המאמרים האנתרופולוגיים הראשונים שהעלו את ההשערה לפיה ללינה המשותפת תפקיד מגן מפני תסמונת המוות בעריסה (במאמר השני חוקרי שינה שונים מגיבים להשערה זו- מרתק לקרוא!):
סדרת מחקרים אשר נערכה במעבדתו של פרופסור ג’יימס מקנה ומצאה הבדלים בדפוסי השינה של תינוקות ואמהות כאשר ישנו יחד וכאשר ישנו בנפרד (שלבי שינה, יקיצות, נשימה מחזורית, הפסקות נשימה):
מחקרים משנות ה-90 אשר מצאו קשר חיובי בין לינה משותפת לבין עלייה בסיכון לתסמונת המוות בעריסה:
מחקרים אודות גורמי סיכון בסביבה של לינה משותפת (כמו עישון, אלכוהול, לינה על הספה וכדומה):
שני מחקרים שונים שבדקו את הקשר בין לינה משותפת לסיכון מוגבר לתסמונת המוות בעריסה בהיעדר גורמי הסיכון הידועים והגיעו לממצאים סותרים:
שתי מטא-אנליזות שהראו סיכון מופחת למוות בעריסה בקרב תינוקות יונקים, כאשר ההנקה נמשכת לפחות חודשיים (הסיכון לתסמונת המוות בעריסה קטן ב-50%):
המלצות איגוד רופאי הילדים האמריקאי להימנע מלינה משותפת (כן באותו חדר, לא באותה מיטה):
אין מחלוקת בקרב מדענים לגבי הטענה לפיה דפוסי השינה של תינוקות בני ימינו התפתחו לאורך מיליוני שנים של אבולוציה בקונטקסט של לינה משותפת- תינוק אשר חולק את משטח השינה יחד עם אמו או אביו, כך שהם נמצאים במגע גופני לפחות חלק מהלילה. לינה באותו חדר אך לא באותה מיטה איננה נחשבת לינה משותפת. לינה משותפת נפוצה מאוד בקרב תרבויות שונות- תינוקות נשארים צמודים לאם ביום ובלילה, מתעוררים לעיתים קרובות ויונקים לפי דרישה במהלך השנה הראשונה לחייהם. בעולם המערבי, שינויים חברתיים ותרבותיים בחברות תעשייתיות במאתיים השנים האחרונות הובילו לשינוי הנורמה ההיסטורית- שינה בנפרד למשך פרקי זמן ארוכים מגיל מאוד צעיר הפכה לנורמה החדשה. למרות זאת, לינה משותפת הרבה יותר נפוצה בעולם המערבי ממה שנוטים לחשוב. למשל, במחקר שנערך באנגליה כמעט חצי מתוך 1350 תינוקות חלקו מיטה עם הוריהם בשבועות הראשונים לחיים, וחמישית מהם הובאו למיטת ההורים במהלך הלילה על בסיס קבוע במהלך השנה הראשונה לחיים. ייתכן אפילו שמדובר בהערכת חסר, שכן לינה משותפת בעולם המערבי מושמצת לעיתים קרובות, מה שאולי מוביל משפחות לא להיות לגמרי כנות כשהן נשאלות לגבי סידורי השינה שלהן.
מה הוביל את החוקרים האנתרופולוגים לטעון כי לינה משותפת היא הסביבה האופטימלית עבור התפתחות התינוק? ראשית, בני אדם מייצרים תינוקות חסרי אונים אשר דורשים הנקה וטיפול ארוכי-טווח אחרי הלידה, וכן תלויים במטפל לבקרה גופנית למשך הזמן הארוך ביותר מבין כל מיני הקופים- תלות שאינה משתנה עם רדת הלילה. שנית, בהשוואה ליונקים אחרים, חלב אם אנושי הינו דל בשומן ובחלבונים אך יחסית עשיר בפחמימות, בפרט לקטוז- חומר מזין אשר חשוב להתפתחות המוח (עובדה מעניינת: במחלקת הקופים, ככל שמוחו של הצאצא פחות מפותח בלידה, כך ריכוז הלקטוז בחלב אמו גבוה יותר). משמעות הדבר היא שחלב אם אנושי מתעכל בקלות ולכן תינוקות זקוקים לינוק לעיתים תכופות, מה שמתאפשר כאשר הם נשארים קרובים לאמא- גם בלילה. בניגוד לחלב אם אנושי, חלב של אריות אשר משאירים את גוריהם במאורה לפרקי זמן של 6-12 שעות הרבה יותר עשיר בשומן ובחלבונים.
