תינוקות שזה עתה נולדו מצליחים להבחין בין שתי שפות ממחלקות ריתמיות שונות (כמו אנגלית וצרפתית) גם אם מעולם לא שמעו אותן, אך לרוב לא מצליחים להבחין בין שפות מאותה מחלקה ריתמית (כמו ספרדית ואיטלקית). בגיל 4-5 חודשים הם כבר מצליחים.
אז אם כל התינוקות מצליחים להבחין בין שפות, האם חשיפה ליותר משפה אחת במהלך ההיריון בכלל משנה משהו? מסתבר שכן. תינוקות בני 0-5 אשר נחשפו באופן קבוע לשתי שפות במהלך ההיריון (אנגלית וטגאלוג) הראו העדפה דומה לשתיהן, בעוד שבני גילם שנחשפו רק לאנגלית הראו העדפה לאנגלית בלבד. למרות שהדו-לשוניים העדיפו את שתי השפות באותה מידה, הם כן הצליחו להבחין ביניהן, מה שמעיד על כך שהם לא מבולבלים. אמנם כל התינוקות הצליחו להבחין בין שתי השפות, אך העדפותיהם השונות של הדו-לשוניים לעומת החד-לשוניים מלמדות אותנו שהצעדים הראשונים בדרך לרכישת שפה דו-לשונית מתחילים כבר ברחם.
כיצד אפשר לדעת איזו שפה מעדיפים תינוקות שרק נולדו? התינוקות מצצו מוצץ מיוחד בזמן שהאזינו למשפטים בשתי השפות במשך 10 דקות. כל דקה התבצעה החלפה בין השפות וקצב המציצות ועוצמתן נמדדו לאורך כל הניסוי. אם התינוקות הגבירו את קצב מציצת המוצץ בעקבות החלפת השפות, משמע שהם שמו לב להבדל ביניהן.
אוקיי אז תינוקות יכולים להבחין בין שפות שונות על סמך מה שהם שומעים, האם הם יכולים לעשות זאת רק על סמך מה שהם רואים? במחקר שהתפרסם ב-Science, בדקו האם תינוקות בין הגילאים 4-8 חודשים מצליחים להבחין בין שתי שפות, כאשר הם צופים בסרטון וידיאו ללא קול אשר מציג את אותו בן אדם מדבר בכל אחת מהשפות, לסירוגין. סרטון וידיאו אחד נוגן עד שהתינוקות איבדו עניין, ואז נוגן סרטון וידיאו שני של אותו דובר מדבר שפה אחרת. אם התינוקות הסתכלו יותר זמן על המסך לאחר ההחלפה, משמע שהם שמו לב להבדל בין השפות. בגיל 4 חודשים וחצי שנה כל התינוקות הצליחו להבחין בין שתי השפות, בעוד שבגיל 8 חודשים רק הדו-לשוניים הצליחו לשמר את יכולת ההבחנה הזו. מחקר המשך של אותה קבוצת חוקרים מצא שתינוקות דו-לשוניים בני 8 חודשים מצליחים להבחין בין שתי שפות, על סמך וידיאו ללא קול, גם אם לא שמעו אותן מעולם. ממצאים אלו מעידים על כך שתינוקות דו-לשוניים מפנים קשב לרמזים לשוניים בסביבתם, לא רק בשפות שאליהן הם חשופים, מה שעשוי להוות יתרון קוגניטיבי עבורם. ובשורה התחתונה- לא רק שדו-לשוניים לא מתבלבלים בין שתי שפות האם שלהם, הם אפילו מצליחים להבחין בין שתי שפות זרות לחלוטין (בשונה מבני גילם החד-לשוניים).
הגישה “אדם אחד, שפה אחת” הוצגה כבר לפני יותר ממאה שנים (Ronjat, 1913). תיאורטיקנים סברו שקישור של כל שפה עם אדם אחד הוא הדרך היחידה למנוע מילדים דו-לשוניים בלבול ועייפות מחשבתית. כפי שראינו, אין עדויות לכך שילדים דו-לשוניים מבולבלים והיתרונות הקוגניטיביים שמיוחסים לדו-לשוניים עומדים בניגוד לרעיון של עייפות מחשבתית. במחקר שהשתתפו בו קרוב ל-2000 משפחות שבהן לפחות הורה אחד דיבר בשפה שונה משפת המקום, נמצא שהאסטרטגיה “אדם אחת, שפה אחת” היא לא הכרחית ולא מספיקה כדי לרכוש את שתי השפות בהצלחה. מה הכוונה? נמצאו ילדים שהצליחו לרכוש שתי שפות גם במשפחות שלא הקפידו על הכלל הזה וילדים שלא הצליחו לרכוש שתי שפות במשפחות שכן הקפידו על הכלל הזה.
אז אם לא “אדם אחד, שפה אחת”, אז מה כן?
