גישת בייבי-לד החלה לצבור תאוצה בשנת 2001, ועם פרסום הספר הראשון בנושא בשנת 2008 מספר המשפחות שהחלו ליישם את הגישה צמח באופן משמעותי. מחברת הספר, גיל רפלי, היא זו שהעניקה לגישה את השם “בייבי-לד” בשנת 2005. למרות שכפי הנראה אמהות חשפו תינוקות למוצקים בדרך זו במשך אלפי שנים, בייבי-לד עדיין נחשבת כאלטרנטיבה לתרבות האכלת התינוקות המודרנית.
תהליך נוסף שפתח את הדלת לגישת בייבי-לד הוא עדכון המלצות ארגון הבריאות העולמי מ-2003, לפיו יש לחשוף תינוקות למזון מוצק בגיל חצי שנה ולא קודם לכן. בגיל חצי שנה רוב התינוקות מפתחים את היכולת להאכיל את עצמם- לשבת ללא תמיכה, להביא אוכל אל פיהם, ללעוס ולבלוע. לעומת זאת, מעט תינוקות מסוגלים לכך בגיל 4 חודשים, מה שהופך את ריסוק האוכל ואת ההאכלה בכפית לפעולות הכרחיות.
אמירה נפוצה בקהילת הבייבי-לד היא “Food is for fun until age one”, ומשמעותה היא שבחודשים הראשונים שבהם התינוק מתחיל לאכול מוצקים יש לאפשר לו לחקור טעמים ומרקמים חדשים על ידי מגע, משחק ולעיסה, מבלי לשים דגש מופרז על צריכת האוכל. תומכי בייבי-לד טוענים שגישה נטולת-לחץ שכזו מאפשרת לתינוק לפתח מערכת יחסים בריאה עם אוכל, לפתח אוטונומיה וללמוד לווסת את האכילה שלו. למעשה, תינוקות בייבי-לד שולטים באופן מלא במה הם אוכלים, קובעים את קצב הארוחה ומחליטים מתי הם סיימו לאכול. גישה זו עומדת בניגוד לגישה הסטנדרטית של האכלת התינוק אוכל טחון בכפית שבה המטפל הוא זה שקובע את הקצב שבו שהאוכל מוצע לתינוק. תומכי בייבי-לד טוענים כי בגישה זו התינוק לומד להגיב לסימנים פנימיים של רעב ושובע במקום לסימנים חיצוניים. במילים אחרות, התינוק לוקח ביס כי הוא רעב ולא כי הציעו לו כפית עם אוכל. דפוסי אכילה אלו חשובים במיוחד לאור מגיפת השמנת היתר בעולם המערבי.
גישת בייבי-לד שמה גם דגש על חשיבות הצטרפותו של התינוק לשולחן המשפחתי- התינוק אוכל מאכלים מהארוחה המשפחתית ולומד על דפוסי אכילה מבני משפחתו. מחקרים מצאו שזה אכן מה שקורה בפועל- תינוקות בייבי-לד משתתפים יותר בארוחות משפחתיות, בהשוואה לתינוקות שאוכלים מכפית. יתרונותיהן של ארוחות משפחתיות משותפות הודגמו במחקרים רבים אחרים.
שימו לב למכנה המשותף בין בייבי-לד לבין הנקה לפי דרישה- בשני המקרים מדובר בגישה מכוונת-תינוק, שבה הוא קובע כמה הוא אוכל ובאיזה קצב. באופן מעניין, נמצא ששכיחות ההנקה ומשכה בקרב אמהות שמיישמות בייבי-לד היו גבוהים יותר, בהשוואה לאמהות שבוחרות בגישה הסטנדרטית של האכלה מכפית.
ואם כבר באמהות עסקינן, נמצא גם שאמהות שבחרו בגישת בייבי-לד דיווחו שהן פחות חרדות, פחות סובלות מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD), פחות נוקשות בנוגע לאוכל שהן עצמן אוכלות ויותר מצפוניות, בהשוואה לאמהות שבחרו בגישה הסטנדרטית. אך אי אפשר לדעת אם זו גישת בייבי-לד שמשפיעה לטובה על מצבן, או שמא התכונות הללו הן אלו שהביאו אותן לבחור בבייבי-לד מלכתחילה. בנוסף, נמצא גם שאמהות שמיישמות בייבי-לד משכילות יותר ונוטות להישאר עם התינוק בית למשך יותר זמן.
