נטייה מולדת לאסתמה הם אלו שמפתחים סימפטומים קשים יותר בתגובה לווירוסים בתחילת חייהם. ובכן, גם הפעם למדע אין תשובה אחידה בנושא.