כל זה טוב ויפה, אך באותה מידה ניתן לטעון כי במהלך האבולוציה תפקידה של הלינה המשותפת היה לעשות סלקציה לתינוקות פחות כשירים מבחינה בריאותית, כמו תינוקות עם רגישויות או לקויות אשר מונעות מהם להגיב בצורה מעוררת לפעולה במצבים של חנק, או כשמישהו מתגלגל עליהם- מצבים אשר עלולים לקרות בזמן לינה משותפת. לפיכך, יש מקום להטיל ספק בהנחה לפיה לינה משותפת היא אופטימלית מכיוון שהיא “טבעית”. בנוסף, עולה שאלת התוקף האקולוגי- גם כאשר מכירים בחשיבותם של התהליכים האבולוציוניים אשר עיצבו את דפוסי השינה של תינוקות בעידני עבר, על החוקרים מוטלת המשימה לחקור התנהגות שינה שרלוונטית לימינו אנו. לפיכך, אם רוב התינוקות בתרבויות מערביות ישנים בחדר נפרד, תיאור דפוסי השינה בתנאים אלו היא בעלת התוקף האקולוגי בעולם המערבי. וברוח הדברים, חשוב לזכור שמחקרים אשר מסקנותיהם מתבססות על דפוסי שנת תינוקות שישנים בחדר נפרד (חלק ניכר מהמחקרים שנעשו עד היום) רלוונטיים אך ורק לתינוקות אשר ישנים בחדר נפרד.
כדי לבדוק את טענת האנתרופולוגיים בדבר יתרונותיה האבולוציוניים של הלינה המשותפת, קבוצת חוקרים, ובראשם פרופסור ג’יימס מקנה, ערכו סדרת ניסויים אשר במהלכם נאספו מדדים פיזיולוגיים מאמהות ותינוקות שהגיעו לישון במעבדה. באחד המחקרים השתתפו כ-35 זוגות של אמהות ותינוקות בני 11-15 שבועות, 20 מהם ישנו בלינה משותפת באופן קבוע מאז הלידה, ואילו שאר התינוקות ישנו בחדר נפרד. במהלך הניסוי, התינוקות ישנו 3 ימים במעבדה- לילה ראשון להסתגלות, לילה שני בחדר נפרד ולילה נוסף יחד עם אמא (בסדר משתנה). בזמן שישנו נאסף מידע על דפוסי השינה של התינוקות והאמהות באמצעות EEG- יקיצות קצרות וארוכות ושלבי שינה. תינוקות נטו להתעורר יותר בשלבי השינה העמוקים (שלבים 3-4) בלילה שבו הם ישנו יחד עם אמם, בהשוואה ללילה שבו הם ישנו בחדר נפרד, ואף יותר בקרב תינוקות שישנו בלינה משותפת באופן קבוע. בנוסף, החפיפה בין היקיצות של האם לבין היקיצות של התינוק הייתה גדולה פי שניים בלילה שבו הם ישנו יחד- לרוב, התינוק העיר את האם ולא להפך. באותו מחקר נמצא ששלבי השינה העמוקים קצרים יותר גם בקרב האמהות שישנו יחד עם תינוקותיהן. אחת ההשערות למקורה של תסמונת המוות בעריסה היא הקושי של תינוקות להתעורר משינה גם במצבים מסוכנים אשר מתרחשים במהלך השינה. לפיכך, מספר היקיצות הגדול יותר במהלך שלבי השינה עמוקים אשר נמצא בקרב תינוקות בלינה משותפת, יחד עם ממצאים קודמים שהראו כי לינה משותפת מקצרת את שלבי השינה הללו, הובילו את החוקרים למסקנה שללינה משותפת עשויה להיות השפעה מגנה מפני תסמונת המוות בעריסה. בנוסף, הרגישות האמהית המוגברת אשר מתאפשרת בלינה משותפת, כפי שהתבטאה בחפיפה ביקיצות של האם והתינוק, עשויה גם היא לשחק תפקיד מגן.
ממצאים נוספים שעלו בסדרת המחקרים הזו כללו שכיחות גבוהה יותר של דום נשימה מרכזי (כשל בסיגנל המוחי הנשלח לשרירי הנשימה, central apnea) ונשימה מחזורית (periodic breathing- צבר נשימות המופרדות ביניהן בהפסקות נשימה) בקרב תינוקות שישנו לצד אמם, יחד עם שכיחות נמוכה יותר של דום נשימה חסימתי (חסימה מכנית של נתיבי האוויר בגרון, .(obstructive apneaהמשמעות הקלינית של הממצאים הללו אינה ברורה, אך הם בהחלט מראים שישנם הבדלים בתפקוד מערכת הנשימה בין תינוקות שישנים בלינה משותפת לבין תינוקות שישנים בחדר נפרד.
אם נסכם ונוסיף, ההשפעות המשוערות לכך שלינה משותפת מספקת הגנה מסוימת מפני תסמונת המוות בעריסה הן עלייה בעוררות התינוק במהלך השינה, עידוד הנקה (נמצא סיכון מופחת למוות בעריסה בקרב תינוקות יונקים וישנן עדויות לכך שאמהות מניקות יותר כאשר הן ישנות בלינה משותפת), תינוקות ישנים פחות על הבטן (גופם נוטה לפנות לכיוון האם, כלומר ישנים על הצד), ועלייה ברגישות האמהית לסיגנלים מהתינוק בזמן השינה. פרופסור ג’יימס מקנה וחבריו טוענים שצריך להחליף את המושג “co-sleeping” במושג “breast-sleeping”, בתור הסביבה האופטימלית לשנת התינוק ושהוא זה שצריך להיות מושא המחקר בכל הנוגע לתסמונת המוות בעריסה.