מחקרים שמדגימים את יתרונותיהם של עקרונות מרכזיים בגישת בייבי-לד כמו האכלה רספונסיבית וחשיפה למגוון מאכלים קיימים בשפע, אך לא מדובר בבחינה ישירה של הגישה. בעשור האחרון הולכים ומצטברים יותר ויותר מחקרים שעוסקים בבייבי-לד באופן ישיר, אך המחקר עדיין בחיתוליו ולכן יש לנהוג במסקנותיו בזהירות.
נקודה מעניינת שעלתה באחד המחקרים שבדק את סכנת החנק בשתי הגישות- בייבי-לד והאכלה מכפית- היא ששכיחות מקרי החנק מאוכל אצבעות ואוכל טחון-גס הייתה גבוהה יותר דווקא בקרב תינוקות שהואכלו בכפית בהשוואה לתינוקות בייבי-לד. ייתכן שהסיבה לכך היא שתינוקות בייבי-לד מורגלים לאכול אוכל אצבעות מהרגע הראשון ולא צריכים לעשות את המעבר מאוכל טחון לאוכל אצבעות.
ולביקורת-
רוב הנתונים במחקרים שתיארתי מתבססים על דיווחי הורים ולא על מדדים אובייקטיבים (שכיחות מקרי חנק- איך מבחינים בין חנק להשתנקות?, משקל, הרגלי אכילה וכו’). מעבר לחוסר דיוק האינהרנטי של דיווחים סובייקטיביים, יש מקום להטיל ספק במהימנות הדיווחים, במיוחד כשמדובר בגישה שאיננה במיינסטרים (כמו בייבי-לד).
הדרך האידיאלית להשוות בין בייבי-לד לגישה הסטנדרטית היא לקחת קבוצת תינוקות ובהטלת מטבע להחליט באיזו דרך כל אחד מהם ייחשף למוצקים. כך אפשר להבטיח שההבדל העיקרי בין התינוקות הוא גישת החשיפה למוצקים ולא למשל השכלת ההורים או מצבם הכלכלי. אך ברוב המחקרים על בייבי-לד השיוך לקבוצות “בייבי-לד” או “האכלת-טחון-בכפית” לא נעשה באופן אקראי, אלא התבסס על הבחירות האישיות של כל משפחה עוד לפני המחקר. אולי אמהות בייבי-לד יותר משכילות? אולי הטמפרנט של הילד הוא זה שמוביל את ההורים לבחור באחת מהשיטות? אולי המשקל של התינוק הוא זה שקובע בסופו של דבר? שאלה נוספת שעולה היא האם אפשר בכלל להקצות הורים לכל אחת מהגישות, שכן לא בטוח שכל הורה ירגיש בנוח עם כל אחת מהגישות, מה שעלול להוביל לנשירת משתתפים מהמחקר ובעקבות כך להטיית התוצאות.
ונקודה אחרונה וחשובה- אין קונצנזוס בנוגע להגדרה של בייבי-לד. מחקרים שונים הגדירו בייבי-לד בדרכים שונות: על סמך הגדרת ההורים, על סמך קריטריון חיצוני (למשל אם שכיחות ההאכלה בכפית נמוכה מ-10% הגישה נחשבת בייבי-לד).
אז אמנם נדרשת מאיתנו זהירות, אבל יש מקום לאופטימיות כי מחקרים על בייבי-לד ממשיכים להצטבר בקצב מהיר.
בייבי-לד: מאיפה מתחילים?
ממליצה לכן להאזין לפודקאסט baby-led made easy שמנחה פרופסור לתזונה ודיאטנית מוסמכת. היא מאוד אמריקאית ואולי קצת מפריזה במסקנות המחקריות, אבל בעיני אפשר לקחת משם הרבה כלים פרקטיים.
baby-led made easy
גרסה עדכנית מ-2019 של הספר הראשון שיצא על בייבי-לד
ספר קצר ומבוסס-מחקר על תהליך המעבר למוצקים שנכתב על ידי חוקרת בולטת בתחום
שווה להקשיב גם לראיון איתה בפודקאסט שציינתי למעלה- פרק 70.
