“אהובה שלי, נמאס לך להיות כל היום בבית? אני רואה שאת רוצה לצאת לטיול. אמא תבדוק רגע את התחזית כדי לדעת אם הגשם עומד להפסיק בקרוב. אם הוא לא יפסיק אולי ניקח את האוטו וניסע לסבתא. רגע בעצם, סבתא נסעה היום לפגוש חברה בתל-אביב. טוב, אני רואה שהשמש תצא בקרוב. בסדר, אני רק אמצא את המעיל והכובע שלך ונצא. איזה כיף לנו, קטנה שלי!”
מה עובר במוחה של תינוקת בת 4.5 חודשים כשהיא שומעת את בליל המילים האלו?
המילים זורמות בשצף אל אוזניה, בלי מרווחים בין מילה למילה, פסיקים או סימני שאלה. כיצד תינוקת בת 4.5 חודשים אמורה לדעת היכן “לחתוך” את רצף המילים כדי להבין על מה אמא שלה מדברת? זיהוי של מילים בתוך שטף הדיבור הוא משימה קשה לאין-שיעור. נסו לרגע לדמיין את עצמכן מגיעות לארץ זרה, ללא שיחון או google translate, אבודות בתוך ים של מילים מוזרות. כך זה גם עבור תינוקות.
אז איך בכל זאת תינוקות מצליחים למצוא מילים בשטף הדיבור?
אולי הם בכלל לא מחפשים אחר מילים. למה לא בעצם להתחיל עם חלקי דיבור גדולים יותר, כמו משפטים ופסוקיות, ורק מאוחר יותר לרדת אל הפרטים הקטנים? כדי לברר זאת, קבוצת חוקרים מארה”ב השמיעה לתינוקות בני 4.5 חודשים בלבד הקלטה של אישה מקריאה סיפור ילדים בשתי גרסאות. כך זה נשמע:
- הגרסה הטבעית:
סינדרלה גרה בבית ענק, אבל הוא היה די חשוך, מכיוון שאמה החורגת הייתה מאוד אכזרית. - הגרסה הלא-טבעית (* מציינת עצירה של שנייה):
סינדרלה גרה בבית * ענק, אבל הוא * היה די חשוך, מכיוון שאמה * החורגת הייתה מאוד אכזרית.
למרבה ההפתעה, התינוקות העדיפו להאזין לגרסה הטבעית של הסיפור. במילים אחרות, התינוקות הצליחו לזהות באיזו גרסה העצירות הופיעו במקומות הנכונים- בין פסוקיות או משפטים, ולא בתוכם. כיצד ייתכן שתינוקות בני 4.5 חודשים מצליחים לעשות זאת? ובכן, עצירה בין פסוקיות היא לא הרמז היחיד לכך שפסוקית אחת נגמרת ואחרת מתחילה. עלייה בטון הדיבור והארכת ההברה האחרונה גם הן מבשרות לנו שהפסוקית נגמרת. בגרסה הלא-טבעית של הסיפור, העצירות הופיעו ללא שני הרמזים הנוספים ולכן לא הצליחו לשכנע את התינוקות שאכן מדובר בפסוקית. ומה למדנו מכך? גם מבלי להבין את התוכן, תינוקות בני 4.5 חודשים בלבד מצליחים לזהות מבנים כמו משפטים ופסוקיות בתוך רצף הדיבור.
בעזרת השם
בתוך בליל המילים שמציף את התינוק מכל עבר, מילה אחת חוזרת על עצמה יותר מכולן- השם שלו. מחקר שנערך בניו-יורק מצא שכבר בגיל 4.5 חודשים, תינוקות מצליחים לזהות את שמם ומעדיפים להאזין לו מאשר לשם אחר, גם כאשר לשם השני יש מבנה דומה (למשל: תמר ומתן, לשניהם שתי הברות והטעמה מלרעית). האם התינוק יודע שמדובר בשם שלו עצמו? סביר שלא, אך זיהוי הצליל המוכר בזרם המילים מסייע לו “לחתוך” את רצף הדיבור במקומות הנכונים (למשל: אנימקלחתהיוםאתתמרהמתוקה).