תסמונת המוות בעריסה הוגדרה לראשונה כמצב רפואי שעומד בפני עצמו בשנת 1963 (מוות שמתרחש במהלך השינה ומגיע לשיאו בין החודש השני לבין החודש השלישי לחיים), מה שהוביל מעבדות מחקר שונות לחפש בקדחתנות אחר הסברים לתופעה העלומה. באותה תקופה החלו להופיע עדויות שהצביעו על קשר בין תסמונת המוות בעריסה לבין לינה משותפת, כאשר לפני יותר משלושה עשורים מחקרים אפידמיולוגיים הכתירו את הלינה המשותפת כאחד מגורמי הסיכון ברי-השינוי לתסמונת המוות בעריסה. אך בבחינה מעמיקה של המחקרים השונים זוהו מספר בעיות. ראשית, נמצאו הבדלים גדולים באופן שבו מחקרים שונים הגדירו “מוות בלינה משותפת” ואת “קבוצת הביקורת” (בכל מחקר כזה השוו את שכיחות הלינה המשותפת בקרב כל מקרי תסמונת המוות בעריסה עם שכיחותה בקרב קבוצת ביקורת תואמת), מה שהקשה באופן משמעותי על הניסיונות להשוות בין תוצאות המחקרים השונים. שנית, אט אט החלו לצוץ עדויות לאינטראקציות בין לינה משותפת לבין מצבים מסוכנים, כמו תינוקות שישנים ליד הורים שעישנו, צרכו אלכוהול או ישנו עם התינוקות על הספה. בעקבות כך, “תרגום” ממצאי המחקרים להנחיות ללינה בטוחה בקרב הציבור נע בין הנחיות נוקשות להימנעות מוחלטת מלינה משותפת לבין הנחיות שמטרתן להתריע מפני מצבים שבהם לינה משותפת עלולה להיות מסוכנת.
מטא-אנליזה שפורסמה ב-2012 וכללה כ-11 מחקרים עדכניים יותר מצאה סיכון גדול פי 3 למוות בעריסה בקרב תינוקות שישנו בלינה משותפת (2464 מקרי מוות בעריסה מול 6495 תינוקות בקבוצות ביקורת). אך לא בלי הסתייגות- סיכון זה לא היה מובהק עבור תינוקות מעל גיל 12 שבועות ועבור תינוקות שלא נחשפו לעשן סיגריות (על בסיס 4 מחקרים היחידים שכללו מידע מפורט על עישון). מחקר מ-2016 מצא שהסיכון לתסמונת המוות בעריסה גדול פי 4 בקרב תינוקות שישנו לצד אמהות מעשנות, אך שוב לא נמצא סיכון בקרב תינוקות שישנו לצד אמהות שאינן מעשנות. נכון להיום, לא ברור מדוע עישון הוא גורם סיכון. גורמי סיכון משמעותיים נוספים שעלו ממחקרים כללו לינה לצד מבוגר ששתה אלכוהול, או לינה על הספה- ייתכן שהסיבה לכך היא שהמבוגר התגלגל על התינוק. גורמי סיכון פוטנציאליים נוספים כוללים שימוש בכריות ליד התינוק, הורים עייפים במיוחד, משקל לידה נמוך, פגים, תזונת תמ”ל במקום הנקה והיעדר השגחה על שנת התינוק בעריסה- אך העדויות הקיימות כיום אינן מספיקות כדי לקבוע זאת בוודאות.
וכאילו בשביל לעצבן, מחקר אחר מצא סיכון גדול פי 5 לתסמונת המוות בעריסה בלינה משותפת גם ללא גורמי הסיכון שצוינו למעלה. אך שוב, לא בלי הסתייגות- החוקרים השוו את מקרי המוות בעריסה לקבוצת ביקורת שנראה כאילו נבחרה בפינצטה- רוב תינוקות הביקורת ישנו על הגב בחדר נפרד להורים שאינם מעשנים בהיעדר גורמי סיכון נוספים- ולכן אינה ברת-השוואה לקבוצת מקרי המוות בעריסה. אם נסכם, נראה שלינה משותפת לא מעלה באופן משמעותי את הסיכון למוות בעריסה, אלא בצירוף של נסיבות מסוכנות. עם זאת, קיימות עדויות סותרות ואין אחידות באיכות המחקרים השונים. במילים אחרות התשובה לשאלה הפשוטה אם לינה משותפת היא דבר טוב או רע היא “זה תלוי”.
