מחקרים אשר התבססו על דיווחי ההורים ומצאו שתינוקות אשר לוקחים בקבוק ישנים זמן ארוך יותר, מתחילים לחבר מחזורי שינה בגיל צעיר יותר ומתעוררים פחות במהלך הלילה (בעיקר בששת החודשים הראשונים לחיים):
מחקרים שהתבססו על נתונים משעוני שינה ומצאו שאמהות מניקות ואמהות לא-מניקות ישנות פחות או יותר אותו דבר:
תפיסה פופולרית בנוגע לשנת תינוקות היא שתינוקות שלוקחים בקבוק ישנים יותר מתינוקות יונקים. הסבר נפוץ לתפיסה זו הוא הקושי של תינוקות לעכל חלב פרה אשר מוביל לשינה ארוכה ועמוקה יותר בקרב תינוקות שניזונים מתמ”ל, וכן בצורך של תינוקות יונקים לאכול לעיתים קרובות ביום ובלילה. ככלל, רוב המחקרים העוסקים בשנת תינוקות מתבססים על דיווחי ההורים- שאלונים, יומני שינה או אפליקציות בטלפון. שימוש בשיטות אלו מעלה את השאלה האם ההורים אכן מסוגלים לדווח על דפוסי השינה של התינוק שלהם באופן מדויק, על אף שהם ישנים חלק ניכר מהזמן שהם מדווחים עליו.
במחקר שנערך באנגליה שעוני שינה מדדו את דפוסי השינה של תינוקות במשך לילה אחד (בין השעות 6 בערב ועד 8 בבוקר) כל שבועיים בין הגילאים 4-18 שבועות (סך הכל: 8 דגימות). למחקר גויסו כ-61 אמהות, אך לא כולן השתתפו בכל נקודות הזמן. כדי לאפשר השוואה בין המדדים האובייקטיבים לבין דיווחי האמהות, האמהות התבקשו למלא גם יומני שינה. במחקר נכללו אך ורק אמהות שהניקו באופן בלעדי או נתנו תמ”ל באופן בלעדי. החוקרים מדדו ארבעה פרמטרים של שינה: משך השינה הכולל, מספר ההתעוררויות, פרק זמן השינה הרצוף הארוך ביותר וזמן העירות הכולל.
לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית במדדי השינה בין תינוקות יונקים ותינוקות שלוקחים בקבוק (גם כאשר נמצאו הבדלים, הם לא היו עקביים). ומה עם דיווחי האמהות? בשבועות הראשונים, הדיווחים שלהן היו דומים לנתונים שנאספו משעוני השינה, אך החל מגיל 8 שבועות הפער החל להופיע. כל האמהות נטו להעריך יתר על המידה את שנת התינוק שלהן, אך האמהות שנתנו בקבוק עשו זאת במידה רבה יותר בהשוואה לאמהות המניקות. בשל נטייתן של נשים מניקות לישון עם תינוקן בלינה משותפת, החוקרים רצו לבדוק אם יש קשר בין מיקום השינה של התינוק (חדר נפרד/חדר ההורים/מיטת ההורים) לבין רמת הדיוק של הדיווחים, אך לא נמצא קשר כזה.
מה בכל זאת יכול להסביר את הדיוק הגדול יותר של המניקות? ייתכן שמדובר בהשפעות הורמונליות אשר קשורות בהנקה ומשפיעות על התגובתיות האמהית ועל מבנה השינה האמהי. אפשרות נוספת היא ששימוש בתמ”ל מאפשר חלוקת תפקידים משמעותית יותר עם בן הזוג, כך שהאם מודעת פחות למה שמתרחש. וכמובן, ייתכן גם שהתפיסה הפופולרית לפיה תינוקות יונקים ישנים פחות מטה את הדיווחים.
ולביקורת- במחקר נכללו אך ורק נתונים של אמהות שהניקו או נתנו תמ”ל באופן בלעדי, אך עבור חלק מהאמהות הססטוס הזה השתנה במהלך תקופת המחקר (למשל: אמהות התחילו לשלב תמ”ל). מצב זה הוביל לירידה במספר המשתתפות ולחוסר אחידות במספר התינוקות בנקודות הזמן השונות שבהן נאספו הנתונים. ובכל מקרה, מספר התינוקות היה קטן בכל נקודת זמן, מה שמגביל את יכולת ההכללה של המחקר. בנוסף, החוקרים אספו נתונים רק עד גיל 4.5 חודשים, לכן לא ניתן לדעת מה קורה אחר כך. וכן, לא נאספו נתונים של שנת יום.
אמנם מדובר בתוצאות ראשוניות (בגלל המדגם הקטן), אך ייתכן שהן מצביעות על פער ממשי בין התפיסות של אמהות לגבי השינה של התינוק שלהן לבין כמה שהוא ישן בפועל. ולמה זה חשוב? כשהורים נעזרים בייעוץ שינה, מה שלרוב קובע אם לילד יש בעיית שינה הוא התפיסות של ההורים, ולא המצב בפועל. כפי שראינו, נראה שיש פער בין תפיסות ההורים למציאות, ולכן הבנת הפער עשויה למנוע התערבויות שינה שלא לצורך.