במחקר שנערך במונטריאול- עיר שבה השפות אנגלית וצרפתית הן בעלות מעמד זהה- בדקו את ההשפעה של החשיפה היחסית לכל אחת מהשפות על יכולות השפה של ילדים בני 4.5-5. החוקרים מצאו שככל שהחשיפה לשפה הייתה גבוהה יותר, כך הביצועים בה היו טובים יותר. ובהתאם, ילדים שנחשפו לכל אחת מהשפות באותה מידה, הראו רמה דומה בשתי השפות, מבחינת אוצר מילים ודקדוק. אם כן, האסטרטגיה שנובעת מהמחקר היא חשיפה בכמות גבוהה ובאיכות גבוהה לכל אחת מהשפות, כאשר יש לקחת בחשבון את כל מקורות השפה בחיי הילד (בית, גן, מטפלת, חוגים וכדומה). אבל חשוב לזכור שלא הכל תלוי בנו. כאשר הילדים גדלים הם נעשים יותר ויותר מודעים לשפה המדוברת בחברה שבה הם חיים, מה שעשוי להשפיע על הבחירות שלהם להשתמש בשפות שברשותם (למשל, ילדי מהגרים עשויים לסרב לדבר עם ההורים בשפת המקור כדי להיטמע בארץ החדשה שהגיעו אליה).
האם דו-לשוניות מעכבת את התפתחות השפה?
בעוד שהקלט השפתי של ילדים חד-לשוניים ממוקד בשפה אחת, ילדים דו-לשוניים מקבלים פחות קלט לשוני בכל אחת מהשפות. בנוסף, יש להם פחות הזדמנויות להתאמן בעצמם בכל אחת מהן. מסיבות אלה, ישנם הורים ואנשי מקצוע אשר מאמינים כי ילדים דו-לשוניים נמצאים בסיכון גבוה יותר לעיכוב שפתי. מחקר שפורסם בשנת 2011 הראה שאין סיבה לדאגה. במחקר השתתפו כ-1029 ילדים אשר נעו בטווח בין אנגלית חד-לשונית לספרדית חד-לשונית (אנגלית, אנגלית-דומיננטית, אנגלית-ספרדית, ספרדית-דומיננטית, ספרדית). הילדים הדו-לשוניים באמצע הטווח קיבלו ציונים נמוכים יותר בהשוואה לחד-לשוניים בשתי השפות (ציון נמוך יותר בספרדית בהשוואה לדוברי ספרדית חד-לשוניים וציון נמוך יותר באנגלית בהשוואה לדוברי אנגלית חד-לשוניים). למרות זאת, הם לא היו בסיכון גבוה יותר ללקות שפה, בהשוואה לחד-לשוניים.
בתמונה המצורפת למטה תוכלו לראות את התפתחות אוצר המילים של ילדים חד לשוניים (דוברי אנגלית) וילדים דו-לשוניים (דוברי אנגלית-ספרדית) בין הגילאים 1.10-2.6. בגרף משמאל אפשר לראות שאוצר המילים באנגלית של חד-לשוניים עשיר יותר מאוצר המילים באנגלית או בספרדית של דו-לשוניים. בגרף מימין אפשר לראות שכאשר מחברים את אוצר המילים של הדו-לשוניים באנגלית ובספרדית, כמות אוצר המילים שלהם משתווה לזו של החד-לשוניים. אז כן, קצב רכישת השפה של ילדים חד-לשוניים מהיר יותר מקצב הרכישה של כל אחת מהשפות בנפרד עבור ילדים דו-לשוניים. לכן, אם נמדוד את יכולות השפה של דו-לשוניים באותם כלים כמו של חד-לשוניים, סביר שנמצא עדות שגויה לעיכוב שפתי. אבל זה לא שהם מתעכבים, אלא שתהליך רכישת השפה שלהם מתחלק לשתיים.
ולמה שווה להיות דו-לשוניים?
מספר לא מובטל של מחקרים מצא שדו-לשוניים מצליחים יותר מחד-לשוניים במגוון רחב של מבחנים שבודקים תפקודים ניהוליים, גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. מהם תפקודים ניהוליים? בגדול מדובר ביכולת של האדם להיות “המנהל” של עצמו- לתכנן תכניות, לפתור בעיות, לא להגיד בקול רם את כל מה שעובר לו בראש, להבחין בין עיקר לטפל, להתמיד, ליזום והרשימה עוד ארוכה. ככל הנראה, הצורך המתמיד של דו-לשוניים לבחור ולהחליף בין שפות תורם להתפתחותן של יכולות קוגניטיביות מעבר לשפה. תפקודים ניהוליים, אשר “מקום מושבם” הוא באזורים הקדמיים של המוח (הקורטקס הפרה-פרונטלי והקורטקס האורביטופרונטלי), מתפתחים מאוחר יותר ביחס ליכולות קוגניטיביות אחרות. לכן, הממצא לפי תינוקות דו-לשוניים בני 11 חודשים בלבד מראים פעילות מוחית באזורים המוחיים הללו בזמן האזנה לשפה הוא די מרשים. נראה שדו-לשוניות לא רק משנה את תהליך רכישת השפה אלא גם נותנת את אותותיה גם בטווח רחב יותר של יכולות קוגניטיביות כבר מגיל מאוד צעיר.
