לפי תיאוריית קונפליקט הורה-צאצא (Parent-offspring conflict), האינטרסים הרבייתיים של ההורים והילדים עשויים להתנגש כאשר ההורים רוצים להביא לעולם ילד נוסף ואילו הילד הקיים רוצה להמשיך לקבל תשומת לב ומשאבים הוריים. מכיוון שהורה וילד חולקים רק 50% מהגנים, מתעוררים קונפליקטים בנוגע למידה הרצויה של השקעה הורית בילדים אינדיבידואלים. לפי התיאוריה, הקונפליקט בין ההורה לצאצא מתרחש בנקודות רבות לאורך ההתפתחות מפני שהצאצאים נבררו במהלך האבולוציה לדרוש יותר ממה שההורים מוכנים לספק. הנקה היא נקודה אחת כזו.
גמילה מהנקה היא תהליך מורכב שמערב לא רק את הפסקת ההנקה עצמה אלא גם שינויים בטיפול ובמערך החברתי עבור הילדים. ילדים מצופים להתנגד להפסקת ההנקה ולנסות לשמר את הטיפול ותשומת הלב ההוריים, בעוד שההורים מתכוננים ללידה של הילד החדש. בשל היתרונות הרבים שהנקה מספקת לתינוקת, הן תזונתית והן בריאותית, תיאורטיקנים אבולוציוניים צופים כי הפסקתה תעורר קונפליקט בין ההורים לצאצא מכיוון שהזמן האופטימלי לגמילה ככל הנראה מאוחר יותר עבור הצאצא מאשר עבור האם. קונפליקט זה מוביל פעוטות לשימוש ב”נשק פסיכולוגי” כמו טנטרומים ובכי שנועדו לשמר את ההשקעה ההורית.
השימוש ב”נשק הפסיכולוגי” במהלך גמילה מהנקה נצפה גם אצל בני אדם וגם אצל פרימטים. למשל, גורי אורנגאוטן מייללים בפני אמם יום ולילה במהלך הגמילה. בקרב בני האצ’ה, ציידים-לקטים מדרום אמריקה, גמילה היא חוויה מאוד לא נעימה עבור אמהות, שכן הילדים צורחים, מרביצים, ונכנסים לטנטרומים במשך מספר שבועות. פתרונות שונים לקונפליקט עשויים “לעבוד” בהתאם לתנאי מחייה שונים.
במחקר המתואר בפוסט בחנו את הקשר בין תהליך הגמילה לבין התנהגות הילדים, גילם, השתייכותם התרבותית, האם אמם הייתה בהיריון או לא ועבודת האם. בנוסף, בחנו גם את ההשלכות של סכמות ופרקטיקות תרבותיות על תהליך הגמילה. המחקר נערך בשטח במשך 13 חודשים וכלל כ-22 ילדים ציידים-לקטים והוריהם ו-21 ילדים חקלאים והוריהם. טווח גילאי הילדים היה שנה וחצי עד חמש. מעבר לאיסוף הנתונים הכמותי על סמך תצפיות (תדירות ההנקה, שכיחות הבכי, היקף העבודה של האם וכו’), נערכו גם ראיונות איכותניים עם ההורים אשר נשאלו מדוע בחרו בטכניקות מסוימות לגמילה מהנקה ומה הם חושבים על הפרקטיקות של השכנים.
כמה מילים על בני הבופי:
בופי ציידים-לקטים חיים לצד בופי חקלאים מזה שנים רבים ונמצאים באינטראקציה אלו עם אלו על בסיס יומי בהקשרים חברתיים, רוחניים וכלכליים. הציידים לקטים מבלים חלק מהשנה בשולי הכפרים החקלאיים וחלק אחר מהשנה בתוך היער. שתי הקבוצות מדברות את אותה שפה. בופי ציידים-לקטים מתבססים על ציד רשתות, אם כי הם עשויים גם לצוד עם מלכודות קטנות, חץ וקשת או חנית. הם צדים סוגים שונים של בעלי חיים, כולל צבאים, חולדות, קיפודים, נמיות, חזירים וקופים ומלקטים מגוון רחב של תוצרי יער כמו עלים, פטריות, שורשים, אגוזים, פירות, חרקים ודבש. גברים, נשים וילדים משתתפים הן בציד ובן בליקוט. הציידים-לקטים משתתפים בסחר חליפין עם החקלאים על בסיס יומיומי- תוצרי היער תמורת תוצרת חקלאית, ולהפך.
בופי חקלאים מגדלים בעיקר צמח טרופי בשום manioc אבל גם קפה, תירס, בוטנים ומגוון פירות. גברים חקלאים לעיתים גם צדים ביער באמצעות רובים וחניתות, ואילו נשים חקלאיות לעיתים גם מלקטות עלים, חרקים ופטריות. הנשים שותלות, קוצרות ומעבדות את התבואה וכן “מנקות” את השדות. גברים באופן מסורתי אחראים על שריפת שטחי יער כדי להופכם לשדות, למרות שרוב זמנם מוקדש לסחר ופוליטיקה תוך-כפרית.
שיעור הפוריות של ציידים-לקטים וחקלאים בני בופי דומה אם כי המרחקים בין לידה ללידה קצרים יותר אצל החקלאים (2-3 שנים לעומת 4-5 שנים אצל הציידים-לקטים), מה שמסתדר עם דפוסי הגמילה מהנקה. הרי הנקה היא אמצעי המניעה של הטבע.
