לאן נעלמו זיכרונות הילדות?

נסו רגע לחזור בזמן אל הזיכרון הראשון שלכן. אתן מצליחות לזכור בנות כמה הייתן? או איך הרגשתן? ככל שנרחיק יותר בזמן, כך הזיכרונות שלנו ילכו ויעשו יותר ויותר מעורפלים.

רובינו לא זוכרות הרבה ממה שקרה לפני גיל ארבע.

התופעה המשונה הזו, שזכתה לשם "שכחון הילדות", מפליאה פסיכולוגים כבר למעלה ממאה שנים. במבט ראשון, אפשר אולי לחשוב שזיכרון של תינוקות ופעוטות פשוט לא מפותח דיו, אך לא נראה שזה אכן המצב. תינוקות בני 3 חודשים בלבד מצליחים ליצור זיכרונות שנמשכים שבועות, אם לא חודשים. בני 3 אף יכולים לזכור אירועים שקרו לפני שנה.

אז מה קורה כאן? לאן הלכו כל הזיכרונות?

במהלך אותן ארבע שנים שנמחקות מהזיכרון קורה דבר גדול ומשמעותי בחייו של הילד- הוא רוכש שפה. מיומנויות השפה אשר הולכות ומשתכללות במהירות במהלך השנים הללו מספקות לילדים דרך חדשה לאחסן ולשלוף את הזיכרונות שלהם.

כיצד מיומנויות השפה האלו משפיעות על הזיכרון?

פעוטות מבינים על מה אנחנו מדברות עוד הרבה לפני שהם מצליחים לדבר בעצמם. ומסתבר שלמילים שלנו יש כוח- פעוטות זוכרים טוב יותר אירועים שקרו בעבר כאשר מבוגרים מתארים עבורם במילים את ההתרחשויות בזמן שהן קורות. למרות זאת נראה שילדים בני 3-4 שכבר מדברים בעצמם ממשיכים להישען על זיכרונות לא-מילוליים של אירועי עבר, על אף שאוצר מילים רחב כבר עומד לרשותם. מה הכוונה? ילד בן 3-4 יתקשה לשלוף מזיכרונו את שם הצעצוע ששיחק בו לפני חודש אצל סבתא, אך יזהה אותו בקלות מתוך מספר תמונות של צעצועים.

והרי לכן בעיית קידוד.

הפעוט מאחסן במוחו זיכרונות לא-מילוליים, אך כדי לשלוף אותם הוא חייב לתרגם את הזיכרונות הללו למילים. מחקר שנערך בניו-זילנד הראה שפעוטות מוצאים את המשימה הזו בלתי אפשרית. החוקרים הציגו בפני פעוטות בני 2-4 את מכונת הכיווץ הקסומה- כל צעצוע שהפעוטות הכניסו אל המכונה יצא ממנה קטן יותר. חצי שנה או שנה מאוחר יותר, כשהפעוטות נשאלו על אותו אירוע, הם הצליחו לשלוף בקלות רבה יותר זיכרונות לא-מילוליים (למשל: זיהו את הצעצועים, זכרו כיצד להפעיל את המכונה), בהשוואה לזיכרונות מילוליים. ומעניין במיוחד- הדיווחים המילוליים של הילדים כללו אך ורק מילים שהיו זמינות להם חצי שנה או שנה קודם לכן, כמו קפאו בזמן. במילים אחרות, הילדים הצליחו להיזכר באירוע בצורה לא-מילולית, אך לא הצליחו לתרגם את הזיכרונות האלו למילים, למרות שכל המילים הנדרשות כבר עמדו לרשותם.

ואיך כל זה קשור לשיכחון הילדות?

המחקר הניו-זילנדי סיפק עדות משמעותית לכך שרכישת השפה מהווה מחסום שמונע מאיתנו לגשת אל זיכרונות שלא קודדו מלכתחילה במילים ולהפוך אותם לחלק מהזיכרון האוטוביוגרפי שלנו. אז זהו? נפתרה תעלומת שיכחון הילדות? לא בדיוק. מספר מחקרים שפורסמו כמה שנים מאוחר יותר הראו שאחרי הכל רכישת השפה לא מהווה מחסום הרמטי לזיכרונות לא מילוליים, שכן בתנאים מסוימים חלקם בכל זאת מצליחים לחמוק דרכה ולעבור תרגום למילים. ויותר מזה, מסתבר שבכלל לא צריך שפה כדי לשכוח- גם בעלי חיים מראים שיכחון ילדות. אז נראה ששפה משחקת תפקיד חשוב בשיכחון הילדות, אך היא בהחלט לא מספרת את כל הסיפור.

"שכחה, למעט מקרים מסוימים, היא לא מחלת זיכרון, אלא מצב חי ובריא שלו" (ריבוט, 1882)

לדיון על הכתבה